להקת הרוק התל אביבית הצעירה "פיק אפ" הוקמה לפני שנתיים על ידי מיכאל גולן, גיטריסט וסולן, כיום בן 16, אליו הצטרף אחיו המתופף אסף, בן 12, ושניהם התחברו עם מיכה בנגייב, גיטריסט בן 16 ויוני גרובמן, בסיסט בן 17 מרחובות.
הארבעה הופיעו במשך שנתיים רצופות בערוץ הילדים כלהקת הבית של תוכניות כמו "סבבה בנט", "הפיג'מות" ו"המקום האמיתי", ביצעו עשרות קאברים לשירי רוקנ'רול ושירים מקוריים. בהמשך התארחו בהופעה של "מופע הארנבות של ד"ר קספר" בזאפה ובהופעה משל עצמם באוזן-בר בתל אביב במסגרת "לילה לבן 2012", וכן הופעות במועדונים כמו הבארבי, פסטיבלים שונים וערבי תרומה.
הערב (שישי) הם מופיעים ב"בית היוצר" של אקו"ם בנמל תל אביב ובמקביל מוציאים את סינגל הבכורה "בור ללא תחתית", שיצא לפני שנתיים לרשת בגרסה לא רשמית, וכעת יוצא בהקלטת אולפן חדשה, בעיבוד מוזיקלי של ניב כהן ומיטל פטש-כהן - ההרכב "Knob".
"השיר נכתב בספונטניות באחת החזרות", אומר מיכאל גולן. "הוא עוסק ברצון לצאת מהשגרה, וכמה שבעצם קשה לעשות את זה, כי בדרך כלל הציניות והפחדים שולטים ומבטלים כל רעיון גדול. הוא נכתב עוד לפני שהפכנו ללהקה מקצועית, היינו ממש צעירים - אני בן 14, אסף בן 10 ויוני בן 15. אולי בזכות זה המילים תמימות כל כך, כי הן נכתבו על ידי ילדים. אני חושב שזה נדיר שהיה לנו חיבור כזה בזכות המוזיקה".
-מיכאל, איך התחושה?
"הרגשה מצוינת. הסינגל כבר הושמע ברדיו בהשמעות טרום-בכורה ואנחנו מתכננים להוציא אלבום שלם. יש לנו כמה שירים מוקלטים. התחלנו לכתוב ולהקליט מזמן. הטלוויזיה עיכבה את הכתיבה שלנו, אבל אנחנו חוזרים לכתוב ורוצים להוציא אלבום. ההשפעות שלנו הן גרין דיי, נירוונה, גאנז נ' רוזס, קספרים, סינרגיה, רוקנ'רול אתה יודע. יהיה באלבום שיר באנגלית שאנחנו נוציא עם חברת תקליטים מחו"ל".
-שירים שכתבת לפני שנתיים יהיו רלוונטיים?
"בוודאי. יש שירים שסגנון הכתיבה שלהם התאים ללפני שנתיים, אבל יש שירים שצריך ללכת איתם הלאה, צריך קצת תמימות כי הקהל שלנו הוא ילדים. ברור שהשירים החדשים יהיו יותר בוגרים יותר ממה שכתבנו לפני שנתיים ושלוש".
-והערב אתם על הבמה.
"הופעה זה הכי כיף בעולם, אדרנלין, כיף גדול, חווייה מיוחדת. ההופעה שלנו תהיה הופעת השקה של השיר 'בור בלי תחתית' ויהיו קאברים באנגלית ל'פרדייז סיטי" של גאנז ול'קריפ' של רדיוהד".
-מה הדבר הכי הזוי שקרה לך בהופעה? מה ההופעה שאתה הכי זוכר?
"אנחנו תמיד צוחקים על איך נקרעו לי שני מיתרים בגיטרה והמשכתי לנגן רק על ארבעה, בלי שני מיתרים. ההופעה שהכי זכורה לי זה שתי הופעות בבארבי, בספטמבר שעבר וביוני לפני שנתיים. הגיע קהל ונהנה".
-יש ילדים צעירים שממש אוהבים רוק?
"אני מאמין שכן. עם כל זה שהמזרחית שולטת בארץ יש ילדים שיותר מושפעים מהרוק. קשה אבל לדעת כמה קהל באמת יש לנו, כי הרבה נמצאים באינטרנט, שם יש לנו הרבה קהל. יש הבדל גדול בין לעקוב אחרינו לבין לקנות כרטיס להופעה או את האלבום שלנו. קשה להביא ילדים, כי אין להם איך להגיע ולחזור".
_c.jpg "להקת פיק אפ (צילום: סטודיו אזולי)")
-יש מעריצות?
