הקסם של הפט שופ בויז מילא את היכל נוקיה

צמד הפט שופ בויז, ניל טננט וכריס לאו העניקו הערב בהיכל נוקיה חוויה מלהיבה במיוחד לכ-7000 מעריציהם שמילאו את המקום. "ערב טוב תל אביב ותודה רבה", פתח ניל טננט הסולן את ההופעה, בעברית כמובן. זו הפעם השלישית של הבויז בתל אביב, אחת הערים הידידותיות בעולם לקהילה הגאה, ואין כמו הופעה של הפט שופ בויז כדי לסחוף את האנרגיות האדירות ממצעד הגאווה לתוך החלל הממוזג של היכל נוקיה, שהערב היה חמים במיוחד.

החיבור בין ההרכב לקהל היה חזק מההתחלה. הפט שופ בויס מרגישים אצלנו כמו בבית, אמרו "תודה לכם תל אביב" בין השירים באופן כמעט קבוע, נתנו את ההרגשה שהם באו לתת ולקבל אהבה. העסקה ברורה - אתם תרקידו אותנו בלהיטים המגניבים שלכם ואנחנו נעשה לכם כבוד שלא תקבלו בשום עיר אחרת.

West End GIrls

Go West

It's A Sin

מבחינה ויזואלית היתה זו אחת ההופעות היפות שנראו בארץ. עם שימוש במסכים, מקרנים, אפקטים, תאורת לייזר מאסיבית, צמד רקדניות תיאטרליות מעולות, תחפושות ואביזרי במה- הכל בטוב טעם כמובן - הצליחו הפט שופ בויז למלא את החלל העצום של נוקיה - הישג לא פשוט עבור ארבעה אנשים על הבמה. המפגן הויזואלי היה מרהיב עד כדי עוצר נשימה בקטעים מסוימים, מלא בסמלים, רמזים, דימויים וביטויים שאפשר להביע רק בשפת התאורה והוידיאו-ארט.

נראה שכל מי שהיה הערב בהופעה ילך לישון עם האימג' של גולגלות השוורים המרקדות ב"Suburbia" - נאמבר שהיה דוגמה מאלפת לדיאלוג היפה שנוצר שבין הדמויות המרקדות על הבמה, לבין אלה שריקדו מאחוריהן על המסך בקטעי הוידיאו שכמובן הוכנו מראש. יחד התקלה תמונה מלאה יותר של מה שה"פט שופ בויז" מנסים להביע בכל נאמבר.

One More Chance / Face Like That

Opportunities (Let's Make Lots of Money

Memory Of The Future

מוזיקלית הם היו מרקידים ומלאים בנשמה וחוכמה. כל דיג'יי מתחיל יכול לדפוק לך האוס לתוך המוח - אבל הבויז מעולם לא היו כאלה. הפופ-דאנס שלהם מבוסס על דיוק, עידון, ובעיקר על מלודיות מרגשות, שכה חסרות היום בעולם המתוכנת של האפרוג'קים המשוכפלים למיניהם. השורש המוזיקלי שלהם עדיין מתבסס על מה שאפשר להוציא מסמפלרים, סינת'ים ואפילו מקצבים של מכונות תופים, והאריזות החדשות של הסאונד רק מדגישות את הגדולה שלהם כיוצרי פופ-דאנס אולי הגדולים והמצליחים ביותר. כן, הם מראים לכולם שהם היו כאן הרבה לפני "דאפט פאנק", כולל כשזה נוגע לחבישת קסדות חלליות על הראש.

ניל טננט וכריס לאו סיפקו הערב כמעט את כל הלהיטים הגדולים (נסלח להם על "se a vida e"), נתנו טעימה נהדרת מהאלבום החדש בשיר הראשון "Axi" והאחרון "Vocal", והזכירו לכולנו למה אהבנו את הפופ-דאנס של האייטיז והניינטיז\ וכמה הוא מגניב הרבה יותר מכל הלהיטים של גואטה ופיטבול ביחד. הסאונד בהיכל נוקיה היה טוב רוב הזמן. כשטננט שר חזק הטרבלים בקול שלו מעט גלשו, אבל הסך הכל נשמע בסדר גמור ומעלה (אסף נבו).

I Wouldn't Normally Do This Kind of Thing / Suburbia

I'm Not Scared

Invisible

ביקורת מופע - מאת עמית סלונים

אי שם, במזרח התיכון, התקיימה הערב הופעת פופ גדושה באנרגיות, עם שירים שנכתבו על ידי גדולי המלחינים של המאה העשרים, ביניהם איגור סטרווינסקי, ברוס ספרינגסטין ולאונרד ברנשטיין. בין השאר היו שם גם קאברים ללהיטים על-זמניים של אלביס פרסלי והווילג' פיפל - וכן, גם קלאסיקות מקוריות. בהחלט, הפט שופ בויז שוב כבשו את תל-אביב.

