"את השיר הזה לקח לי הרבה זמן לכתוב בגלל אמא שלי, לאה מור, שנפטרה והמטען שסחבתי על הגב", אומר נדב מור. "הייתי בפלונטר כשהיא היתה בבית חולים ואני הייתי בקבע. הייתי בלוויה ובשבעה ואמרתי שאם אצליח אעשה פריצה במוזיקה. הבטחתי לעצמי לעשות שיר לאמא אחרי שהיא גידלה אותי ונתנה מעצמה. איפה שאני נמצא היום זה בזכותה. אמא שלי זה פצע, זה מטען שהיה לי קשה להוציא אותו, לפתוח אותו. נפתחתי לפני חצי שנה כשאבי מסיקה עשה לי ביט יפה וזרמתי עליו. רציתי להוציא דווקא את השיר הזה עם הרבה רגש שאני מזדהה איתו. זה לא שיר אהבה ולא שיר מסיבות. הוא נולד מהלב".
-בוא נחזור להתחלה.
"נולדתי בברזיל ואמא שלי אימצה אותי כתינוק, אחרי הרבה טיפולי פוריות לא מוצלחים. בשנה הראשונה גרנו בברזיל. אמא שלי היתה אם חד-הורית, ירושלמית במקור שאימצה אותי ואחרי שנה חזרנו לארץ. עד סוף כיתה א' גרנו בירושלים. היא עבדה במשרד החינוך ובמטה הארצי בירושלים ובטלוויזיה. הייתי בן יחיד. אין לי לא אחים ולא אחיות. כשהיא היתה עובדת הייתי אצל סבתא שלי והדודות, לא היה לנו ממש בית. אמא היתה נשואה בפעם הראשונה נישואים שלא הלכו, והיה שם ריב על הכסף והיא נשארה בלי כלום, ואז גרנו אצל סבתא שלי. מגיל קטן תמיד אמא אמרה לי שהנישואים לא הצליחו וסיפרה: 'לא היו לי ילדים ואימצתי אותך כי רציתי ילד'".
_g.jpg "נדב מור פרומו (צילום: ראם נדב)")
"אמא שלי הכירה את בעלה השני שהוא אסיר משוחרר. בתקופה ההיא היינו ישנים בבתי מלון ואפילו ברחוב בגן הפעמון בירושלים. באחד המעונות היא הכירה את הבעל שהיה אסיר משוחרר. הם התאהבו והיא רצתה שיהיה לי אבא. אחרי חודש הם התחתנו והוא היכה אותה ואחר כך חזר לכלא על פריצות, אלימות, הונאה וגנבות. נוצר גם נתק עם המשפחה שלה בגלל הקשר איתו. הוא ישב בכלא באר שבע. אמא רצתה להיות קרובה לכלא כדי לבקר אותו, אז עברנו לאופקים, מיד אחרי כיתה א'. מאז הוא כל הזמן נכנס ויוצא מבתי סוהר. לא ראיתי אותו הרבה".
"מכרתי סמים כדי להביא כסף, גידלתי גראס"
-איזה תלמיד היית?
הייתי בן יחיד, לא מקובל, מופנם, בסביבה חדשה שלא היתה סביבה תומכת. באופקים אין חינוך נורמלי. בבית ספר הייתי ילד מופרע, הייתי הולך מכות, מסתובב עם חברים, מחפש מה לעשות, משחק קלפים. התחלתי לשתות אלכוהול בגיל 13, ככה עם חברים, וודקה, וויסקי, בגלל שעמום. משם זה המשיך. בבית ספר הגיעו משטרות והיו מכות והייתי מתעסק עם דברים שלא קשורים כמו פריצות לבתים ומכוניות. ואז לאמא שלי היתה דלקת עצמות והיא הפסיקה לעבוד. אחרי הבר מצווה הלכתי לעבוד כדי לפרנס אותנו, בשוק, בבנייה, מכרתי סמים כדי להביא כסף, גידלתי גראס, כל מה שזמין. ככה זה באופקים, או שאתה מובטל או פותח באסטה וכמו נוכל אתה עושה כסף ממה שאתה יכול. אפילו בצבא מכרתי פחיות קולה".
