פול מקרטני העביר את הקיץ האחרון בהתרוצצות מהופעת ענק אחת לאחרת, מאצטדיון היאנקיז בניו יורק ועד ריגלי פילד בשיקגו. הופעות של שלוש שעות, שכללו חומרים מכל פרקי הקריירה המונומנטלית שלו. "הקהל מת על זה", הוא מספר, "הם פשוט השתוללו!". בגיל 69, חצי עשור אחרי שאמור היה, על-פי הבטחתו המתוזמרת משנות ה-60, לפרוש לעבודות הגינה והבית, מקרטני, אחד משני חברי הביטלס החיים (השני הוא רינגו סטאר), מתכונן להעביר בתעסוקה מלאה גם את חודשי הסתיו.
סיבוב הופעות עולמי, סרט תיעודי, בלט ואלבום חדש
בתחילת החודש יצא The Love We Make, סרט תיעודי אינטימי שביים הדוקומנטריסט הוותיק אלברט מייסלס, המציג את אחורי הקלעים של הקונצרט גדוש הכוכבים למען ניו יורק, שנערך בעקבות התקפת 11 בספטמבר; בנוסף עולה הפקה משותפת לו ולבלט של ניו יורק בשם "ממלכת האוקיינוס", צעד ראשון עבורו בתחום (בתו מעצבת האופנה, סטלה מקרטני, עיצבה את התלבושות). אם לא די בכך, המוזיקאי הוותיק - שהופיע לפני שלוש שנים בדיוק בישראל, במסגרת סיבוב הופעות עולמי - כבר עובד במרץ על אלבומו הבא, שיכלול ביצועים לקלאסיקות פופ לצד שירים חדשים. מוקדם יותר החודש הודיע מקרטני, צעיר לנצח, על כוונתו להינשא בשנה הקרובה לבת זוגו זה ארבע שנים, האמריקאית ננסי שאבל. דיברנו איתו כאשר היה בחופשה בהמפטונס בניו יורק.
-בקיץ האחרון ניגנת יותר מ-35 שירים בכל הופעה. איך אתה עושה את זה?
"יש לי להקה מעולה, וכעת אנחנו באופן רשמי להקה. אנחנו מנגנים יחד כמעט אותו זמן שהביטלס או Wings (להקה שייסד מקרטני בשנות ה-70 לאחר התפרקות הביטלס) ניגנו. שואלים אותי, 'מה, אתה לא מתעייף?', ואני עונה: לא, זה לגמרי מעורר אותי".
-מהו הזיכרון החביב עליך ממסע ההופעות העולמי הנוכחי?
"אנחנו מנגנים בשביל הכיף את A day in the Life, ואז גולשים אל Give Peace a Chance. זו תקופה הולמת למדי עבור השיר הזה, ואנחנו שמחים להפיץ את המסר של ג'ון (לנון, שחתום על שני השירים יחד עם מקרטני). בהופעה בסאו פאולו, כל הקהל החזיק פתאום בלונים לבנים. ממש פתאום, כאילו מהאוויר. שישים אלף איש. זה נראה כמו עמק מלא חינניות".
הפרויקט הבא: אלבום קלאסיקות
באלבום האולפן הבא שלו יחזור מקרטני לשירים שספג בילדותו, פיסות קלאסיקה בריטית שלדבריו מצאו את דרכן גם ללחנים של הביטלס.
- איך מתקדמת העבודה על האלבום החדש?
"אני ממש נהנה. כשהיינו ילדים, אבא שלי היה מתיישב ליד הפסנתר בערב השנה החדשה ומנגן את השירים הישנים האלה, 'שיקגו, שיקגו', 'ירח קרוליינה'... זה נשמע הרבה יותר טוב כשאתה שיכור".
-הקאבר האהוב עליי לשיר של הביטלס הוא הביצוע של ארתה פרנקלין ל"אלינור ריגבי". איזה שלך?
"גם ריי צ'רלס הקליט גרסה מעולה ל'אלינור ריגבי', ואני אוהב אותה. אבל כל הגרסות טובות בעיניי. אנשים אומרים לי, 'מה, בטח מתפוצצות לך האוזניים כשאתה שומע איזו גרסה מדוללת של 'גוד די סאנשיין' לאורגן. אבל אני ממש אוהב את זה!".
-מה הניע אותך לכתוב מוזיקה לבלט?
