גילי זיגמן ורועי "ויטו" פלג רוצים מהפכה. מהפכת רוק. אמיתית. חזקה, רועשת, נוצצת. כמו המהפכה של "דור הרוקסן" שעל המיתולוגיה שלה גדלו. זיגמן מנהיג את להקת "גילי והאופוזיציה", שהוציאה עד היום שני סינגלים ("סביונים" ו"לא מבינה"), מחזיקה את ג'ו רוזן המהפכן כבסיסט, וניסחה מניפסט שכותרתו "מהפכת הרוק". ויטו הוא הלידר של להקת "קואקס", שחבריה חיים ופועלים על פי המודל של גאנז נ' רוזס, כולל הבחורות, כולל השתתפות בסדרה "רוק רימון" בערוץ 24.
בחודשיים האחרונים פתחו השניים בסדרת "ערבי מהפכה" מיוחדים במועדוני רוק. בכל ערב מופיעות שתי להקות, מחיר כרטיס הכניסה סמלי ונועד לכיסוי הוצאות בלבד. הם מאמינים שהמהפכה צריכה להתחיל קודם כל משם, מהשטח. לרגל יום העצמאות כינסנו אותם כדי לשמוע מה הם מתכננים להמשך המהפכה.
"רק הותיקים מצליחים, והם לא עוזרים לאמני רוק צעירים"
גילי: "נתחיל מזה שאין רוק בארץ, לא משמיעים רוק בארץ, הז'אנר לא באמת קורה בעשור האחרון, הוא בפירוק הליכים. רק הותיקים מצליחים, והם לא עוזרים לאמני רוק צעירים להצליח ולהתפתח. לכן לקחנו יוזמה. כי היא חייבת להיות קיימת עם נציגות בתקשורת".
ויטו: "תראה מה קרה לערוץ 24, התארחנו בו כמה פעמים והיה כיף לאללה אבל תראה מה קרה לו".
גילי: הפך להיות ערוץ ריאליטי שמשדר לאו דווקא מוזיקה. הקליפים נדחקו ללילה".
ויטו: "נשמח להתארח ב'שמח' אצל ירון אילן".
גילי: "היינו שמחים שהערוץ יחזור למתכונת של ימי יואב קוטנר. צריך איזון. יש צרכים מסחריים, אבל צריך לתת יותר ביטוי ליוצרים הצעירים מכל הארץ ולא רק ברוק. אז שיפתחו עוד ערוץ שיהיה רק עם קליפים".
-בעיני אתם צמד בכיינים. תעשו מוזיקה טובה, ותצליחו.
גילי: "אנחנו מייצגים את הז'אנר ואת מי שנמצא במצב שלנו, זה לא אישי. אני מתכוון לקטע האמנותי. יש הרבה אמנים מוכשרים שלא יקבלו חשיפה. הקהל אוהב רוק ישראלי, זה שקיים בשטח".
"כרגע יש קצר בין הקהל לבין הרוק, הבעיה היא במדיה"
-תחליט, או שהרוק לא קיים, או שהקהל כן אוהב אותו.
גילי: "הבעיה היא בתקשורת. התקשורת הכירה במוזיקה הים תיכונית רק היום ותראה איפה היא. החוכמה היא לעשות איזון. אנחנו 'עם הספר', עם כל הכבוד. לרוק יש קהל גדול מאוד בארץ. לרוק הישראלי יש קהל גדול. אני מודע לזה שכרגע יש קצר בין הקהל לבין הרוק ואחת הפעולות של המהפכה זה לחבר את הלהקות חזרה למעריצים".
ויטו: "בוא נעזוב לרגע את הבעיות. אנחנו מובילים עכשיו התארגנות של 70 להקות, של מעל 7000 מעריצים, שרוצים לעשות מהפכה ולהוביל מהלך של שינוי. בפעולה הראשונה שעשינו לפני חודשיים 30 להקות יצאו למרכז תל אביב והופיעו יחד במשך רבע שעה. זה נקרא לשים רגל בדלת, להגיד לקהל 'אנחנו פה' ולבדוק התארגנות בקטע יותר רציני".
גילי: "השלב הבא הוא להקל על התנאים של האמנים בהתארגנות היומיומית שלהם, כי זה קשה מבחינה לוגיסטית לנהל את הכל לבד, זה כמו לנהל חברה. המטרה היא לעזור לאנשים לנהל את העניינים שלהם ולתת להם צ'אנס להגשים את החלום שלהם".
ויטו: "לא צריך לחסוך, אלא למצוא איך להרוויח יותר. ליצור יותר חשיפה במקומות אחרים. להביא למכללות בארץ ליינים של להקות ולתת להם חשיפה מול סטודנטים. ולתת ייעוץ בסיסי ללהקות צעירות של איך להתחיל להופיע ולנגן ולהקליט".
גילי: "לעזור לאחרים להתקדם. כי זה קשה לאמנים, אין להם לאן ללכת. אחת המטרת זה לתת להם הרגשה שיש בית וכתובת ושלא הכל מסחרי ושאכפת רק מכסף".
