בשבוע שעבר הודיעה גוגל על כניסתה הרשמית לעולם המוזיקה, כאשר פתחה את החנות שלה - גוגל מיוזיק - לרכישת שירים לתושבי ארה"ב בלבד.
גוגל צפויה לזעזע - לא פחות - את עולם מכירת השירים באינטרנט, כאשר התחרות מול אפל תפעל לטובת הצרכנים.
החנות החדשה של גוגל מתחרה ראש בראש עם שירות iTunes של אפל ומאפשרת רכישת שירים בעלות של דולר בודד. דרך גוגל מיוזיק אפשר להוריד שירים בחינם של אמנים מוכרים - כמו הרולינג סטונס, שאקירה ופרל ג'אם, ובכל יום הגולשים יקבלו שיר אחד בחינם.
גוגל גם מציעה לאמנים מתחילים לפתוח עמוד מיוחד בחנות ולמכור את השירים שלהם באופן ישיר - והכול ללא התעסקות עם חברת תקליטים. בין האמן לגוגל יהיה מודל חלוקת הכנסות הדומה לזה המתקיים כיום בין גוגל למפתחי האפליקציות.
כיום קיימים, בינתיים, שני מודלים לאספקת מוזיקה: רכישת שיר בודד - או שכירת שירים במודל של האזנה ללא הגבלה בתשלום חודשי.
המודל השני, עם התשלום החודשי, הוא זה שאהוב יותר על ספקיות שירותי המוזיקה בישראל, אבל דווקא הצרכנים נרתעים ממצב שבו המוזיקה שלהם יושבת בשרתים של החברה, ודרך מודל של ענן מחשוב הם יכולים להאזין לה בעיקר עם חיבור פעיל לאינטרנט ותשלום קבוע.
במחקר שנערך על-ידי eMusic ו-Insight Research Group נמצא כי 53% מהמשיבים מעדיפים לרכוש שירים בקובץ שניתן להוריד אליהם למחשב. שיעור דומה של משיבים קונה דיסקים, ורק 13% מוכנים לשלם עבור הזרמת מוזיקה מהאינטרנט למכשירים שונים.
מלבד גוגל ואפל, משחקים במגרש הזה גם חנות המוזיקה של אמזון ושירותי מוזיקה כמו פנדורה, המשמשת כתחנת רדיו אינטרנטית המספקת ז'אנרים שונים לפי טעמו של המשתמש. גם Spotify מאפשרת לבנות רשימות השמעה של שירים והאזנה להם, באמצעות הורדת התוכן למכשיר או הזרמה שלו, ואפילו ביו-טיוב, אתר שיתוף קובצי המוזיקה, אפשר לבנות פלייליסט פרטי או לשמוע רשימות השמעה של אנשים אחרים - והכול בחינם.
כמעט כל השירותים האחרים - כמו ספוטיפיי, פנדורה, אמזון ואחרים - אינם זמינים בישראל. אולם גם כאן אפשר למצוא כבר מספר אפליקציות ואתרי אינטרנט, שמספקים פתרון מצוין ומאפשרים למשתמש להאזין לשירים ללא הגבלה.
עדיין לא כובשים את השוק
פלאפון השיקה לפני למעלה משנתיים את שירות המוזיקה שלה, Musix. השירות פועל במתכונת של צריכת שירים ללא הגבלה, כאשר מודל התשלום הוא עבור השכרה. השירים יורדים פיזית לטלפון, והלקוח יכול להקשיב להם בכל מקום, גם באזורים שבהם אין קליטה סלולרית. אולם ברגע שהמשתמש מפסיק לשלם, השירים לא מתנגנים עוד.
היתרון בשירות השכרה הוא גישה למאגר תוכן עצום, כאשר כל אלבום חדש של אמן אמור להיות בו ישר מהרגע שבו הוא יוצא לחנויות. אם הלקוח מחליף מכשיר טלפון, רשימת השירים עוברת איתו, אולם השירים צריכים לרדת שוב אל המכשיר. לפלאפון יש גם אתר אינטרנט לשירות, שמאפשר להקשיב לאותה ספריית שירים במחשב. אולם כאשר מקשיבים למוזיקה דרך הדפדפן, השירים מתנגנים ישירות דרך האינטרנט בסטרימינג.