"בשנה שעברה לא ידעתי כלום על בלט. אבל יש איזו התרגשות כשאתה לא יודע מה בדיוק אתה אמור לעשות, וזה מאפיין את כל הקריירה שלי. גם הביטלס, למשל, אף פעם לא ידעו איך לעשות אלבום, וג'ון ואני אף פעם לא ידענו איך לכתוב שיר".
-אז על מה הבלט?
"זה סיפור אהבה שבמרכזו נסיכה מממלכת האוקיינוס. קראתי שבחמש השנים האחרונות הרסנו את האוקיינוס ואיבדנו מיליוני מינים של דגים, כך שממלכת האוקיינוס מייצגת טוהר, וממלכת האדמה, שהיא חבורה די מפוקפקת, רוצה לשדוד אותה".
-בגאלת הפתיחה ודאי יהיו בקהל כל מיני סנובים של בלט. תהיה לחוץ?
"מי יודע? אני בחור די פשוט, ומה שמוביל אותי הוא האמונה שאם אתה אוהב משהו, אולי גם אנשים אחרים יאהבו אותו. אם אני אוהב את 'סטיספקשן' של הרולינג סטונס, לדוגמה, יש סיכוי טוב שעוד הרבה אנשים יאהבו אותו. זה תמיד היה מין חוק אצבע כזה מבחינתי".
סרט תיעודי: הקונצרט שאחרי מתקפת ה-11 בספטמבר
הסרט הדוקומנטרי בכיכובו של מקרטני, המתעד אותו ואת העיר ניו יורק בימים שבהם החלה להתרגל לקו הרקיע החדש שלה, נטול מגדלי התאומים, מתמקד בחלקו של פול, החיפושית בדימוס, בהפקה. "התחלתי לחשוב, מה אני יכול לעשות", מספר מקרטני למצלמה על הרגעים הראשונים שלאחר המתקפה. זמן קצר לאחר מכן הרים טלפון לחברו מייסלס, במאי סרטים דוקומנטריים, שהכיר עוד משנות ה-60, כשהלה הצטרף למסע ההופעות הראשון של הביטלס בארצות הברית.
מייסלס, הזכור במיוחד מסרטו התיעודי על הרולינג סטונס Gimme Shelter, ארז את ציוד הצילום והצטרף למקרטני בניו יורק כדי לתעד את העיר המוכה ואת ההכנות למופע עטור הכוכבים. "אני מרגיש כאילו אני רץ לראשות העירייה", אומר מקרטני בסרט, לנוכח האהדה המורעפת עליו בתקופת ההכנות. האירוע נערך בסופו של דבר במדיסון סקוור גארדן ב-20 באוקטובר 2001, חודש וחצי לאחר המתקפה. לפני שיצא רשמית נזקק הסרט להבשלה של כמעט עשור בחדרי העריכה.
-ב-11 בספטמבר היית בניו יורק, על מטוס שהיה על המסלול ב-JFK. איזו מין חוויה זאת הייתה?
"הורידו אותנו מהמטוס ויצאנו ללונג איילנד, ושם צפינו בשידורים. ניו יורק תמיד הייתה עיר גדולה מבחינתי. היא עדיין כזאת. והתחלתי לחשוב שאולי זה רעיון טוב לעשות משהו שיעודד את האנשים. כשאני גדלתי אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה במוזיקה רוח של התרסה. בבית הספר נהגנו לשיר 'להיטלר יש רק אשכונצ'יק מדולדל, אבל לגבלס המסכן אין שום אשכים בכלל'. קצר ולעניין!".
-להופעה ההיא הגיעה אסופה מדהימה של מוזיקאים בריטים - מיק ג'אגר, קית ריצ'רדס, דיוויד בואי...
"וגם מוזיקאים אמריקאים מדהימים. כביכול כדי לומר 'אם כל הבריטים האלה יכולים להגיע, אז בטח שגם אנחנו יכולים'. נתנו לאלברט מייסלס גישה מלאה, כך שהסרט כולל אפילו את הנשיקה הראשונה של אלטון ג'ון ושלי על המסך. אתה זוכר את הכבאי הגדול שקם ואמר, 'אם בן-לאדן מקשיב לזה, שידע שהוא יכול לנשק לי את התחת האירי שלי'? זה היה בדיוק ה'לך תזדיין' הזה שאנשים היו צריכים לשמוע".
