להקת "בלאדינו" הישראלית פועלת בארץ ובעולם, על קו תל אביב-ברלין, כשהיא שרה בשפת הלדינו, מנגנת סגנון שחבריה מכנים "פולק ים-תיכוני", ומנסה להפיץ את השפה הספניולית הוותיקה בקרב צעירים פה ובחו"ל. את הלהקה הקימה הסולנית יעל בדש, שדוברת ספרדית וצרפתית ואף מבינה את הטקסטים. נגן כלי המיתר תומר מוקד הוא המפיק המוזיקלי, כשאת ההרכב משלימים הנשפן יוני דרור, המתופף ישי אפטרמן והקונטרבסיסט דניאל ספיר. הלהקה הוציאה השנה אלבום בישראל, ולאחרונה שחררו את הקליפ החדש "La Esclava".
חברי "בלאדינו" ישתתפו ביום שבת הקרוב (29.11) במאירועי "חשיפה בינלאומית למוזיקה 2014" שיתקיימו בסוף השבוע ב"צוללת הצהובה" בירושלים. הלהקה תופיע ותיחשף בפני נציגי חברות תקליטים ופסטיבלים בתחום "מוזיקת העולם". "ההופעה בחשיפה הבינלאומית זאת הזדמנות נהדרת בשבילנו להופיע מול כמות מכובדת של אורחים מחו"ל", אומרים חברי הלהקה. "כאמנים שמייצגים בעולם את המוזיקה מהאזור זאת זכות עבורנו להכיר אנשים מהתעשייה הבינלאומית שמגיעים, בגלל השם האיכותי של ישראל כיצואנית מוסיקת עולם וג׳אז".
-למה לשיר דווקא בלאדינו? האם זה קשור לרקע משפחתי?
"יעל הכניסה אותנו אל הלאדינו, היא הכירה את המנגינות מבית סבתה, שנולדה בירושלים העתיקה למשפחה ספרדית דוברת לאדינו, מקהילות יהודי סלוניקי ופס. אחרי שסיימנו לעבוד ביחד על אלבום נוסף, ישבנו יום אחד להקשיב להקלטות ישנות בלאדינו, בעיקר של סבתות שרות, חלקן באיכות ממש גרועה (יש לנו פטיש כזה) ובתוך כל המנגינות שמענו המון השפעות מטורקיה, יוון, צפון אפריקה והבלקן. בלי לדעת יותר מדי התחלנו לחפור בהיסטוריה של האנשים שעברו ממקום למקום, שמרו על השפה, אבל המוזיקה שלהם הושפעה מאד מהסגנון המקומי. הסיפור הזה תפס אותנו מיד וזה נראה לנו הכי טבעי לקחת את ה'נטיות ים-תיכוניות מוצהרות' שלנו ואת כל הכלים השונים שאספנו עם השנים, בעיקר בנגינה בתור מולטי אינסטרומנטליסטים בהפקות שונות בארץ, ולחבר אותם ללאדינו".
-במה המוזיקה שלכם שונה מזו של זמרת כמו יסמין לוי (למשל) שגם מצליחה בעולם בלאדינו, והולכת בעיקר לכיוון המוזיקה הספרדית?
"יסמין זמרת מדהימה ומאד מצליחה בעולם. בכל תחנת רדיו שהתראיינו בה השם שלה תמיד עולה בהקשר של הלאדינו. כל אחד לוקח את המוזיקה הזאת למקום שלו, ההבדל בינינו הוא שאנחנו פועלים יותר כמו להקה וזה מעצב את המוזיקה אחרת, כשכל אחד מביא את הזווית שלו לתהליך היצירה. יוני מנגן על עשרות כלי נשיפה (קלרינט, ניי, דודוק, דידג', ועוד), תומר עם כלי מיתר ואלקטרוניקה (כינור, עוד, בוזוקי, גיטרה), אדם מנגן על קונטרה-באס בטכניקה של תיפוף, ישי על סט תופים שמשלב תופי יד מסורתיים (ריק, דרבוקה, בנדיר), הבמה שלנו נראית כמו מגרש משחקים למוזיקאים עם יותר מ- 25 כלים שונים. זה משאיר את הקהל דרוך כשהם לא יודעים איך השיר הבא הולך להשמע, או איזה סאונד יש לכל כלי. האתגר שלנו הוא לחבר את כל הטקסטורות לשפה אחידה".
_i.jpg "בלאדינו (צילום: Eric Young Smith)")
-האם אתם מרגישים שהלאדינו, כמו היידיש, היא שפה שנגאלת, או שלא מתה מעולם?
"היא לא מתה מעולם והרבה אולי בזכות השירים. אבל כרגע נראה שכשהדור של הסבים והסבתות שלנו כבר לא יהיה כאן, ישארו מעט אנשים שמדברים את השפה. זה גורם לי לחשוב על שפות שמתות כל הזמן. כשהיינו בסיבוב הופעות עיינו בתנ"ך באנגלית שהיה מונח במגירה במלון. וזה לא זה. התרגום לא טוב וגם אי אפשר באמת לתרגם המון מילים מעברית, שהיא שפה עתיקה עם המון עומק. זה מפחיד לחשוב שהיא כמעט נעלמה. כמה ימים אחר כך הופענו בארה"ב מול קהילה מאד גדולה של אינדיאנים. אחרי ההופעה ניגשה אלינו אישה זקנה וסיפרה לנו על השפה שלהם שנעלמה, היא ניסתה להסביר לנו על כל המילים בשפה שלהם שאי אפשר ממש להסביר באנגלית ועל המשמעות הרוחנית שלהן בתרבות. היום הם מנסים ללמד את הדור הצעיר את השפה מחדש ולשחזר את השפות השונות של האינדיאנים שכמעט ולא כתבו אותן ובגלל זה הן נכחדו ככה. זה גרם לנו להבין איזה מזל יש לנו בכלל לעמוד שם על הבמה ולשיר בלאדינו ובעברית. יש איזה כוח מיסטי בשפות הקדומות והרבה מהידע ומהעומק הזה הולך ונעלם מהעולם שלנו. במוזיקה זה נשמר אולי יותר בקלות ואת הכוח הזה והרבה מהרעיונות המוזיקליים העתיקים עדיין אפשר לשמוע במוזיקה שעושים היום".