לסלקום יש שירות דומה בשם ווליום, שפועל באותה שיטה של השכרת שירים במודל חודשי. המוצר דומה לזה של פלאפון, אולם יש שני הבדלים. הראשון הוא שיטת העבודה - השירים בווליום לא יורדים פיזית לטלפון. הדבר חוסך מקום בזיכרון של המכשיר, אך מחייב קליטה סלולרית טובה באזור שבו מנסים להקשיב לשירים. השירות תומך בהפעלה שלו דרך נקודת גלישה אלחוטית (WiFi). בדומה לפלאפון, גם לסלקום יש אתר אינטרנט במחשב להאזנה לספריית השירים של המנוי.
הבדל נוסף בווליום הוא שיטת חיפוש השירים. לוגיה, שפיתחה את השירות, עבדה יותר על החוויה הזו, כאשר לקוחות יכולים לשתף עם חברים פלייליסטים שאותם יצרו וגם להתעדכן באילו שירים התנגנו ברדיו ובמצעדי השירים הפופולריים מתחנות שונות.
עלות השירותים בסלקום ובפלאפון היא 20 שקל לחודש, והיא כוללת גם חבילת גלישה עבור המוצר עצמו באותה הרשת. השירותים פתוחים גם ללקוחות של מפעילות מתחרות.
עוד בישראל, וואלה השיקה לפני כחצי שנה שירות בשם music, המציע להאזין למוזיקה ללא הגבלה במחשב ובאייפון. השירות פועל במתכונת של הזרמה והשכרת התוכן עבור המנוי, ועלות השירות היא 20 שקל. וואלה גם מאפשרת לרכוש שירים בעלות של 5 שקלים.
הגופים המציעים מוזיקה בתשלום בישראל פועלים בעיקר במודל של השכרה, אך יש עדיין אופציות של רכישת שירים בצורה דיגיטלית, כך שהשירים יישארו במחשבו של המשתמש באופן קבוע.
כך, פרטנר לא מציעה בדומה לסלקום או לפלאפון שירות השכרת שירים, אבל היא מאפשרת רכישה של 50 שירים במחיר של 30 שקל ואפשרות לרכישת שיר בודד ב-4 שקלים. את השירים ניתן לשמור במחשב או בטלפון.
בדומה לפרטנר, גם סלקום מציעה שירים להורדה למחשב ב-6 שקלים, אלא שהבעיה בשירותים הללו היא שהמבחר להורדה הוא דל, ולא יספק את המשתמשים שרוצים למצוא שירים שלא נמצאים כרגע במצעד הלהיטים.
כל השירותים המוצעים בישראל מהווים אלטרנטיבה ראויה להורדת תוכן פיראטי, אולם הם עדיין לא הצליחו לכבוש את השוק ולהפוך לפתרון המוביל. ייקח עוד זמן עד שהמחירים של השירותים יירדו, וגם עד שהצרכנים יתרגלו למחשבה שהשירים שהם מאזינים אליהם מושכרים - ולא שלהם.
האמנים מחפשים דרך ישירה למעריצים
המהפכה הדיגיטלית שיצרה אפל בתעשיית המוזיקה, שציינה השנה עשור לקיומה, שינתה את החשיבה הכלכלית והאסטרטגית בקרב חברות התקליטים והאמנים. היא הוסיפה מסמר נוסף לארון הקבורה של ענף הדיסקים, והסיטה את צריכת המוזיקה למחוזות טכנולוגיים הרבה יותר.
10 שנים לאחר אותה מהפכה, נראה כי האמנים כבר לא מסתפקים רק באייטיונס, ומחפשים את החיים שלצד חנות המוזיקה המצליחה ומתחרותיה האחרות.
ליידי גאגא, אנריקה איגלסיאס, ד"ר דרה ואפילו בון ג'ובי גילו שהחיים החדשים נמצאים בעולמות מקבילים, שגם בהם אפשר להרוויח מעריצים וכסף מהיצירות המוזיקליות.
אחד מהעולמות הללו הוא שוק הגיימינג. אם בשנים האחרונות היו אלה המשחקים "רוק בנד" ו"גיטר הירו" שהפכו למקור הכנסה נוסף עבור האמנים, באחרונה מתגלה עולמם של המשחקים החברתיים כאופציה נוספת.
יצרנית המשחקים המובילה זינגה חתמה על שיתופי-פעולה עם ליידי גאגא (במשחק CityVille), ד"ר דרה (Mafia Wars), אנריקה איגלסיאס (CityVille), בעוד שהמתחרה שלה, חברת CrowdStar, חתמה לפני כשנה על שיתוף-פעולה דומה עם בון ג'ובי.
