_g.jpg "שלושים לשמוליק קראוס, חמי רודנר (צילום: ענבל צח)")
"אני כיום שלם עם עצמי", אומר חמי רודנר, בעת שהוא מכוון את מיתרי הגיטרה. עוד פחות משעה מתחילה ההופעה, וסולם בלוז מתנגן, ואז שקט. רודנר מדבר על אלבומו האחרון, "זמן אסיף", שיצא באוגוסט האחרון ואיתו הוא מופיע היום ברחבי הארץ. רודנר: "הדמות שיוצאת מתוך השירים האלה, האופי של השירים, היא דמות אחת. הרבה פעמים ביצירה שלי, אני נע בין סגנונות ומבעים. הפעם אני נורא נאמן למי שאני עכשיו. ואני עכשיו איש משפחה. הכי חשוב לי לשקף את האמת של הרגע, לשקף את הבבואה שלי. להיות נאמן לאמנות. האמת היא הדבר שהכי כיף להוציא".
- התקשורת לפעמים אכזרית, בעיקר כשהדבר נוגע לזמרי רוק שמחפשים כיוונים חדשים. נדמה שאותך תמיד חיפשו, אולי יותר מהשאר. מן הצהרה שהרוק איננו, שהרוק מת, עם הדוגמה שלך, שכאילו התרככת.
"יש שיגידו 'הוא התברגן'. אבל האלבום הזה מצליח, הוא מצליח בדרכו הצנועה. אני מרגיש שאני נורא מובן. וזה מתבטא בהופעות. האנשים שבקהל מאוד מרגשים אותי. יש משהו מאוד מזוקק בקשר שלי עם הקהל שלי היום.
"נתקלתי בקיתונות של רותחין, של חוסר פרגון. האלבום התקבל בטינה"
"כשיצא האלבום הקודם שלי, 'מכונת השירים הגדולה', שקובי אוז הפיק, נתקלתי בקיתונות של רותחין, של חוסר פרגון. הוא התקבל בטינה. בעיקום אף כזה, כאילו שהוא 'נגוע' במוזיקה מזרחית. באלבום הזה הדברים יותר נהירים לי, חלקים לי ונעימים לי".
-אז מה היה שם, בשנות ה-90, שאין היום? לפעמים נדמה שהתקופה הזו היא מעין ייבוש ביצות.
"משהו בשנות ה-90 הגיע למן האחדה. שיא של יצירתיות ושל הופעה בימתית, דווקא מכיוון של יוצרים שהיצירה שלהם מעניינת ואף מרתקת, על אף שהם פעלו בשוליים. חלקם מתוך בחירה, חלק נדחקו לשם. היום יש המון שימת דגש על הפרסונה, על סקס אפיל. פחות על הדבר שנקרא 'סינגר-סונגרייטר'".
העיקשות והיוזמה של רודנר עשויות לעורר השראה בקרב מוזיקאים המתקשים להתפרנס ממקצועם. רודנר הבין כי הגיטרה והשירה הם כלי העבודה שלו, וברגע שהבין והתחסן מפני ביקורות ארסיות שעתידות לבוא, פצח בסדרה מגוונת של עבודות. לצד הופעות והקלטות עם להקתו "איפה הילד", הפקת אירוע "אינדי-ילד" (על כך בהמשך), הופעות והקלטות של אלבום סולו והשתתפות בערבי שירה, הוא הוסיף הופעות לצד הוריו - פן חדש ומפתיע בקריירה שלו. שרים ביידיש, כמו גם שירים של נעמי שמר, שהייתה חברתם של הוריו. ההופעות הן בפני קהל מבוגר יותר, לעתים גם בבתי אבות. רודנר: "נעמי שמר הייתה חברה טובה של הוריי. הם היו עורכי הספרים שלה. היה ביניהם חיבור משפחתי מאוד חזק. אני מבצע בהרבה מההופעות שלי את 'חורשת האקליפטוס'".
החיבור של רודנר ליידיש בא לידי ביטוי גם באלבום "זמן אסיף", שבו שר רודנר, ביידיש, כמה בתים בשיר המרגש - "סבא חיים".
רודנר: "סבא חיים זה סבא שלי. אני קרוי על שמו. שמי המקורי הוא חיים. המילים בשיר, שהן ביידיש, מספרות על איך שסבא שלי הגיע לארץ ישראל. יש בו שורה שבה סבתא סוניה אומרת לו: 'חיים, השמש נוראית פה. אוי חיים, למה לא אמרת לי?'".
"בפסטיגל לא מבינים שצריך קלאסיקות ולא כוכבנית עילגת"
-השבוע אמר ירון פלד, מפיק הפסטיגל, בראיון ל"גלובס" כי היום כבר לא משלבים מוזיקאי רוק במופע.
"לא קיבלתי הצעה להופיע בפסטיגל. אני מפיק את 'אינדי-ילד', מופע רוקנ'רול לילדים. מה שאנחנו עושים שם זה שירי רוק, כמו שהיו פעם הרבה בפסטיבלי הזמר, שהופיעו בהם גידי גוב ואריק איינשטיין. ילדים ממש משתגעים על זה. רוקנ'רול, גיטרות בפול ווליום. בחנוכה הקרוב, נעלה עם המופע שוב (בין השירים: "הילדה הכי יפה בגן", "אלוהים שלי", "אפונה וגזר", "איך שיר נולד", "אני תמיד נשאר אני" מ.ש). יש לזה הצלחה לא נורמלית.
"אלה גם שירים שהילדות שלי הכי אוהבות, שירים שנותנים בראש. הן מאוד אוהבות את הביצוע באלבום האחרון של לשיר 'אובלדי אובלדה' של הביטלס (עיבוד מרענן, מ"ש). בכלל, ילדים נורא מחוברים לרוקנ'רול. האנשים האלה מהפסטיגל, הם סתם אנשים שרוצים להנפיק שטרות. זה הכול בולשיט. אין נשמה. תזכיר לי שיר אחד מהעשור האחרון בפסטיגל שמישהו זוכר אותו, שנהיה קלאסיקה. זה מה שהמפיקים לא מבינים, שהם צריכים לייצר קלאסיקות, לא להביא כוכבנית שלא יכולה למלמל אפילו כמה מילים ביחד".
_g.jpg "אייל גולן באשדוד (צילום: שרון רביבו)")
-באחד הראיונות שנתת בעבר, סיפרת על מידת ההערצה החונקת של ילדות ונערות משולהבות. נזכרתי בזה, איך לא, בהקשר של פרשת אייל גולן החשוד בבעילת מעריצות קטינות.
"כל בן אדם צריך שתהיה לו הבגרות לא להגיע למצב הזה. זמרים צריכים לשמור על עצמם במשנה זהירות".
רודנר יופיע בהתנדבות במסגרת ROCK4LIFE - הופעות רוק של אמנים מובילים במועדונים בתל-אביב, ביוזמת הועד למלחמה באיידס, לציון יום האיידס העולמי ולהעלת המודעות למחלה בקרב צעירים. ההופעה תתקיים במועדון ב-30 בנובמבר במועדון "אנה לולו" ביפו.
