הקיץ רווי ההופעות הבינלאומיות מאחורינו, ואנחנו כבר אחרי החגים, אבל הכיף עדיין לא נגמר. הנה, ממש בקרוב, ב-12 לנובמבר יגיעו הכימיקל בראדרס להופעה אחת בגני התערוכה בתל אביב. מדובר בצמד בריטי שיוצר מוזיקה אלקטרונית מתוחכמת כבר מאז הניינטיז, לייצר להיטים עם מעמד איכותי, ותמיד מצליח להישאר מעודכן מוזיקלית וגם ויזואלית - ההופעות שלהם ידועות בוי ג'יי מגניב ואורות מסנוורים.
"כשאנחנו עובדים על המופע אנחנו מבלים הרבה זמן בעבודה על האספקטים הויזואלים עם אדם סמית' שעבד עם הלהקה מאז הקונצרט הראשון שלנו ב-1994", מספר לנו בשיחת טלפון חצי מהצמד, טום רולנד. "הוא חלק חשוב מהמופע של הלהקה, הוא מאוד מבין את המוזיקה שלנו. זה מופע שגדל מפעם לפעם ובכל פעם אנחנו מנסים למשוך אותו קדימה, אנחנו מנסים ליצור חוויה. כל הופעה שלנו היא הזדמנות לעשות משהו יצירתי, לגרום למשהו לקרות. יש שם קסם, החוויה של להיות עם עוד אנשים ולשמוע ולראות ולהרגיש את אותו דבר באותו זמן, אין הרגשה יותר עמוקה מזה".
מה דעתך על הסצינה הנוכחית במוזיקה האלקטרונית?
"אני שומע פופ ברדיו, חלק ממנו אני אוהב וחלק לא, אבל זה לא גורם לי לדאוג. חלק מה-EDM זה זבל, חלק מזה בסדר, אבל זו לא מוזיקה שאני מקשיב לה או מרגשת אותי או מעניינת אותי. אם אנשים נהנים לשמוע אותה עם חבריהם, אולי זה שער הכניסה שלהם למוזיקה אלקטרונית וזה בסדר. הרבה מזה לא באמת בשבילי. אבל אני תמיד מאזין למוזיקה, תמיד מעניין אותי לשמוע דברים חדשים. חלק מלהיות מוזיקאי עבורי זה לשמור על אוזניים פתוחות. אני תמיד אוסף אלבומים, מחפש אלבומים נדירים. אני מושפע מהכל".
הופעתם בכל רחבי העולם, איזו הופעה זכורה לכם הכי לטובה?
"זה חלק ממה שכיף בלהיות מוזיקאי, אנחנו מטיילים ופוגשים אנשים. הזכרונות הכי טובים שלנו הם מפסטיבל 'פוג’י רוק' - פסטיבל בהרים ביפן, במעין יער, זה מקום קסום ואפילו עשינו סרט מההופעה שם. הרגשנו חיבור גדול. האנשים מדהימים, יש שם אווירה נהדרת. היינו גם בגלסטנוברי וזה גם מקום קסום עבורנו כי היינו שם המון פעמים בקהל ואז הייתה לנו הזדמנות להופיע בו. לפעמים יש מקרים לא צפויים - בסוף השבוע שעבר הופענו בנורמנדי בצרפת. אנחנו אוהבים לנגן בצרפת, והיה לנו זמן נפלא. אנחנו תמיד מקווים שהתחושה הנהדרת הבאה נמצאת מעבר לפינה".
איך אתם עובדים על שיר?
"זה תלוי, יש דרכים שונות לעשות מוזיקה. לפעמים אנחנו כותבים שיר באופן מסורתי - אנחנו מוצאים אקורדים על הגיטרה או הפסנתר וזה מרגש אותנו ואז אנחנו חושבים איך לעשות את הסאונד מעניין. לפעמים זה מתחיל מאיזשהו סאונד ממוחשב שמלהיב אותנו ואז אנחנו רק רוצים לעבוד סביב הסאונד הזה. במקרים אחרים זה מתחיל מקצב, או בס. הדרך שבה אנחנו עושים מוזיקה היא עשיית ניסויים, אנחנו תמיד בסטודיו ותמיד עובדים עם סאונד, לפעמים אנחנו שם חודשים ולא קורה שום דבר מגניב, ואז פתאום הקסם קורה ודברים מתחברים אחד עם השני. זה קשה להגיד מה התהליך המדויק כי הרבה ממנו זה רק לנסות ליצור איזשהו רגש. אני עושה מוזיקה כדי לייצר רגשות, להביא לתגובה אצל מישהו. כשזה מצליח זה סוג של קסם, אני אוהב את התהליך הזה של ליצור יש מאין".
איך אתם מצליחים לשמור על הדינמיקה ביניכם כבר למעלה מ-15 שנה?
"בכל מערכת יחסים צריך ללמוד אחד את השני. הכרנו ב-1989, זה הרבה זמן. יש לנו עליות וירידות בחברות כמו לכולם, אבל אנחנו עדיין נהנים מהחברה אחד של השני ומצחיקים אחד את השני ונהנים לעשות מוזיקה ביחד. יש את הדבר המיוחד הזה בינינו, ואני ממש שמח שאנחנו עדיין נפגשים ונהנים אחד עם השני. זה המפתח. עדיין יש לנו משהו להגיד מבחינה מוזיקלית ביחד".
מה עם אלבום חדש?
"אנחנו מופיעים הרבה השנה, וכבר יש לנו רעיונות לשירים חדשים ואנחנו מנסים אותם ובודקים איך זה עובד, אבל אין שום דבר שהקלטנו באולפן כרגע. אנחנו מתמקדים על המופע החי. נראה בשנה הבאה איך נרגיש. אנחנו עושים תקליט רק כשיש משהו שאנחנו רוצים להגיד, רעיון שאנחנו רוצים להוציא, אנחנו לא מוציאים אלבום רק כדי להוציא אלבום, רק כשיש לנו משהו רענן".
מה אתם יודעים על ישראל? היה לכם חשש להגיע?
"מסביב לעולם תמיד פוגשים ישראלים מעניינים. אני לא מעודכן בסצנה העכשווית. אנחנו מוזיקאים, לא פוליטיקאים אז אנחנו לא מגיעים לנגן לפוליטיקאים אלא לאנשים. הפוליטיקה לא משפיעה על אם נבוא או לא, אלא אם אנשים שגרים שם רוצים לשמוע את המוזיקה שלנו ומתעניינים במה שאנחנו עושים".