ניל טננט וכריס לואו היו כאן לפני ארבע שנים, ביולי 2009, והקפיצו את גני התערוכה לאוויר עם הדאנס העל-זמני שלהם, אבל דווקא בחלל העצום של היכל נוקיה, "נערי חנות חיות המחמד" הגיעו לגבהים חדשים.

לא על המוזיקה לבדה עמדה ההופעה הזאת, שהוציאה אלפי ישראלים מהיכל הספורט ביד אליהו עם חיוך על הפנים, כאילו נערך בו שחזור של נס ז'לגיריס. מבחינה ויזואלית זו הייתה אחת מההופעות הכי מתוחכמות שנערכו בישראל מאז ש-U2 הביאו לכאן את סיבוב ההופעות הפומפוזי "Popmart" בספטמבר 1997. אבל לעומת ההופעה ההיא של בונו והחברים, שהסתמכה על 36 מסכי וידאו ענקיים (ביניהם מסך ה-LED הראשון שיוצר אי פעם) - ההופעה של הפט שופ בויז נבנתה סביב יצירתיות של גאוני הוידיאו-ארט שלהם, שיצרו מסע ויזואלי שליווה את ההופעה כולה עם מסך וידיאו אחד, והרבה מאוד לייזרים שמילאו את החלל של נוקיה בשלל צבעים ואורות.

Leaving

Thursday

Love Etc

פוריטנים של רוק, אם היו כאלה בנוקיה אתמול, בוודאי הזדעזעו בתחילה כשטננט הציג את שירו של ברוס ספרינגסטין "Last To Die". הרי מדובר בשילוב שנשמע כמו חילול הקודש. אלא שזו גדולתם של הפט שופ בויז, שיודעים לקחת שירים מז'אנרים אחרים לגמרי, כמו "Always on my Mind" של ברנדה לי-אלביס פרסלי, ולהפוך אותם לשלהם - וזה עוד לפני שדיברנו על הגרסה המעולה (שלא בוצעה אמש) של " Where The Streets Have No Name" של U2 במאש-אפ עם "I Can't Take my eyes off of you" של פרנקי ואלי וארבעת העונות. הדרך של טננט ולואו להתאים מלודיות פופ מרגשות על מוזיקה אלקטרונית הופכת אותם, גם בשנת 2013, ללהקת הדאנס הנגישה בעולם.

שחקני כדורסל מזדקנים יודעים להתאים את הגוף שלהם לשלהי הקריירה. בדרך כלל הם מפסיקים לחדור לסל, מתמקצעים יותר בקליעות מבחוץ ומשפרים לעת זקנה את "חוכמת המשחק" על חשבון האתלטיות. טננט ולואו כבר לא ילדים בעצמם (58 ו-53 בהתאמה), ואתמול הם הגיעו לאחד ממגרשי הכדורסל המפורסמים באירופה והראו שגם הם למדו לשפר את חוכמת המשחק שלהם.

Miracles

Domino Dancing

 Vocal

הסטליסט הורכב מלא פחות משבעה שירים משני האלבומים האחרונים והפחות מוכרים שלהם (האחרון ייצא במהלך יולי הקרוב), אבל במקום לאנוס את הקהל לשמוע את השירים החדשים, הם שזרו אותם באומנות במהלך ההופעה, והשאירו את הקראוד פליזרים הבלתי נמנעים לסיום ההופעה. אין הרבה להקות היום שיכולות לסיים הופעה עם רצף להיטים כמו: It's a Sin, Domino Dancing, Go West, Always on My Mind ו-West End Girls.

מוזיקלית, בז'אנר הספציפי הזה של הסינת'פופ, ניו-וויב, אלקטריק-פופ, האוס-פוס או איך שלא תקראו לזה - מדובר בצמד אגדי שעושה הרבה כבוד למוזיקת האייטיז המושמצת (למרות שרוב שירי ההופעה לא היו בכלל מהאייטיז). לעומת אמני הדאנס של היום, שמתבססים על הפקה עשירה - הפט שופ בויז היו קודם כל להקה של מוזיקה ומלודיה, ורק אחר כך הרכב אלקטרוני. ובכלל, איך אמר לי איש חכם ביציאה מההיכל - "את מה שהם הספיקו לשכוח - דאפט פאנק כבר לא ידעו לעולם".

סדר השירים בהופעה הערב:

Axis, One More Chance / Face Like That, Opportunities , Memory of the Future, Fugitive, Integral, I Wouldn't Normally Do This Kind of Thing, Suburbia, I'm Not Scared, Invisible, Last to Die, Somewhere, Leaving, Thursday, Love Etc, I Get Excited - You Get Excited Too, Rent, Miracles, It's a Sin, Domino Dancing, Go West, Always on My Mind, West End Girls, Vocal

הרקדניות של הפט שופ בויז

• הופעות חו"ל בישראל
• היכל נוקיה
• הפט שופ בויז
• הפט שופ בויס
• ניל טננט
• פופ
• פט שופ בויז
• פט שופ בויס