שלוש שנים אחרי אלבום הבכורה שלו, שכלל את הלהיטים "אמונה" ו"יש לך כוח" מוציא כפיר אפשטיין, 30, שיר חדש בשם "בואי אליי". השיר הוא סינגל ראשון מתוך אלבום שני, "יכול להיות שטוב לי", שיראה אור בפסח הקרוב, בהפקה מוזיקלית של טל פורר. אפשטיין אחראי לכל המילים והלחנים באלבום, ולדבריו העיז לכתוב על נושאים שקודם לכן לא נגע בהם כמו פרידה, אבל השאיר בחוץ את השירים הפוליטיים.
עם הוצאת האלבום יצא אפשטיין לסיבוב הופעות מגוון, כשהחיבור עם פורר מביא אותו לכתוב לאמנים אחרים ולטלוויזיה.אפשטיין כתב להראל סקעת את "אם הוא ילך" ו"תמימותי", "מתעורר" לשלומי בראל, לגלי עטרי ולזמרים נוספים. כמו כן היה שותף לכתיבת שירי הסדרות "חצויה", "חצויה 2" ו"נשות הטייסים".
"זו התרגשות גדולה", אומר אפשטיין. "שלוש שנים שמתנקזות לרגע אחד. מה שעברתי בשלוש שנים האלה זה המון תגובות מצוינות, דברים טובים. התקליט העצמאי התקבל בצורה מדהימה. הושמע ברדיו. הופעתי המון המון, בארבי וזאפה וביאליק, אקוסטי וחשמלי, הסתובבתי בארץ, צפון ודרום, שתי גיטרות והרכב מלא, אירחתי את בן ארצי, ג'קו אייזנברג, דודו טסה חברי הטוב, בטי. פגשתי את שלום חנוך והוא אמר לי 'אל תוותר, תמשיך תמשיך, לא משנה מה יגידו'. ותראה, מי שנשאר זה מי שלא ויתר".
"ופתאום מגיע סינגל כמו 'אמונה' שמצליח, וכתבתי שירים לסדרות, אני מקבל תמלוגים אקו"ם ורואה שזה טיפה יותר מחמש מאות שקל. קניתי אוכל הביתה משיר כתבתי והבנתי שאפשר להתפרנס ממוזיקה לפעמים, אבל אני לא יודע מה יהיה מחר".
"התקליט החדש מדבר על מלחמה מטורפת ושאיפה לאמת"
-על מה כתבת את האלבום החדש?
"התקליט החדש מדבר על מלחמה מטורפת ושאיפה לאמת של מי שאתה. חברי ילדות הלכו ללמוד, הקימו עסק, משפחה ואתה בחלומות שלך. מלחמה לקום בבוקר לכתוב שירים, ללכת לחזרות, לעשות מוזיקה. כולם מתמסדים ואתה בטירוף שלך, מרגיש כמו ילד בן 20 ואתה כבר בן 30. קילפתי מעצמי שכבות שלא הכרתי. התקליט הקודם היה סוף עידן ההתבגרות עכשיו זה כבר יותר תוכחה ותובנות".
-תוכחה כלפי מי?
"מלחמה בתוך המקצוע, בפרנסה. אני מחובר לפוליטיקה, למדינה. כותב על זה בתקליט. גנזתי שלושה שירי מחאה אבל אני הולך ומתקדם לאט לאט. בעידן שאין בו מחאה אני קצת יותר מעז".
-למה גנזת את שירי המחאה?
"כי לפעמים אתה בא אחרי משהו שקרה במדינה, שראיתי בטלוויזיה או ראיתי ברחובות ואני יכול לכתוב על זה שיר ואולי זה חריף מדי, אני הוא נהיה יותר מתון. הקלטתי את השירים, הם בצד ואני מחכה להתקדם, שיותר יקשיבו לי, להמתיק את הגלולה. ג'קו זה דוגמה מצוינת למישהו שרצה להגיד לאנשים דברים בפרצוף ואמר אותם מהר מדי, חזק מדי וחוצפני מדי ומקבל את העונש שלו. יש דרך להגיד דברים. לאט לאט, אנחנו מדינה שקשה לה לראות את המראה שלה, אז פרה פרה. כשארגיש יותר יציבות אוכל להתקדם יותר. לדעתי באלבום הזה כבר עליתי כמה קומות".
