לפני שנתיים וחצי הוציא ג'וש את אלבום הבכורה שלו "אשאר", ואף היה מועמד ל"פריצת השנה" במצעד השנתי. השנה החליט לנסות את מזלו בתוכנית הריאליטי המוזיקלית "דה ווייס", ממנה נפלט אתמול. כבר היום הוא מוציא את "מאוהב בך", סינגל ראשון מתוך אלבום שני, עם מילים ולחן של גילי זכאי ועיבוד והפקה מוזיקלית של תמיר קליסקי. "זה שיר שאהבתי מהאזנה ראשונה", אומר ג'וש, "כיפי עם אווירה. אני זוכר שהקלטתי אותו וחייכתי כל הזמן. עושה לי כיף לשמוע אותו ולהעביר דרכו שמחה ואנרגיה".
-זה השיר הראשון אחרי התוכנית.
"זה סינגל ראשון מאלבום שני שנמצא בתהליך. מבחינתי השני זה אישיו הרבה יותר גדול. מהאלבום הראשון נמכרו חמשת אלפים עותקים, וממש פחדתי מהאלבום החדש. אמרו לי שהראשון נשמע כאילו אני באלבום שלישי או רביעי, שהצבתי רף לעצמי. אז לא רציתי באלבום השני סתם להוציא שירים. נברתי בעצמי למצוא חומרים חדשים, להוציא דברים מעבר למה שהיה בראשון. זה לקח לי זמן. ומצאתי הרבה חומרים שכתבתי וקיבלתי מאחרים ואני ממש שלם איתם. הם יציגו צד אחר שלי, יותר בוגר, כיפי, עמוק, יותר מוכן".
-על מה כתבת באלבום השני?
"אני עדיין כותב על אהבה. לי אין אהבה. היתה לי אהבה מאוד גדולה בעבר וכל פעם שאני רוצה לכתוב שיר אני חוזר חזרה במחשבות, ונזכר בה. זה נותן לי השראה לכתוב. אומנם אין לי אהבה, אבל אני תמיד חושב על ההרגשה והדמות המושלמת שאני רוצה שתהיה איתי וזה נותן לי השראה. כששרתי את השיר החדש דמיינתי מישהי, דמות, שאני רוצה שתהיה אתי ולא נמצאת כאן. אהבה זה משהו שאני רוצה וחסר לי".
"הלכתי לריאליטי בשביל החשיפה, שיכירו אותי בתל אביב"
-היום אתה יודע יותר טוב איזה אמן אתה רוצה להיות?
"אני לא בא מהגדרות בכלל. בגלל שגדלתי בבית מאוד מוזיקלי, שילבתי בין מזרח למערב, מהמציאות שהיתה לי. . קשה לי להגדיר את עצמי. אני שמח מהלב, אוהב לרגש אנשים, ולא מרגיש צורך להגיד מי אני ומה אני. אני ג'וש, זו המוזיקה שלי, סגנון שונה, נשאר נאמן לעצמי. הראשון היה אלבום מאוד פופי, בשני אני מתחבר לשורשים אתניים, למרוקו, לים תיכוניות, אבל כמו הראשון יש נגיעות דומות וערבוב מהכל. אני עושה מה שיוצא לי מהלב וקשה לי להגדיר את זה".
-למה בכלל הלכת לריאליטי?
"אני אדם מאוד מאמין. לכל אחד יש השגחה וכל דבר קורה לטובה. היתה לי שנה מדהימה שלא ציפיתי לה. הרגשתי שהולך בדרום, ששם מזהים ואני מרגיש אהבה ותמיכה. במרכז לא ידעו מי אני. הרגשתי שאני מצליח להביא את עצמי לביטוי בפריפריה, אבל החשיפה לא היתה ארצית. היה ברור שלא מכירים אותי בכל בית. ב'דה ווייס' פחדתי, כי זה יכול להיות נורא ויכול להיות נפלא. התפללתי, ביקשתי מהשם שיכוון אותי, שיגיד לי אם זה נכון לי ללכת. בסוף הבנתי שזו במה מכובדת שתיתן לי חשיפה גדולה. רציתי להגיע לכל בית, ושיידעו שאני זמר ויוצר. כולי בתוך המוזיקה, ואני מאוד לא רוצה ללכת אחורה. מבחינתי זה היה ללכת קדימה. הגעת לרבע גמר שזה מאוד מכובד בעיני".