"יש מעריצות בפייסבוק. אנחנו מעדכנים שם דברים ומדברים איתן ומגיבים לנו הרבה ביו טיוב. אלה לא גרופיות מטורפות אבל באות להופעות, ילדות רוקריות מתל אביב ומכל הארץ, גם מרחובות. אנחנו מעדיפים הערצה שהיא לא ברמה המוגזמת. לא פגשנו דברים מוגזמים, אבל כיף שמעריצים אותך".
-וחברות?
"היו לנו חברות, אין לנו עכשיו ואנחנו פתוחים להצעות".
-לעומת הבארבי, כיכבתם בערוץ הילדים, לא הבמה הכי רוקיסטית.
"הגענו לטלוויזיה דרך המנהל שלנו טל הנדלסמן. הופענו בתוכנית של אודי ואביעד ואחר כך היינו שנתיים להקת הבית של הערוץ, עשינו קאברים המון והופענו גם בניקולודיון. לא שילמו לנו כסף אבל קיבלנו חשיפה, נתנו לנו פרסום - משהו שלא יכולנו לקבל בשום מקום אחר. יש להקות רוק שאומרות שהן עושות רוק וזהו, בלי מה שמסביב. לנו חשוב להתפרסם, להיחשף לקהל. היינו צריכים להגיע איכשהו לחשיפה ואנחנו שמחים שהצלחנו להיחשף דרך ערוץ הילדים. גם אם יש ילדים שמקנאים ולא מפרגנים אנחנו שלמים עם מה שעשינו".
-מי לא מפרגן לכם? בבית ספר?
"בבית ספר אנחנו מקובלים. יש כאלה שמפרגנים פחות ויש כאלה שיותר. החברים שלנו כן באים להופעות".
-איך התחלת?
"התחלתי לנגן בגיל 8 בגיטרה קלאסית ובגיל 12 על חשמלית. חיפשתי להקים הרכב. פרסמתי מודעה באינטרנט. הגעתי לגיטריסט ולבסיסט וככה נוצר הרכב. אח שלי התחיל לנגן בגיל 9 היום הוא בן 12 וחצי הוא מחזיק הופעה כמו גדול. ב'לילה הלבן' הופענו שלוש שעות והוא החזיק כל הערב למרות שהיה קשה. הוא למד ב'סראונד' בגיל 9-10 ולומד עכשיו עם דיויד ריץ, המורה של תומר צדקיהו".
-המוזיקה מגיעה מהמשפחה?
"יש לי דוד שהוא מוזיקאי, אלי רוזן, אבל זה לא בא משם. אנחנו התחלנו לנגן בשביל התחביב. התחלנו להתמקצע משם המשכנו. ההורים מפרגנים לנו מאוד ועוזרים לנו, תומכים בנו, וזה מאוד חשוב. הם מכוונים אותנו שנעשה מזה משהו יותר רציני. זה הפך מתחביב למשהו מקצועני לגמרי. הופענו בכמה פסטיבלים בארץ ושילמו לנו. זה לא כסף גדול אבל שילמו לנו".
-כמה המוזיקה דורשת מכם?
"אנחנו מתאמנים פעמיים בשבוע בחדר חזרות, 4-5 שעות בשבוע לקראת הופעות, וכל אחד מתאמן בבית שלו עוד הרבה שעות. אנחנו כותבים שירים בבית שלי, מעלים רעיונות לשירים ולמילים עד שמתחבר לנו. מקדישים למוזיקה המון שעות, אוהבים ונהנים מאוד, אוהבים לנגן ביחד".
-מצליחים להסתדר עם בית הספר?
"הבסיסט שלנו מרחובות לומד בכיתה יב', הוא בן 17 ונכנס לבגרויות, גם אנחנו נכנבים, אבל מצליחים להסתדר ולהרים הופעות. אנחנו תלמידים טובים, אני במגמה ביולוגית".
-איך אתה כזמר?
"אני שר מגיל 14 ומאז התחלף לי הקול והיינו צריכים להתמודד, להתאים סולמות ולהתאים שירים לקול המתחלף. פעם הייתי יכול לשיר גבוה כמו אקסל רוז, היום פחות, אבל הסתדרנו. אני לומד פיתוח קול אצל מורה פעם בשבוע".
-ראיתי בוידיאו מלפני שנתיים שאתה קצת נמוך.
"מאז גבהתי, אני 1.73. הבאתי זינוק וזה עוזר לביטחון העצמי".
-מהם החלומות שלך כרוקר?
"אנחנו מכוונים הכי גבוה שאפשר - הופעות, פרסום, עוד טלוויזיה, להיות להקה מובילה ברוק הישראלי, אחר כך נראה".