להקת ספייס-הרוק הפסיכדלית "אוזריק טנטיקלס", שמנגנת מוזיקה אינסטרומנטאלית, תופיע ב-8 באוקטובר במועדון הבראבי בתל אביב, אחרי מופע פותח של הדיג'יי הבינלאומי OTT.
יהיה זה, כזכור, ביקורם הרביעי של ה"אוזריקס" בישראל. הלהקה ידועה בקשר המיוחד שלה עם אוהדיה מרחבי הגלובוס, ששומרים לה אמונים עוד מהימים שמכרה להם בוטלגים ישירות מהופעות. המנהיג אד ווין, שהקים את הלהקה ב-1983 עם אחיו, וכיום מנגן בה עם אשתו ברנדי ובנו סיאליס, כבר מתכונן.
"באמצע שיר מישהו הצמיד מיקרופון לכלב והטכנאי שם לו אקו"
"אנחנו אוהבים לנגן בישראל, ושמחים ומתרגשים לקראת החזרה אליכם. הקהל שלכם מצוין ותמיד שמח שאנחנו באים. אני מרגיש שבישראל מבינים את המוזיקה שלנו יותר טוב מבמקומות אחרים בעולם. זה נושא שעלה בשיחות שהיו לי עם אחרים שהופיעו אצלכם - הישראלים מלאי תשוקה למוזיקה, גם לכזו שאינה פופולרית, או פחות פופולרית. אתם קהל שונה מהשאר".
-ההופעות שלכם לא דומות אחת לשניה. מה אתם עומדים לנגן?
"הפעם זה יהיה לגמרי שונה. המוזיקאים התחלפו בהרכב ויש לנו כרגע הרבה חזרות כאן על שירים מהאלבום "The Yum Yum TREE" שהוא האחרון שלנו, וגם קטעים ישנים. זה יהיה כמו שבדרך כלל נהוג שילוב של להיטים מהעבר עם שירים חדשים. יהיו במופע גם הרבה אלתורים כמו שנהוג אצלנו, פשוט כי הקהל אוהב את זה וגם אנחנו אוהבים, שזה מעניין ושונה ממופע למופע, זה עושה טוב לנו וגם לכולם".
-מה היה המופע הכי הזוי שלכם?
"היה לנו יותר מאחד כזה. אני זוכר הופעה אחת בדרום-מערב אנגליה בפאב קטן. ניגנו על הבמה קטע רגאיי ופתאום אני מסתכל ורואה מישהו מחזיק כלב ומצמיד מיקרופון לפה של הכלב והטכנאי מוסיף לזה אקו וזה נשמע טוב יחד עם השיר, זה התחבר, הקולות של הכלב, זה היה מיוחד".
-מה מאפיין את הקהל שלכם?
"יש לנו קהל נאמן ולפעמים קטן בכל מקום בעולם. ה'אוזריקס' לא אומרים משהו לאנשים של ממש אוהבים אותנו. בל מי שאוהב אוהב מאוד ונאמן . כיוון שהקהל מפוזר בין מדינות אנחנו חייבים לנסוע הרבה ברחבי העולם כדי להגיע לכולם. למשל, אנחנו יותר מצליחים באנגליה ובשאר העולם מאשר באמריקה.
"מצד שני, לא היינו באנגליה שנתיים וכשאנחנו באים אז ערב אחד אנחנו מנגנים במועדון מול 40 אנשים ולמחרת באצטדיון ענק זה, משתנה. באיטליה אוהבים אותנו ועכשיו גם דרום אמריקה נפתחת. אליכם הגיע בתחילתו של טור עולמי ארוך שיתחיל לפיכם בהולנד וימשיך אחריכם לקוסטה ריקה, הודו, יוון, מרכז אירופה, יוון ואז שוב אמריקה.
-מה מספק לכם השראה למוזיקה?
"זה משתנה. אם אני בבית אני מסתכל מהחלון ואני רואה נופים וזה משפיע. ההשראה מגיעה מכל מיני מקומות. הרבה מגיע מהצד המזרחי של העולם. בגדול, המוזיקה זה ביטוי של רגשות כי היא כמובן אינסטרומנטלית וכל אחד מקבל ממנה ולוקח ממנה מה שהוא רוצה, מה שיוצר טווח אפשרויות מאוד גדול, וכל אחד פותח איתה את הראש בדרכו".
"אני לא מביע רגשות מדויקים עם המוזיקה שלי"
-אתה מושפע גם ממוזיקה קלאסית?
"בניגוד למלחינים קלאסיים גדולים כמו בטהובן או מוצארט אני לא מביע רגשות מדויקים עם המוזיקה שלי. אתה יכול לעשות איתה מה שאתה רוצה".
-היה ניסיון ליצור גם שירים עם מילים? מעריצים פנו אליכם בהקשר הזה?
"אמרו לנו וביקשו מאיתנו לכתוב שירים. אומר לך את האמת, אני לא כותב מילים. אני מדבר במונחים של מוזיקה של צלילים, אני לא איש מילים אלא של צלילים. זה התחיל לפני הרבה שנים, כשבתור איש צעיר הקשבתי למוזיקה ברדיו וכשהגיעו המילים הנמכתי, וכשהגיעו הסולואים הגברתי, זה מה שאני אוהב, מה לעשות".
-אם היית כותב רק שיר אחד - על מה היית כותב אותו?
"וואו, באמת שאני לא יודע על מה הייתי כותב. לא חשבתי על זה. אולי על ריחוף קל מעל האדמה, על תהיה קול, תהיה טוב, תהיה עדין עם העולם שאתה חי בו ותהיה שמח בחלקך. אני אדם שמח".
"באים אלינו ואומרים: 'תודה שעזרת לנו לקחת סמים'"
-בוא נדבר על דברים שמחים, כמו סמים, למשל.
"מוזיקאים תמיד השתמשו בסמים כי הם תמיד התעניינו בצד השני, במה שמעבר למציאות היום יומית וגם התעניינו, חלקם, במוות. אני לא חושב שחייבים לעשות את זה, לא חושב שכולם צריכים לעשות סמים. יש כאלה שיכולים לחבר בין סמים למוזיקה, אבל לא חייבים לעשות סמים אם לא רוצים. גם כששומעים את המוזיקה שלנו לא חייבים לקחת סמים, אבל הם יכולים אם הם רוצים".
"אני זוכר שהיו באים אלינו אחרי קונצרטים ואומרים 'תודה שעזרת לנו לקחת סמים' או לחילופין 'תודה שעזרת לנו לעזוב את הסמים', וזה בסדר מבחינתי. אני אדם שמח ושכל אחד יעשה מה שהוא רוצה".