בחודשים האחרונים היתה אסתר רדא לתקווה השחורה החדשה של הפופ המקומי. זמרת ויוצרת שהוציאה אלבום-קצר מקורי באנגלית והפכה תוך זמן קצר (קצר עוד יותר ממשך האלבום) לתגלית החדשה שכולם בתל אביב מדברים עליה, לבייבי של מביני הדבר, ליקירת המבקרים, ("הנס של אסתר רדא", כתב כאן גל אוחובסקי), שחגגו שהנה הנה גם לנו יש ג'ואן ארמטריידינג משלנו. רדא המוכשרת, שחקנית מוכחת ממוצא אתיופי, שגדלה דווקא בקרית ארבע, כיכבה בסדרות טלוויזיה ולפתע הפציעה בשמי המוזיקה המקומית כחברה מן המניין במסדר כוכבי הגרוב הישראלי, היא סיפור שהגיע בקלות לכתבה בחדשות סוף השבוע של ערוץ 2. כי ככה זה אצלנו - הדרך לתהילה בישראל תמיד היתה קצרה מאוד. אתה מוציא 3-4 שירים, מקבל כמה ביקורות טובות, יש לך סיפור מעניין, והופ תוך רגע אתה איטם לוהט.
עד כאן הכל טוב ויפה, אבל כל אותם גבוהי מצח שציפו שרדא תמשיך להיות הביונסה-לעתיד של ישראל, יופתעו הבוקר לשמוע ששלמה ארצי יארח אותה בסיבוב ההופעות של הקיץ הקרוב (הפתיחה באפריל בקיסריה). רדא צפויה לשיר עם ארצי דואט, להצטרף אליו בכמה שירים ואף לבצע שיר משל עצמה. "שלמה ארצי!?" הם יספקו כפיים, "מה לאסתר רדא ולשלמה ארצי? לא חבל עליה?". כן, אפשר כבר לראות את הגבות מורמות בזעם, לשמוע את אנחת האכזבה, לקרוא את הטוקבקים שנכתבים מלב העיר, שטוענים שגם רדא, אולי הכישרון הכי מקורי שגדל כאן בשנה האחרונה (לצד ריף כהן), הולכת לעשות קולות רקע ל"ירח", "אהבתיה" ו"נצמדנו". העיניים של אותם הטהרנים יתגלגלו לשמיים כלא מאמינות "איך, איך היא נפלה ברשתו של מנטור-המנטורים?", הם יאמרו לעצמם מתחת לשפם הכה אופנתי.
אלא שבראייה מפוכחת יותר, מדובר במהלך שיכול לעשות רק טוב לשני הצדדים. נתחיל ברדא. החשיפה שיעניק לה החיבור עם ארצי היא בדיוק מה שהיא צריכה כדי להגיע להכרה בקרב קהל המיינסטרים הישראלי, זה שלא בדיוק מתעניין במה שאומרים עליה בברים בפלורנטין, אבל כן מתחבר למי שעומד מולו על הבמה בקיסריה. שנית, הניסיון על במה גדולה מול קהל תוסס שהיא תקבל בהופעות האלה הוא יקר ערך, שלא לדבר על העבודה עם ארצי עצמו - עדיין הפרפורמר הטוב בארץ, ועם מוזיקאים בסדר הגודל של אבי סינגולדה, מאיר ישראל, ניצן עין-הבר, טל פורר והאחים מאירי, שכבר ראו ושמעו הכל, ועם מעבד מוכשר כמו בן ארצי.
שלישית, כדי לבסס לעצמה קריירה בארץ ואולי לנסות לפרוץ בחו"ל, רדא צריכה כסף, ולא מעט. הופעות עם ארצי, שכנראה משלם לא רע, יכולה לעזור לה בצד הכלכלי. רביעית, הופעות עם ארצי לא אמורות לפגום בנסיונות שלה לפרוץ בחו"ל. יהיה לה מספיק זמן להקליט שירים חדשים, לטוס לפגישות אם צריך, אפילו להופעות, לסגור חוזים. עד סוף הקיץ היא עוד עשויה למצוא את התשובה. וחמישית, אין סכנה שרדא תיתקע שם כמו צילי ינקו (נו אופנס), אלא ההצטרפות הזו לארצי מזכירה יותר את זו של יעל דקלבאום בסיבוב של "אהבתיהם" לפני 12-13 שנה. מה שיש לרדא להפסיד זה את הצקצוקים של אלה ש"גילו" אותה ראשונים ועכשיו, אולי, ירימו מולה אף. שירימו. היא כבר במקום אחר.
אשר לארצי - כאן באמת צריך להחמיא לו. מעבר לכך שרשימת האמנים שהוא פתח להם דלת ונתן להם במה לאורך השנים היא כיום ארוכה מאוד - החל מאריק סיני, דרך דני רובס, מיקה קרני, אתי אנקרי, שמעון בוסקילה, רונית שחר וכאמור צילי ינקו ויעל דקלבאום - יפה לראות שארצי לא פוחד להחליף נגנים ולשנות הרכבים. רק מאלה שעזבו אותו בעשור האחרון אפשר להרכיב אחלה להקה. בשנה שעברה, במופע הקיץ של "אושר אקספרס", הוא הקפיץ את קרן טפרברג כמחליפה של מאיר ישראל שנפצע - והרוויח רעננות.
הקיץ הזה הוא גייס את אייל מזיג ("הדורבנים") בבס, הדס קליינמן ("המוג'וז") בצ'לו - כלי שעד עכשיו לא נכח בהופעותיו, ועכשיו את רדא. זה אומר שארצי, עדיין, בגיל 63, נשאר עם האצבע על הדופק, מעודכן, מתעדכן, שומע, מאזין, פתוח, יודע מה הולך ולאן נושבות הרוחות ומזהה כשרונות שכדאי לו להתחבר אליהם. אסתר רדא לא תהיה "קישוט" על הבמה שלו, ושניהם ירוויחו מהחיבור יוצא הדופן הזה.
*מיחסי הציבור של אסתר רדא נמסר: "במהלך חודש מרץ תצא אסתר רדא לטור הופעות בארה"ב וקנדה, הכולל הופעות בשניים מאירועי המוסיקה החשובים והגדולים בעולם: הפסטיבלים SXSW ו- CMW, לצד ריהאנה, ניק קייב, גרין דיי וטיילר דה קריאייטור".