בערב ב' כסליו מצא את עצמו ערן צור חוזר אל אלבומו הקלאסי "עיוור בלב ים". זה יקרה לו בשתי הופעות מיוחדות שיוקדשו לאלבום המיתולוגי ויתקיימו במועדון זאפה בתל אביב (16 ו-17 בפברואר), בה יארח צור את החשודים המיידיים שלומי שבן ורונה קינן (כנראה שאי אפשר לעשות היום מופע השקה, או כל מופע חגיגי אחר במדינת ישראל בלי ששניהם יצוצו על הבמה). וזה קורה לצור גם באי.פי. חדש הכולל חמש סקיצות מהאלבום, שהשתיים המעניינות מתוכן הן ל-"קרבות תרנגולים" ול-"Rush Time".
"בזמן תהליך העבודה על אלבומי האחרון 'כל מה שאנושי' הקשבתי רבות לאלבום 'עיוור בלב ים' והשתמשתי בו כרפרנס", אומר צור. "כש'כל מה שאנושי' יצא, היו מבקרים שהשוו אותו ל'עיוור בלב ים' וטענו שזהו האלבום הטוב ביותר שלי מאז אותם ימים. כשעברו השנים נוכחתי של'עיוור בלב ים' הייתה השפעה על הרוק הישראלי. שלומי שבן למשל נוהג לומר כי זהו האלבום שעזר לו לקבל את החלטה לשוב לארץ משהותו בלונדון, עובדה שגורמת לי גאווה ולכן גם הזמנתי אותו להתארח. את רונה קינן הכרתי זמן מועט אחרי הוצאת האלבום ואז התחיל בינינו קשר הדוק,יחד יצרנו את האלבום הבא - 'אתה חברה שלי'. רונה הייתה אז תיכוניסטית בת 17 והיא קשורה בתודעתי לאנשים שאיתם עבדתי בשנות ה-90' ולכן הזמנתי אותה להיות האישה במופע.
"ינגנו איתי על הבמה: רם אוריון שהיה אחד הגיטריסטים שהשתתפו באלבום, יחד עם שי ברוך, המתופף שמלווה אותי כבר יותר מעשר שנים ,אוהד בן ארי חברי הטוב שהפיק את אלבומי האחרון 'כל מה שאנושי', אביב שטיין ינגן בוזוקי וכלי הקשה ומקהלת הילדים 'עפרוני' שישירו את 'בערב ב' כסלו'".
"הקיץ מתקרב ואני הוזה על אישה מניקה בחדר ילדים מואר"
"כשעלה הרעיון למופע מחווה לאלבום 'עיוור בלב ים' נזכרתי בסקיצות", ממשיך צור. "ידעתי שמכל הסקיצות שאי פעם עשיתי לפני אלבום, אלו השלמות והמשכנעות ביותר ולכן חשתי את הצורך להוציא אותן לאור".
צור הוסיף טקסט מיוחד לאי.פי. החדש: "כשהרמת את המכסה הירוק גילית שבגן, שאותו דימית לנקי ויפה, סובבת חיה שסוחבת רגל וממשיכה. מהגן הציבורי של קריית ביאליק נודדים אל סצנת הבארים של תל אביב בתחילת שנות התשעים. אם היית לוקח את המבלים הללו מאה שנה אחורה, היית מגיע אל אודסה שברוסיה, אל בית המרזח של סבו של ביאליק ומאודסה לניו יורק. אנחנו במוצאי סוף השבוע הארוך, במועדונים המפוקפקים של דאון-טאון מנהטן. אני יוצא עם אליסה אל ליל קרבות תרנגולים. גברים נלחמים עליה, עוברים וממשיכים. היא קורצת לי בעין ואני חוזר אל החדר השכור, דרך מנהרות של רכבת תחתית. הולך לאיבוד בתוך החופש המוחלט שמעניקה עיר זרה ושוב חוזר אל השורשים ואל העץ שנושא את ראשי התיבות של שמי. הקיץ מתקרב ואני הוזה על אישה מניקה בחדר ילדים מואר".
-ערן צור, הפכת לקלאסיקה.