ויטו: "למרות שזה גם חשוב".
גילי: "לך תדע מי מהאמנים שזרוקים עכשיו ברחוב יהיו השלום חנוך והאריק איינשטיין הבאים, שיביאו תרבות לארץ לעוד הרבה שנים".
-בעיני מי שבאמת מוכשר וחזק, ושורד - בסוף יגיע.
גילי: "הכישרון כבר לא קובע אלא פוליטיקה וקשרים. המטרה אני השתחררתי מהצבא וניסיתי להרים דברים ולהתקדם. אבל אין לך משאבים בשביל לצאת החוצה כשצריך להתחיל לבד. פניתי למפיקים וישר מדברים איתך בסכומים שייקח לך שנה וחצי להגיע אליהם".
-אתם יודעים איפה הכסף נמצא היום - באירועים פרטיים. זה ההבדל בין הרוקר שנוסע באופניים, לזמר הים תיכוני שנוסע ב-BMW.
ויטו: "אנחנו הופענו בבר מצווה בצהריים, ובערב במסיבה, והיה אחלה".
גילי: "הפופ המזרחי דומה מאוד לרוק הישראלי, רק הצבעים שונים זה מוזיקה מערבית שבנויה מבתים ופזמונים וסולואים. הקהל יכול לאהוב רוק. אנחנו מנסים לחשוף אותו לרוק, מנסים לעזור וליצור מיזמי מחאה קטנים. הבקשה היא שהתקשורת תכיר ברוק הישראלי כז'אנר קיים ויטפחו את הצעירים. המטרה לא לבכות, אלא לעשות מתוך כוונה שיהיו פירות. המטרה שלנו היא להצליח ולחיות ממוזיקה".
"יכולנו לעשות מוזיקה לגלגלצ, אבל זה לא בשבילנו"
-בשביל להצליח בארץ כרוקרים תהיו חייבים, ברוב המקרים, להתפשר איפשהו.
גילי: "גם להיות בלהקה זה להתפשר. להיות רוקיסט ישראלי זה התאבדות ואתה הולך עם זה. אפשר להתפשר על המוזיקה ועל ההפקה. השורה התחתונה היא דרך. יכולנו לעשות מוזיקה לגלגלצ, אבל זה לא בשבילנו. החיידק של הרוק זה עמוק בפנים, אז או שאתה חי את זה או שאתה מתפייד. יש דברים שלא מתפשרים עליהם ויש דברים שכן".
-אתם חיים בפנטזיות מהניינטיז.
ויטו: "אנחנו חיים בפנטזיה ויש אלפים שתומכים בנו. מריצים עכשיו את הליין של הופעות במועדונים. שתי להקות כל ערב. המחיר ברצפה 25 ₪ לכרטיס".
גילי: "המטרה היא לעזור לקהל להצביע ברגליים. הולכים לשמוע מאיתנו בקרוב. חולמים או לא חולמים. יש המון סוגים של אנשים ומוזיקה ואין סיבה שלא יהיה רוק ישראלי, גם אם לא כבשנו את נוקיה".
"אני פחות אוהב את 'סינרגיה', אבל הם איתנו"
-מי הלהקת רוק האחרונה שהצליחה בארץ?
גילי: "סינרגיה, והם איתנו במהלך הזה. אני פחות אוהב אותם, אבל הם איתנו, וזה עוד אופציה לחובב מוזיקה הישראלית. לא ביקשנו שכולם יצליחו. אנחנו רוצים שתהיה הזדמנות. עוברים פה שבעה מדורי גיהינום ואמנים מוותרים ומתפשרים בדרך להצלחה. בתנאי מדבר פה, קשה להפריח פרחים".
-לסיום, מה זה רוק בעיניכם?
גילי: "רוק זה הרגשה שאתה מרגיש בבטן, ברגע שאתה שומע את המוזיקה, אז ההרגשה יוצאת ממך".
ויטו: "מבחינתי זה דיסטורשן. אני לא אמרתי רוק, הז'אנר שלי זה 'קואקס', אבל הקהל והתקשורת רגילים לסימנים וסמלים אז קוראים לזה רוק".
גילי: יש לי שיר שנקרא 'הימים הם כמו הלילה'. זה הולך ככה: 'חיילים הם כמו לילה / הקיום מאפיר / החלום הוא אסיר / המלך הוא פחד / הדמיון הרסני / הימים הם כמו לילה / פנסים בכביש מהיר / אני חי במדינה עם חברה מתדרדרת בעולם שמחוויר'. הוא מדבר על הקיום של אמן בארץ שמגיע לסוג של ייאוש. זה נכתב לפני כמה שנים ומדבר על החיים והחלומות ודברים שלא מסתדרים, והוא אומר אל תתייאש, זה העולם שלא מכיר אותך".
*ההופעה הקרובה בסדרת "מהפכת הרוק" תתקיים במועדון הברזילי בתל אביב ב-3.5, עם הלהקות "הקומה התשיעית" ו(איך לא)"ילדי המהפכה".