בזמן שהופעות של אמנים מקומיים מתבטלות מדי יום בגלל המצב הבטחוני והמשך ירי הטילים על ישראל, מעריציו של ניל יאנג סופרים בלב שבוע למופע בפארק הירקון, שאמור להתקיים ביום חמישי הבא, 17 ביולי. יאנג, אחד מהאמנים האהובים כאן, צפוי להביא לפארק בין 30 ל-40 אלף מעריצים, שמשתוקקים לשיר איתו המנונים כמו "Heart Of Gold" ו-"Keep On Rocking In The Free World" - שיר שהפך לסיסמת המתנגדים לחרם על ישראל, בקרבות המרים המתרחשים בימים האחרונים בדף הפייסבוק של יאנג בין ישראלים ותומכי ישראל לפסלטינים ופרו-פלסטינים.
אבל עושה רושם שניל יאנג עצמו, שכבר הופיע בעבר בארץ, מכיר את המציאות כאן ויודע את האמת. הוא לא טורח להגיב בפייסבוק למתלהמים שתוקפים את ישראל, ורוצה להגיע לכאן עם להקתו "הקרייזי הורס" ולנגן לקהל. ההופעה של יאנג, אם לא תבוטל, אמורה להמשיך את הקיץ הכי רוקנ'רולי שידענו בשני העשורים האחרונים, והתחיל כזכור עם המופעים המוצלחים מאוד של ג'סטין טימברלייק, "הרולינג סטונס", הפיקסיז, סאונדגארדן, הפרודיג'י ואמנים נוספים.
המפיק שוקי וייס שמביא את ניל יאנג לישראל, כבר חווה על בשרו שלושה ביטולים של הופעות גדולות. הרד הוט צ'ילי פפרס בגל פיצוצי האוטובוסים של 2001, דפש מוד במלחמת לבנון השניה ב-2006, והפיקסיז בפרשת המרמרה. "כמו כל אזרחי ישראל, גם אני והצוות שלי קשובים להוראות פיקוד העורף, בוחנים את המצב ומעבירים את המידע המדויק לאנשיו של ניל יאנג", אומר וייס ל-mako. "יש צוות שלי שנמצא איתם יחד בלונדון וימשיך איתם עד הגעתם לכאן ומטפל גם בכל נושא העברת המטענים לצורך המופע. אנחנו נכנסים לבינוי של הפארק ונמתין להוראות. נכון לעכשיו אף אחד לא יודע מה יקרה. אנחנו מתעדכנים ומעדכנים".
-דיברת עם ניל יאנג עצמו?
"בוודאי. אנשים מהמשרד שלי נמצאים עם הצוות שמלווה אותו ועם ניל יאנג בקשר מתמיד. הוא לא אמר שום דבר על זה שהוא לא יגיע. אבל תשמע, זה רק לא לדבר עם ניל יאנג. צריך להסתכל על טובתם של 40 אלף איש שאנחנו הולכים לארח בהופעה, וכמובן שלא נפגע באיש".
-ניל יאנג רוצה להגיע, אבל חושש מהטילים?
"כן, הם רוצים לבוא וחוששים. כמו שפה בארץ אני ואתה וכולם חוששים מאזעקה בגוש דן. ניל יאנג הוא אחד האמנים היותר מנוסים ופעילים בעולם, עם הניסיון הכי גדול, הוא ואנשיו כבר עברו כמעט הכל. הם כמובן גם היו בישראל. אני לא חוזר עכשיו 20 שנה אחורה לבדוק אם גם כשהוא היה פה בעבר היו מחבלים. הרי מאז שקמה המדינה יש כאן אירועים שהם לא כמו בשוויצריה. זו מציאות חיינו. לא הייתי רוצה לעסוק בזה שבוע לפני הגעתו, אבל זו המציאות שנכפתה עלינו. אני אעשה כל מה שאני יכול כדי שהמופע הזה יתקיים. וכל זמן שאני יכול להפיק הופעות כאלה אני אמשיך. אבל תמיד בראש סולם העדיפויות שלי נמצאים האורחים מחו"ל וקהל הצופים בארץ. אנחנו נפעל בהתאם להנחיות פיקוד העורף, המשטרה ועיריית תל אביב. כרגע באמת לא יודעים מה יהיה".
-במקרה קיצוני, יש סיכוי שתעביר את ההופעה לצפון? אולי לאיצטדיון החדש בחיפה?
"אני בכלל לא חושב על דבר כזה".
-מה הוא ה"דד ליין" מבחינתך לקיום המופע?
"אין דד-ליין. בכל בוקר אנחנו מקיימים פגישה עם נציגי המשטרה, העירייה ופיקוד העורף, ופועלים איתם במשותף. אני הרי לא מצניח את ניל יאנג לפארק לתוך בועה מנותקת. זה לא כך. האחריות שלי היא לא רק על ניל יאנג. אני לוקח כאן אחריות על 40 אלף איש. מערך השיקולים גדול ורחב והכל נעשה בשיקל דעת. לא יודע מה יהיה ביום חמישי הבא . אתה יודע למי ניתנה הנבואה".
