_i.jpg "נועה גולן בראל (צילום: אברהם אסקף)")
נועה גולן-בראל היא מה שנוהגים לכנות "לייט בלומר", אדם שפורח בגיל מאוחר. בגיל 42, גרושה ואם לשלוש בנות, היא מתקדמת לקראת הוצאת אלבום הבכורה שלה, בהפקתו של יוסי מזרחי ("הקולקטיב"). ברזומה שלה עדה כה לימודי מוזיקה בבית הספר "רימון" והשתתפות בעונה הראשונה של התוכנית "דה ווייס", שם הדהימה באודישן עם ביצוע ל-"Someone Like You" של אדל, שלושה חודשים בלבד אחרי שאיבדה את אימה, הזמרת דינה גולן ז"ל, למחלת הסרטן.
כעת מוציאה גולן-בראל את הקליפ "לא נרדמת", לסינגל השני מאלבומה (אחרי "יוצאים מהדלת"). השיר לדבריה ניבא את מות אימה. הוא עוסק בתחושות של ייאוש וסיוט, שמפתים לוותר ולשקוע עמוק לתוכם. בהתאמה - בסיומו של הקליפ שביים אלעד זכאי, גולן-בראל שוקעת וטובעת בתוך אגם מים.
"השיר הזה 'לא נרדמת' היה אמור לצאת בחורף, גם הקליפ הוא קליפ חורף", אומרת גולן-בראל. "כתבתי את השיר בשנה הראשונה שלי ברימון, לפני ארבע שנים. הוא מדבר על הרגע הקטן שבו הייאוש ממש עמוק, שאתה נמצא בצומת, ואומר אולי אני פשוט לא ממשיך, מוותר. לרובנו יש את הצומת הזו שחלק עוברים וחלק נתקעים בה. זה נכתב כשאמא שלי חלתה והיה מין ייאוש כזה, אבל הטקסט של השיר היה עדיין מאוד כללי. כשאמא שלי נפטרה והתחלתי לעבוד עם יוסי מזרחי, הוא אמר שהטקסט לא מספיק טוב ושאני צריכה לחבר אנשים יותר אליי. בעצם זו היתה נבואה שהגשימה את עצמה. כשנתתי לאמא שלי מורפויום, ישבתי לידה שלושה ימים עד שהיא נפטרה ואז הלוויה ולא ישנתי 5 ימים. ואז השיר קיבל טקסט אחר. גם מבחינה מוזיקלית, זו היתה בלדת רוק ויוסי הפך את השיר למתאים לאלבום".
-ששמו עומד להיות "גיבורת על".
"לאלבום קוראים 'גיבורת-על' והשיר 'גיבורת על' הוא בדיוק אני - עקרת בית מהפרברים שמצפים ממנה להיות אמא מושלמת, לעשות גם קריירה טובה ולהיות זונה במיטה. השיר לוקח את זה לאקסטרים. אז התגרשתי באוקטובר האחרון. אני גרה עם הבנות במושב עין ורד שבשרון, הבית שגרתי בו עם בעלי, הגדולה שלי חגגה לאחרונה בת-מצווה ואני אמא רצינית. לפני 'רימון' הייתי ממש בתוך המירוץ, להכין עוגה, וחולצה לשבועות, ולהיות בכל ועדי ההורים של הכיתה וניסיתי גם קריירה, רציתי להיות וונדר-וומן".
-ובסוף נהיית זמרת בגיל 40.
"כן, נזכרתי קצת מאוחר, אבל אני בקטע של הגשמה עצמית אחרי שכל החיים עשיתי מה שההורים רצו. אמא שלי נפטרה, אבא שלי מעל 70, אני כבר עושה את מה שאני רוצה ולא מה שהם רוצים. הגיע הזמן. אמא שלי אמרה לי לא להיות זמרת כי זה כאב לב ואין כסף, והיא צדקה. אבל אני בכל זאת עושה את זה, וזה קרה במקרה לא התכוונתי".
-מה זאת אומרת במקרה?