"כשנרצה להביא ילד נחשוב על חתונה"
-למשל?
"'בואי אליי' זה שיר פרידה ראשון שלי לעצמי. כתבתי לסקעת שיר כזה ולאחרים אבל, אחרי שמונה שנים בזוגיות כתבתי שיר פרידה בגוף ראשון. זה לא דבר כזה רגיל".
-ואיך הזוגיות?
"אני כבר שמונה שנים עם כנרת לימוני שהיתה ב'גריז' ועכשיו ב'לילה לא שקט' בקאמרי. שמונה שנים וטוב לנו ככה. מתי שנרצה להביא ילד נחשוב על חתונה. אנחנו מנהלים משק בית חיים כמו נשואים. צריך המון תשומת לב והמון אהבה, צריך לתחזק זוגיות וקריירה. אני כותב לה שירים לאלבום. בבית שומעים בכי של שני אמנים אחד כלפי השני וממשיכים. רק אמן יבין אמן".
"אנשים רוצים לקבל את הכל יותר קל, מזויף, מתוק, חמוד ויפה"
-מה הכי מעצבן אותך במדינה?
"חינוך הכי מעצבן אותי וחוסר סובלנות. כל יום יש דברים שמעצבנים אותי. יש תחושה כללית של זילות בהכל. גם בטלוויזיה, גם במוזיקה, אנשים רוצים לקבל את הכל יותר קל, מזויף, מתוק, חמוד ויפה, בעיקר בתרבות. יש זילות בפן הטקסטואלי. לא אכפת להם מטקסטים, לא מעניין אותם. עכשיו זו תקופה שמחה שרוצים לשמוח וכפיים וכיף. מתחילים להרגיש מיאוס באוויר ועכשיו נחזור לאיכות וכשנהיה באובר פלצנות נחזור לקלילות. זה מעגל כזה".
-ואתה?
"אני רוצה לספר לאנשים סיפור פשוט בארבעה אקורדים. אני לא אתפלצן כשאני בא לגיטרה. אני מחפש לרגש את עצמי ולכן אכתוב שיר על אהבה או פוליטיקה בארבעה אקורדים. לא 20 אקורדים כדי למצוא חן בעיני מישהו באקדמיה למוזיקה. מצד שני היו לי שירים יותר קליטים ופזמוניים מהשיר הזה ולא עשיתי את זה, כי אני חושב שאני רוצה להוציא משהו יותר אותנטי שנמצא בטן מאשר שיהפכו אותי לרמיקס. יהיה בסדר אני חושב, אני פה כדי להישאר אני חושב, אני רק לא יודע מי אני".
"בן 17 שלא שם לב שהוא בן 30"
-מי אתה?
"אני בן אדם שמחפש את עצמו, שלומד כל יום מחדש, שמנסה לא ליפול לכל המלכודות דבש. אם אתה לא יודע מי אני זה אומר שאתה איתי בחיפוש שלי. אני יכול לתת רוק לפנים או fאנק או פופ או בלדת פסנתר. בסוף אני באמצע בין כולם, עד שאני אירגע. בן 17 שלא שם לב שהוא בן 30.
"באלבום הראשון קפצתי משום מקום לתעשייה הזו לא באתי משום קליקה או תוכנית טלוויזיה באתי משכונה פשוטה עם גיטרה נזרקתי לתעשייה בבת אחת. הגיוני שבבליל של הטירוף של התעשייה מתישהו אקבל את התור שלי. כתבתי את האלבום החדש ואני מקווה להיות מבסוט כשאגלה מי אני. עד אז אני בחיפוש כמו כולנו".