כבר יותר משלוש שנים שההרכב האלקטרוני "טריפל" תופס כותרות בסצנת הדאנס-פופ המקומית הקטנה אך האמיצה. מהעבודה עם אליעד נחום, שלבסוף הוחתם יחד איתם על חוזה באירופה והוציא יחד איתם אלבום, דרך שיתופי פעלה עם איזי, תומר ג'י ואמנים מחו"ל, ועד לחיבור עם מיטל דה-רזון, שהוביל לזכייה בפרס בטקס אמ.טי.וי ישראל הראשון בהיסטוריה, והמועמדות להשתתף בטקס הכלל אירופי, ה-EMA.
"טריפל" הם מורן לוי, ליאור ברוש ועמרי כהן. הם כבר חתומים בחברות תקליטים כמו "Time" האיטלקית, "Playground" הסקנדינבית ו-"Toco" האסייתית, שהעניקו להם הפצה בינלאומית בלמעלה מ-100 מדינות, בתקווה לפריצה אמיתית לעולם בשנה הקרובה.
כעת הם מוציאים שיר חדש, "Only One Moment", בחיבור עם עוד שם בלט בסצנה, חן אהרוני. השיר, אותו יצרו חברי "טריפל", יככב יחד עם להיטים כמו "Crazy" ו-"Love Suicide" באי.פי החדש של אהרוני שייצא בקרוב, שהוא למעשה האלבום השלישי שלו.
"אנחנו בתקופה טובה", אומר מורן לוי, על דחיית הסינגל ביום בגלל הפיגוע בירושלים. "בסינגל הקודם קיבלנו מלחמה, עכשיו מקבלים משהו אחר. כבר הבנו איפה אנחנו חיים. למרות שלא קל, עד היום הוצאנו שני אלבומים, אלבום פופ fאנקי עם נגיעת אלקטרוניות. אחרי זה האלבום האלקטרוני עם אליעד, ועכשיו שלושה סינגלים שהולכים ליוון ה-EDM, לדאנס, עם נגיעות פופיות, כשתמיד אנחנו עושים שירים, תמיד יהיה בית ופזמון".
"אנחנו הולכים להכי מיינסטרים שיש היום"
-אתם תמיד צריכים זמר בפרונט, והוא מקבל את הפוקוס. זה לא קצת מתסכל?
"מתסכל לא. אנחנו יודעים במה אנחנו טובים, ואם היית שומע אותנו שרים היית צוחק. באלבום הראשון השם של הזמרת אפילו לא הופיע. אנחנו עושים דרך ארוכה. בקליפ עם מיטל דה רזון הפרצופים שלנו יצאו החוצה בפעם הראשונה, כבר מקשרים את הפנים לשם. היינו גם דמויות בקליפ, אז זה קצת יציאה החוצה. בשיר עם תומר ג'י אנחנו יותר בפרונט. מי שעוקב אחרינו מזהה כבר את טביעת האצבע. בהופעה אחרונה ב'מורפיום' לפני שבוע עלינו לסט של שעה, בלי אף אחד אחר על העמדה. גפ ברמת החו"ל מתחילים להתייחס אלינ אחרת. פסטיבלים כמו זיגיט מתחילים לסגור אותנו ל-2015. ההחתמה האחרונה בלייבל האסיאתי, שיושב בהונג קונג וחולש על כל המזרח, היא כבר התקדמות גדולה. הם החתימו את 'מיליון דולר בייבי' שעשינו עם תומר ג'י וקודי. קורים שם הרבה דברים בתקופה האחרונה".
-אתם עושים EDM, לעומת הדור שלפניכם, כמו סקאזי, אינפקד מאשרום ואסטריקס, שעשו טראנס
"כי אנחנו הולכים להכי מיינסטרים שיש היום, לרדיו, לא למסיבות טראנס המוניות, שכבודן במקומן מונח. אנחנו מכוונים להגיע למקום הראשון בבילבורד, המצעד האמריקני, שזה מקום קצת אחר, רוצים להגיע למצעדים בינלאומיים, פחות להישאר באנדרגראונד. נגיד כמו אביצ'י, שהוציא שירים עם זמרים מכל הסוגים. זה המודל שלנו. יש סצנה של מפיקים שהפכו לאמנים בפני עצמם. גם אנחנו יוצרים את המוזיקה ומקליטים וממקססים ואנחנו גם ה-AR של הווקאלס וגם מופיעים בפסטיבל עם הטראקים. היום זה המיינסטרים הבינלאומי. יש תחנות שלמות שמשמיעות את זה. בשהיל להיכנס לבילבורד אתה צריך שיר עם בית ופזמון, והיום זה כבר נחשב ללגיטימי מאוד.