"ל'רימון' הלכתי אחרי ששרתי כאן בהרכב במתנ"ס בתל מונד. אמרתי מה כבר יכול להיות, אני אלך ללמוד. וב'רימון' זה נהיה רציני, היו תגובות טובות. אמא שלי חלתה ואמרה שהיא תמיד חלמה לעשות מופע בלוז. אז לפני שהיא מתה הרמתי לה מופע הצדעה ב'צוותא' עם זמרים בני דורה ואנשי אמ"י, היו על הבמה 17 אמנים שבאו להופיע. והיא ביקשה ממני לשיר, שרתי את הנאמבר הלפני אחרון זה היה 'With A Little Help From My Friemds' בגרסת הגוספל של ג'ו קוקר עם חברים מ'רימון'. התגובות היו מדהימות. בוידיאו רואים את אמא שלי עושה עם 'כן' הראש כלומר 'היא תהיה בסדר'".
-מרגש.
"כן".
בשלב הזה של הראיון נועה לא מצליחה לשמור על איפוק ופורצת בבכי: "היא אפילו הורישה לי קצת כסף, אבל הוא נגמר מזמן, כי השקעתי אותו באלבום. הקלידן שלה הציע אותי ל'דה ווייס'. הייתי בת 40 והיה ברור לי שאני לא יכולה לחכות עכשיו עשר שנים עד שישמיעו אותי ברדיו, אז הלכתי לקיצור דרך, אחרי ששנים לא הלכתי לתוכניות כאלה כי זה לא עניין אותי. 'דה ווייס' הזמינו אותי לאודישן כשהייתי בשבעה ולא יכולתי ללכת. בסוף הלכתי, אבל לא כיוונתי לשם. זה קרה באבולוציה טבעית. עכשיו אני כבר זמרת ואני לא יודעת איך אני מפסיקה, זו תחרות קשה מאוד".
-בואי נחזור רגע לקליפ. הוא עצוב. את טובעת.
"אנחנו לא מראים שאני טובעת. ידעתי שצריך משהו קטן ואמנותי, פשוט מאוד, שיעביר את המסע הרגשי הזה. ראיתי מאות קליפים וראיתי את 'עץ ירוק מפלסטיק' של מרגול עם עמוס לביא ז"ל, קליפ שמראה את השבר ואז פניתי לבמאי שיצר אותו, אלעד זכאי. הוא אמר לי שכבר שלוש שנים הוא לא עושה קליפים. אבל ידעתי שהוא יבין אותי. כשנפגשנו הוא אמר שזה שיר על חיים ומוות ושאל: 'טוב, איך נהרוג אותך?'. חיפשנו דרך להרוג אותי בקליפ, היו דיבורים על רעל וגשר ותאונה. בסוף הוא אמר 'נטביע אותך באגם'".
-מקורי.
"צילמנו באגם יקום, לוקיישן מטריף. המים מגעילים כי תכלס זה ביוב והייתי צריכה להכניס את הראש, וזה וואן שוט, וואן טייק, שצולם בין ערביים באובך. בכיתי שם באופן טבעי כי עברתי את התהליך הנפשי. אלעד אמר לי כל מיני משפטים והתחלתי לבכות כמו משוגעת, הולכת ומועדת כי השמלה צרה לי מדי ופספסתי מדרגה, והוא אמר לי תמשיכי. והצלם לא הפסיק לצלם. שנייה אחרי שרואים אותי נופלת בטיט ושוקעת פשוט התפרקתי. יש רגע שאני עם הבגדים במים, ממשיכה ללכת בלי לעצור, נבהלת, באמת מרגישה שאני עושה משהו לא טבעי, הגוף מתנגד, והתפרקתי במים, הייתי בבכי היסטרי. הם נכנסו למים והוציאו אותי. האמנתי לעצמי שאני עומדת לטבוע. עברתי בצילומים את מה שכתבתי בשיר, בלחץ. השאלה אם זה עובר לצופה".
-הקליפ עובד גם בלי סיפור הרקע על אמך שלך.