-במה החידושים שלכם שונים מחידושים אחרים ללאדינו, כמו למשל של האחים גיא ורועי זו-ארץ?
"הרבה פרויקטים מתמקדים בחזרה לשורשים, אנחנו בעיקר רוצים לבקר במזרח התיכון של פעם כשלא היו ממש גבולות בין המדינות וכשאיזה צועני מאיזור הבלקן לקח את הכינור ונסע לירושלים, הוא עשה זאת על חמור. הלאדינו כאן הוא פחות מסע אל בית אבא ויותר הדהוד של משהו מהעבר, שעובר דרך הפילטרים שלנו ומאפשר לנו להתחבר לכל ההשפעות מהאיזור הגיאוגרפי שלנו ולשים אותן במסגרת. בשנים האחרונות יוטיוב פתח לנו התיאבון להכיר מוזיקה מהאיזור, אפשר לשמוע וללמוד מהמון מוזיקאים שגרים ממש קרוב אבל אי אפשר לבקר אותם".
-איך אתם מרגישים עם ההצלחה בחו"ל?
"ההצלחה בחו"ל מאד הפתיעה אותנו, במיוחד כי היא לא רק בקהילות יהודיות ובקרב אנשים שמחוברים למסורת הזאת. הקהל מאד מגוון, מפסטיבלים ומועדונים ועד אולמות קונצרטים מלאים, היו מקרים שאנשים נסעו ממדינה למדינה ושכרו חדר במלון במיוחד כדי לראות קונצרט שלנו. זה מאד ריגש אותנו. חוץ מזה, האינטנסיביות של טורים ארוכים זה משהו שאין בארץ, להופיע כל יום במשך חודש, ולסבול אחד את השני כל כך הרבה זמן, זה מגבש מאוד".
"קובעים את החזרות שלנו חודשים מראש"
-איך החיים נראים מברלין?
"בתל אביב יש כמות מטורפת של מוזיקאים מעולים בגלל התנאים הקשים, הקושי מחשל והופך אותך לנינג'ה. עצם זה שצריך לנגן במיליון הפקות והרכבים בשביל לשרוד כלכלית זה גם מה שדחף אותנו לנגן בכל כך הרבה כלים וסגנונות. אין את זה בברלין, אבל יש יתרון אחר בלגור באירופה, כי אפשר לטוס בקלות לפגישות והופעות ויש יותר אפשרויות. רוב ההרכב נמצא בארץ אבל העבודה שלנו תמיד דרך סקייפ, כי כל פעם מישהו אחר נמצא באיזה סיבוב הופעות במקום אחר בעולם. אז אנחנו קובעים את החזרות שלנו חודשים מראש במדינה שנוח לנו להפגש בה. יש לנו גם שיתוף פעולה עם להקה אמריקאית שעושה מוזיקה שונה לגמרי, ונקיים את החזרות בברלין כי זאת נקודת אמצע טובה בין ארה"ב וישראל וגם כי יש פה הרבה שקט ומרחב ליצור. תמיד מתגעגעים למשהו, כשאנחנו בבית אז לקהל בהופעות וכשאנחנו בטור אז מתגעגעים למיטה בבית או לצלחת חומוס ושמש. זה חלק מהחיים שבחרנו ויש כיף בלדעת שהמוסיקה לוקחת אותך למקומות חדשים".
-מי הקהל שלכם בארץ?
"הקהל שלנו בארץ הוא קהל מגוון מאוד. כשאומרים את המילה 'לאדינו' האסוציאציות בדרך כלל הן למשהו מיושן, מקראי, פחות סקסי. בפרוייקט הזה הצלחנו ליצור איזשהו חיבור בין הדור הותיק שמכיר ואוהב את מוזיקת הלאדינו לבין הקהל הצעיר שבהתחלה נרתע מהמילה 'לאדינו' או אפילו לא יודע מה זה. גם באלבום וגם בהופעות אנחנו מבצעים את היצירות הותיקות האלה ונותנים להן נפח שונה לגמרי שכל אחד יכול להתחבר אליהן. אחרי כל התקופה האחרונה - העבודה על האלבום, ההופעות ברחבי העולם, האנרגיות של הקהל בהופעות, התגובות של החברים בארץ ומבט מהיר על לוח הזמנים לחודשים הבאים אנחנו מבינים שעשינו כאן משהו יוצא דופן, משהו חדשני, אנחנו פאקינג מנגנים לאדינו!. כרגע אנחנו מופיעים מסביב לעולם ורואים בזה שליחות, הפולק ים-תיכוני הזה הוא יצוא מוזיקלי חשוב של ישראל בעולם. מרוב ציניות ורצון לחקות את מה שאופנתי היום שכחנו שיש לנו פה עושר תרבותי מדהים".
_i.jpg "בלאדינו (צילום: Eric Young Smith)")