"אני לא יודע אם קלאסיקה זו המילה הנכונה כי היא מילה שמקבעת אותך לתמיד ואני ממש לא רוצה להיות שם. אני רוצה תמיד להמשיך אל הדבר הבא. מה שכן, יש התרחשות והתרגשות סביב העניין הזה. אני מוצא עצמי במחברות של אז, רואה את הסקיצות והיו קטעים שצחקתי מאוד ובימים אחרים שחזרתי זיכרונות, הסתכלתי בדיעבד על הדברים בהסתכלות של הרבה אחרי. למשל, נזכרתי בבחורה שעליה כתבתי את 'פתאום נהיה קיץ' ובאיך היא בכתה וברחה ממני וסיימה את הקשר בטלפון כשהשמעתי לה את השיר הזה בבית שלי על המזרן הדק הסגול. אני זוכר את שמה, אבל הפנים שלה נהיו קצת מטושטשות".
-וקרבות תרנגולים?
"נסעתי לנקות את הראש בניו יורק אחרי האלבום עם כרמלה גרוס ואגנר. זה סיפור אמיתי דרך העיניים שלי. חבר של אחי הגדול הזמין אותי להופעה, ופתאום התיישבה בשברולט הגדולה בחורה בשם אליסה ובילינו בברים, שתינו הרבה בושמילס בחדרים אחוריים, ישנו יחד אבל לא היה כלום, היא אמרה לי 'תתנהג יפה'".
"ארקדי דוכין פרש באמצע האלבום וחזר"
-מה מיוחד בסקיצות האלה?
"קודם כל זה אלבום שאף פעם לא ממש הופעתי איתו בסיבוב הופעות. תהליך העבודה עליו עם ארקדי דוכין כמפיק מוזיקלי היה מתיש. ארקדי פרש באמצע וחזר וכשסיימתי את האלבום לא היה לי כוח ממש להופיע וכבר נכנסתי לפרויקט הבא של שירי יונה וולך. הסקיצות האלה, שניצלו בזכות קסטה שהביא לי רם אוריון, שונות מאיך שהאלבום נשמע בסופו של דבר והן הכי טובות והכי יפות שלי מכל האלבומים שעשיתי עד היום, כך שיש להן ערך משל עצמן". יש בהן אווירה שלא הלכנו עליה בסוף, אלא על מקום אחר".
-יש בו הרבה להיטים.
"כן, הרבה שירים שנשארו. היום לדעתי יש חזרה קצת לאלבומים כמו שהיה ב-95'. אני גדלתי בדור שאלבום היה אלבום וככה אני יוצר, שיש סאונד מסוים ותבנית כללית מסוימת, סאונד סיסטם שלם ומפיק ונגנים, וכמובן כותב, מלחין וזמר אחד. נוצר אופי מסוים ודרך הפריזמה הזו עוברים שירים. זה קשה להרים את זה, אז אתה רוצה להרים עוד עשרה שנים- עשר שירים".
"אני לא מקנא במוזיקה המזרחית"
-בדרך כלל התקשורת אהבה אותך ופרגנה לך, אתה לא מה"מקופחים".
"זה נכון. מצד שני כשאני יוצא לבנימינה או גדרה או קיבוץ דן זה סוג של מאבק הישרדות להוציא ואן עם נגנים. זה לא מובן אליו ואף פעם לא היה, אבל יש לי תשתית שאני עובד איתה וזה מה שיש לי ואני שמח עם מה שיש לי. עיתונאים מדברים איתי על מוזיקה מזרחית מול הרוק - מה אתה לא מקנא? ואני ממש לא מקנא אלא שמח עם מה שיש ונהנה מזה לאורך שנים. אני יוצר מוזיקה לטלוויזיה, אני מלמד, יש לי תוכנית רדיו, זה כיף, זה מכלול של חיים, זה מה שרציתי ואני רוצה. קניית כרטיסים או אלבומים זה מה שנותן לי את הקרקע להמשיך עליה. אני לא ממורמר ולא מתוסכל. היו לי כשלונות בדרך אבל מהם אני יכול לקבל כוח".
-אילו כשלונות?
"האלבום 'חותך בחתך הזהב' היה בשבילי אכזבה עמוקה שגרמה לי להיות רעב ליצור. היום אני יודע שלא צריך לפחד מכישלונות".
-ערן צור לדורותיו בהיכל התרבות, עם טאטו וכרמלה וכל ההרכבים?
"אני יכול לעשות את זה. החלום שלי אבל הוא ששיר שלי יתורגם לשפה זרה וזמר אחר ישיר אותווהשיר יקרה בשפה אחרת. זה החלום שלי".