-במיינסטרים התחרות הרבה יותר קשה.
"תמיד התחרות קשה. הדטרויט טקנו ושיקאגו טקנו התחילו באייטיז בשוליים, ונכנסו בטפטופים לתוך אמריקה. האתגר מבחינתנו הוא הדלק לחיים. אנחנו רוצים לעשות אמנות שתגיע לכמה שיותר אנשים. יש כאלה שמעדיפים פינה שקטה. אנחנו מחפשים להיות הדבר הגדול הבא".
-פעם טראק של האוס היה גם 7-9 דקות. ה-EDM דוחס את האלקטרוני לתבנית של פופ.
"זה קורה בעוד תחומים בחיים. אנשים מנסים לדחוס הרבה יותר תוכן למעט זמן. כולם רוצים להספיק יותר בפחות. העולם עובד היום על חוויות חזקות בפרקי זמן קצרים. הערים הגדולות, ניו יורק, ברלין, טוקיו, לונדון, תל אביב, נעות על ספידים ממש גבוהים. מה שאנחנו עושים לא שונה ממה שבאך עשה לפני מאות שנים, אלא שבתקופה שלנו הביט הופך לשיר עם טקסט ועטיפה מוזיקלית רלוונטית, שהכי מתאימה. אז היה באך והיה מייקל ג'קסון והיום אנחנו".
"גם 'סווידיש האוס מאפיה' היו שלושה"
-מי הקהל שלכם היום?
"הקהל שלנו מגוון, וצריך לדעת מה הם רוצים. יש קהל של ילדים ויש חיילים ויש בני 25 ומעלה, ריינג' מאוד רחב. בפסטיבלים הגדולים הקהל הוא לא של ילדים. גם במסיבות של חיילים מנגנים אותנו ושם זה נחשב יותר מיינסטרים. הביטים מהירים, אבל פחות מהטראנס. החוכמה היא ליצור שירים שיעבדו ברדיו. אתה מחפש את הלהיט. במובן הזה אין הבדל בינינו בין לבין מפיקים מהסיקסטיז, רק שאני בשני קליקים חותך ומדביק קטע, לעומת פעם שהיו עובדים עם סרטים. העולם היום הרבה יותר מהיר. פעם אלבום בשנה זה היה וואו. היום כל כמה חודשים צריך להוציא להיט, אחרת אתה לא קיים".
-לפופ הישראלי יש מסורת של ייצוא צליל אתני למערב, כמו עפרה חזה ז"ל.
"היו נסיונות כאלה. אנחנו גדלנו על מוזיקה מסוימת. אבא שלי מרוקאי, ולא שמעתי פיוטים בבית. גדלנו על מוזיקה אחרת. כל אחד מגיע עם המטען מהבית. פחות גדלנו על זה".
-עכשיו אתה מדבר כיוצר, לא כמפיק שמנסה להביא את המכה.
"זה יתרון וחיסרון להיות גם המפיק וגם היוצר. לכן אנחנו שלושה, ויש בינינו מערכת של איזונים ובלמים, בין מי שכרגע יוצר למי שכרגע מפיק. יש המון דעות ותמיד אנחנו מחפשים משהו שהוא אנחנו".
-בטח שואלים אתכם הרבה למה אתם שלושה.
"כן, שואלים הרבה. גם 'סווידיש האוס מאפיה' היו שלושה".
-גם סטוק-אייטקן-ווטרמן. מה עם פרס אמ.טי.וי.ישראל?
"אחרי חמש שנים של עבודה החזקנו ביד פרס. רצינו להגיע לגלזגו. אולי נעשה את זה בשנה הבאה. בשביל זה אנחנו עובדים".