"כן. אני רוצה לייצג את הייאוש של הרבה אנשים במצבים שונים. אני הגעתי עם הטירוף רחוק מאוד. אנשים שפויים יודעים שזו צומת טי ולא קיר, זה לא מבוי סתום, יש פנייה ימינה ושמאלה. השיר הוא על האנשים ששקעו ברגע הזה של הייאוש והדיכאון ולא הצליחו להתגבר עליו".
-היו לך מחשבות אובדניות?
"כן. בעקבות המוות של אמא שלי. תבין, היא נכנסה לניתוח פשוט, ובאותו זמן סבתא שלי נכנסה למיון, בחירום, עם אותה בעיה. סבתא נכנסה לקומה, ונפטרה אחרי כמה ימים. וסבתא היא זו שגידלה אותי כשאמא שלי היתה בהופעות. ואז מצאו לאמא שלי שחמת בכבד, ואחרי זה מצאו גידול סרטני ענק, שכבר אי אפשר להשתיל כבד. והבת שלי עברה קשיים בבית ספר, משהו שהיה מאוד טראומטי לכולם. אמא שלי גססה והייתי שם כל הזמן, לא הייתי בבית, וזה גרם לגירושין שלי, וגם דודה שלי נפטרה. כולם מתו תוך שלוש שנים והבית שלי התפרק. לא פשוט".
-אבל את אמא לשלוש בנות.
"אם לא היו לי ילדות אולי לא היה לי בשביל מה להמשיך הלאה. שאלתי את עצמי לאן אני ממשיכה. אבל למזלי היה לי בשביל מה להמשיך. אני חושבת שאמנים שלא מגיעים למקומות קיצוניים לא מגיעים לאמת שלהם. בדיעבד הבנתי, למשל, שב'דה ווייס' זה לא מוזיקה אלא טלוויזיה, וקיבלתי חשיפה ולמדתי על בשרי מה לא לעשות. זה היה שיעור על מחיר של דברים. אתה עובד שם עם טובי האנשים בתעשייה ונמצא איתם בידידות. ויוסי הוא אחד האנשים הכי חכמים והכי חמים בארץ. אנחנו עובדים יחד כבר שנתיים והוא כזה מנטור. כשהתחלתי לעבוד איתו הוא היה בן 22, והוא גאון. מהר מאוד הוא הפך להיות המנטור שלי, ואני בת 42. הוא מדריך אותי מעבר להפקה מוזיקלית ואני חייבת לו המון. הוא הביא לי את הבס תופים הכי שווה בארץ".
-שהם?
"עמנואל סלונים ונדב לוזיה, שהם הבס-תופים של 'הקולקטיב', ואלון רדאי הקלידן שהוא 'פאן פארטי'. ושני זמרי ליווי וגיטריסט, ומשה לוי יתארח בקלידים בהופעות גדולות כי הוא מורה, חבר אהוב ונשמה".
-הולכת חזק על בלוז ואר אנד בי?
"כן, 'גיבורת על' הוא גם ניסיון לעשות אר אנד בי, שזה ניסיון התאבדותי כי כל מי שניסה לעשות אר אנד בי בעברית נכשל עד היום, חוץ מהדג נחש, והתגובות לסגנון הזה קשות. אבל האלבום הזה הוא ממש אני. אמא שלי היתה זמרת בלוז מטורפת, גדלתי על בלוז וגוספל וסול, ואני זמרת בלוז. אני מקווה להעיר את הסצנה הזאת. יש גם אודישנים למחזמר 'שיער' ואני הולכת. ויש לי תוכנית רדיו אינטרנטית שבה אני משדרת כל מוצ"ש מוזיקת גרוב שחורה ודברים מדליקים. ויש לי הרכב הופעות משגע, ואנחנו מופיעים במועדון ה'דובדבן' בתל אביב ביום שני הקרוב".
-ואת נינט כבר פגשת?
"לא, זה לא. עשינו חזרות בק-טו-בק בחדר, אבל אני לא מתערבת בחייהם האישיים בכלל. זה לא עלה ביני לבין יוסי אפילו לא פעם אחת. שיהיה להם מברוק, זה הכל".