הרעיון מאחורי שיתופי-הפעולה הללו הוא קידום של שירים וקליפים חדשים באמצעות מכירה של פריטים וירטואליים ממותגים במשחקים, כמו חד-קרן מיוחד של ליידי גאגא או נעליים וכובע של אנריקה איגלסיאס.
הניסיון של אמנים גדולים ליצור נוכחות בתעשיית המשחקים החברתיים הוא דרך נוספת שלהם להגיע אל המאזינים במקום שבו הם נמצאים היום. זו גם אחת המטרות שעומדת מאחורי חברת Getonic הישראלית, שמאפשרת לקדם ולמכור אלבומים ושירים בודדים דרך פייסבוק וכלים חברתיים אחרים.
הרעיון הוא ליצור פיצ'ר מיוחד שמאפשר למכור שיר דרך פייסבוק, ללא צורך באפליקציה מיוחדת ובשיתוף ויראלי. באמצעות הפיצ'ר ניתן לשמוע סקיצה מהשיר, ולרכוש אותו בתשלום בהודעת SMS פשוטה או דרך חשבון PayPal.
"אמנים צריכים להיפגש ישירות עם המעריצים ולא לשלם בדרך עמלות ענק לחברות ניהול ולשירותים שעוזרים להם למכור", אומר עמית אור, מייסד החברה ומנהל המוצר.
אור מוסיף כי לא רק קיצור שרשרת המזון עומד מאחורי Getonic אלא גם היכולת של המוזיקאים להציע משהו מעבר לשיר. "מוזיקאי צריך לחשוב איך להרוויח יותר מ-10 דולרים בכל שנתיים, כשהוא מוציא אלבום חדש. הוא יכול למכור שיר ביחד עם מילים או עם מוצרים פיזיים כמו חולצות ממותגות".
ב-Getonic משתמשים לא מעט אמנים, בהם עלמה זהר ואינפקטד מאשרום. "אמן צריך כל הזמן למצוא דרכים חדשות לעשות כסף - לא משנה אם הוא גדול או קטן", מסכם אור.
הרצון להגיע ישירות למעריצים ולמאזינים, תוך חיתוך שרשרת המזון שבדרך, עומד בבסיסם של שירותים נוספים, כמו זה של Bandcamp או אתרים דומים כמו Vibedeck ו-Nogeno, שהקימו יזמים ישראלים.
האתר הפופולרי של Bandcamp מאפשר למוזיקאים לפתוח עמוד אמן, לעצב אותו כרצונם, ולהציג בו את השירים והאלבומים שלהם. בעמוד עצמו ניתן להיחשף למוזיקה ואף לרכוש אותה לפי מודלים שונים: ללא תשלום, במחיר קבוע מראש או במחיר שהגולש קובע על-פי מינימום שנקבע מראש.
איה כורם: "היתרון בכך שאין מתווכים"
הזמרת והיוצרת איה כורם, שמתפעלת עמוד ב-Bandcamp, אומרת כי מעבר לקשר הישיר עם המעריצים, האמן מרוויח במקרה הזה יותר מאשר במכירת דיסק בחנות או דרך שירותי מוזיקה אחרים. "היתרון העצום הוא שאין כאן מתווכים. כשאלבום פיזי נמכר, החלק של האמן נמוך בצורה מגוחכת. המכירה ב-Bandcamp מקטינה את הפער בין הסכום שהצרכן משלם לבין מה שהמוזיקאי מקבל".
כורם, שמתפעלת גם בלוג, חשבון טוויטר וחנות בפייסבוק, מציינת כי העובדה שאין בישראל גישה לרכישת ולמכירת שירים ב-iTunes ושהשירותים האלטרנטיביים הקיימים לא מספיק ידידותיים למשתמש, הופכת פלטפורמות כמו Bandcamp ודומותיהן לכיבוי שריפות עבור האמנים.
"בשלב שבו תעשיית המוזיקה הישראלית נמצאת היום, חשוב להיות יצירתיים. התעשייה קטנה ומגלגלת סכומים מצחיקים של כסף. קשה לי להאמין שמישהו יכניס כסף רציני מזה שאפשר לרכוש את האלבום שלו דרך אפליקציה בפייסבוק, אבל זה צעד יצירתי שמקדם אמנים.
בכלל, ככל שאתה כאמן מסתובב יותר ברשת - אתה יודע מה הצרכנים שלך רוצים, איפה הם מסתובבים ואיפה הם יעדיפו להוציא את הכסף שלהם", היא אומרת.