-מה עשית בצבא?
"התחלתי כאפסנאי בצריפין, בחיל קשר. אבל הצבא סידר אותי. הייתי חייל מצטיין והפכתי למפקד ולאיש קבע. זה פתח אותי לעולם מסביב, הכרתי אנשים. הייתי בכמה תפקידים וצברתי ביטחון. השתחררתי לפני שנה ושלושה חודשים, אחרי ארבע וחצי שנים בקבע. בצבא לא המשכתי עם הסמים. זה היה שטויות של לפני הצבא. בצבא אתה מגלה אנשים וחברה, הצבא פיקס אותי, הוריד ממני מטענים ולחץ ונתן לי מסגרת".
_c.jpg "נדב מור פרומו (צילום: ראם נדב)")
"אני כותב שירים מגיל צעיר, תמיד שפכתי את מה שאני מרגיש בפנים על הגף. כחייל בצבא עם פנקסים הייתי כותב. החברים שלי יושבים בכלא על אונס ורצח או שהאבא שלהם בכלא ואתה גדל עם האוירה הזאת תמיד, אז כתבתי על החיים שלי או על חברה שנפרדה ממני".
-היום יש לך חברה?
"אין לי זמן. אני עובד בחברה לייצור בדים באופקים, אחראי משמרת. קיבלתי את הדירה של אמא שלי אחרי שהיא נפטרה, ובה אני גר".
"בשבעה שלה בכיתי, אבל בהלוויה הייתי מנותק רגשית"
-אתה בודד?
"כן, והשיר שעכשיו כתבתי מתעסק בזה. נשארה לי רק סבתא שמאוד חולה ואח של אמא שלי, שמתעניין לפעמים אבל עסוק בבעיות שלו. אין לי אף אחד בעולם. לא שואלים לשלומי, איך אני מסתדר, שום דבר, לבד. אני חוזר כל יום לבית ריק. זה עצוב. גרתי פה עם אמא. בשבעה שלה בכיתי, אבל בהלוויה הייתי מנותק רגשית. היא היתה חולה שנתיים בסרטן והלכה תיק תק. היא החזיקה אותי, היתה כל עולמי. כמו אבא ואמא ביחד. תמיד ידעה לתפוס אותה ולהושיב אותי ללמוד. היא למעשה החדירה לי את הערכים והכל. כשהיא היתה חולה רציתי להשתחרר מהצבא, כי נאלצתי לחיות בין הצבא לבין בתי החולים. אמרתי לה שאני רוצה מוזיקה והיא אמרה לי 'זה עולם קשה, תהיה לך תחרות'. רציתי שהיא לא תחשוב על זה שתתן לי יציבות".
-על איזו מוזיקה גדלת?
"גדלתי על טופאק, ד"ר דרה, אבי מסיקה, סאבלימינל, הצל. הייתי איש קבע בצבא כמו הצל וגם אני באתי מרקע קשה כמו שלו. כמו שהוא היה רס"ר גם אני הדרכתי בצבא ונתתי דוגמה טובה. אני רוצה לתת דוגמה טובה שילדים יאמינו בעצמם שאפשר להתפתח ולהגשים חלומות. למשל, ליד המוזיקה יש לי חלום לפתוח סטודיו לקעקועים. אני מוכשר בציור ואיור וממש בקרוב אני מסיים ללמוד את התחום".
-על מה ידבר האלבום הראשון שלך?
"על יציאה מהחושך לאור. על התקווה שאני רוצה לתת לכל ילד. לאלבום קוראים 'מתעורר על עצמי'. זה ההתעוררות, התחלה חדשה".