-חוץ מהחשיפה מה עוד קיבלת?
"סיימתי את התוכנית רק אתמול. מה שהבנתי לאורכה, זה שאמן חייב להישאר נאמן לעצמו, למה שהוא אוהב לעשות, ולדבוק בו. נורא קל לפזר אותי, כי אני משלב סגנונות, אז אוהבים לנסות להביא אותי למקומות. זה מוסיף לי לחץ ובלבול, קצת הלכתי לאיבוד בתוכנית. לא תמיד אהבתי את בחירת השירים ולא הגעתי למיצוי בתוכנית. אנשים שהכירו אותי מלפני כן שלחו לי הודעות בפייסבוק וביקשו ממני שאהיה אני ואעשה סלסולים. נקרעתי בין הביקורת לאמת שלי. למדתי להיות נאמן לעצמי ויהיו כאלה שיאהבו יותר ויהיו כאלה שפחות".
"המקום של חוסר ביטחון שם אותי עם רגליים על הקרקע"
-מי זה היום הקהל שלך?
"מבחינת מה שאני רואה ברחוב ובפייסבוק והקהל בתוכנית זה מאוד מגוון. אני רואה בנות צעירות שנורא מתלהבות וזה הכי כיף בעולם. ומצד שני יש מבוגרים יותר. כששרתי 'מאמא דיאלי' במרוקאית הקהל של פעם נחשף אלי ומאוד פרגן. אנשים מבוגרים מחמיאים וזה מפתיע אותי טווחי הגילאים האלה. אני כן רוצה לגעת בכמה שיותר אנשים. אם אצליח לרגש את כולם זה יהיה ההישג הכי גדול".
-רגשי הנחיתות נעלמו כבר?
"חוסר ביטחון זה משהו שתמיד נמצא. כשיורדים עליך כל הילדות שאתה שמן, הצלקות נשארות. בתוך תוכי אני מרגיש דחוי וזה נשאר אצלך גם אם רזית והשיער מסודר. אמרו לי שבטלוויזיה אני נראה יהיר, ואם היו מדברים איתי היו רואים כמה זה לא נכון. אולי כלפי חוץ הראיתי ביטחון, אבל כלפי פנים אני תמיד הילד הכי שמן שלא מחליף חולצה בחדר הלבשה בתוכנית מול כולם, אלא מחליף בגדים מאחורי וילון. המקום של חוסר ביטחון שם אותי עם רגליים על הקרקע, דברים לא עולים לי יותר מדי. זה עושה אותי יותר בן אדם".
-איפה תהיה בעוד שנה מהיום?
"אני מכוון את עצמי ומאוד מקווה שאוכל להופיע בפני הקהל שלי בהופעות משלי. שאוציא שירים טובים, אעשה מוזיקה ואהיה מאושר. מוזיקה ואהבה, אלה שני הדברים שיעשו אותי מאושר, וכמובן שאשאר נאמן לעצמי. צריך להיות לך גם קצת מזל במוזיקה ואהבה, כדי לחוות אהבה אמיתית עם האחת שלך שתהיה החצי השני שלך. אם אתה מוצא אותה, אתה בר מזל וכל דבר אחר נראה קטן לעומת הזוגיות. אני רואה אנשים שפורשים ממוזיקה, כי זה מקצוע קשה, תובעני ולא צפוי. אני מרגיש בר מזל ששרית פרנקו, המנהלת שלי, מאמינה בי ושעופר מנחם, מנהל יחסי הציבור, מאמין בי. זה לא מובן מאליו שיאמינו בי, ואני מקווה להגשים, אני בדרך לשם".