-כמה כסף אתה מפסיד אם חלילה וחס המופע מתבטל, או שאיכשהו אתה יוצא בסדר, כי מדובר ב"כוח עליון", "פורס מאז'ור"?
"בכל מקרה אנחנו לא יוצאים מסיפור כזה 'בסדר'. אני לא אכנס לנבכי החוזים, כי זה פתלתל. אבל יש חוזים והדברים איכשהו מוגנים, כיוון שמדובר באמת ב'פורס מאז'ור'. בישראל אי אפשר לבטח מקרה של אי-הופעה. וזה חבל, כי ברוב המדינות יש אפשרות לבטח. כאן אין חברת ביטוח שמוכנה לעשות את זה בגלל הסיכון. במדינות אחרות, כשאין חברת ביטוח, הממשלה לוקחת את זה על עצמה. בישראל לממשלת ישראל יש חברת ביטוח ממשלית, אבל היא לא רואה בזה חשיבות ולא רואה צורך לעזור לאמרגנים ולבטח את המופעים. זה חבל, אבל יש עוד דברים לתקן במדינה, וזה אחד מהם".
-זו הפעם הרביעית שמופע גדול שלך בסכנת ביטול.
"אני לא עוסק במקצוע קל, ואני למוד ניסיון. אז הביטול הראשון היה נוראי, הביטול השני היה כבר שונה מהראשון, עם פחות רגש ויותר התעסקות עם במה זה כרוך. בשלישי הייתי מיומן, והרביעי זה כבר אין מה להגיד. הבעיה איתי היא שבמישור האישי אני מאוד אוהב את מה שאני עושה, לוקח כל דבר אישית וזה נורא מפריע לי. אני מת על ההופעות האלה. אני אוהב להיות בקהל, לספוג את החוויה, לראות את האמן שאני הבאתי מופיע על הבמה שאני בניתי מול הקהל הישראלי שאני הכי אוהב. אני מזוכיסט י אני פחות נהנה לראות הופעה בקהל באירופה וכל הזמן אומר לעצמי שבישראל נעשה יותר טוב, ושכאן הקהל יותר חם. אלה התענוגות הקטנים ולכן הפגיעה היא אישית. במישור המקצועי ביטול הוא ביטול, ויש חוזים והליכים ואפשרויות שונות ומשונות".
-מאז הביטול של הפיקסיז, הבאת את מדונה, הצ'ילי פפרס, דפש מוד, ברברה סטרייסנד, הסטונס ועוד רבים, ולמעשה ניצחת את רוג'ר ווטרס, שניסה לכפות חרם הופעות על ישראל.
"כשווטרס הצליח במהלכים שלו לשנות דעתם של כמה אמנים, הוא תפס אותנו עם המכנסיים למטה, כי לא היינו מוכנים לצעד שלו. הוא עצמו הופיע כאן ואמר שזה היה המופע הכי טוב שלו בסיבוב. והוא הסתובב כאן, ביקר בכל מקום, צייר גראפיטי על החומה, עשה מפגשים עם אנשים משני צידי המתרס, מה שהוא רצה הוא עשה. כשבן אדם שאומר שהוא נהנה כאן והיה לו כל כך מצויין כאן, הולך חודשיים-שלושה אחרי זה, הופך את עורו ומנהל קריאה לחרם - הוא תפס אותנו לא מוכנים.
"השקענו מאמצי הסברה אדירים מול אמנים ומנהלים, במישור האישי והמקצועי שלנו, לא בעזרת הממשלה או גופים מוסדיים. הצלחנו לשכנע אמנים ומנהלים לעשות הפרדה בין האמנות לפוליטיקה. לשמחתי הצלחנו להעביר את המסר שהגעת אמן לארץ מסוימת היא לאו דווקא בהכרח הסכמה עם פעילות הממשלה, אלא מפגש ישיר עם אוהבי האמן שבאים לשמוע את המוזיקה שלו. הצלחנו לעשות את זה, אנחנו ממשיכים לנהל את השיח, ויותר אמנים מאמצים את הגישה ובאים לכאן. זו גם הדמוקרטיה היחידה באיזור שבה הם יכולים להגיד את דעתם באין מפריע. הם יכולים לבחון ממקור ראשון את מה שקורה כאן ולראות שהמציאות היא לא מה שמספרים להם בתקשורת, שכמובן היא לא תמיד נייטרלית. הרי על יחסי הציבור והתדמית של ישראל בעולם מתנהל כל הזמן דיון והפעילות הרשמית שלנו לא תמיד מצליחה. אנחנו הצלחנו להעביר את המסר ועכשיו יש לאמנים אפשרות להגיע לכאן".
-אבל אתה כמו סיזיפוס, כי אם ניל יאנג יתבטל, שוב האבן הכבדה תתגלגל למטה.
"באופי שלי, כשמופע לא קורה - אני לא עוזב אותו. אני אעבוד על זה שנים אחר כך אם צריך עד שיקרה, ואנחנו נקבע את המועד הבא. אני מאוד מקווה שלא נגיע לשם, שלא נהיה במצב הזה. כרגע מבחינת הפעילות אנחנו נערכים למופע".