השנה האחרונה הוכיחה שדודו טסה הוא נכון לעכשיו הדבר האמיתי, הדבר הכי טוב שקרה השנה לרוק הישראלי. כוכב עולה. כל כמה שנים מגיע מישהו עם גיטרה, שירים מעולים והופעה מנצחת, וכובש את מקומו בזכות. זה קרה בעשור האחרון למוש בן ארי של אחרי "שבע", לגלעד כהנא עם "גירפות", לאביב גדג' ולהקת "אלג'יר", לרן שם טוב ו"איזבו", לאסף אבידן ו"המוג'וז", לאמיר דדון - כולם רוקרים שהחדירה שלהם לבמה המרכזית של הרוק המקומי באה על רקע שנות השלטון של ברי סחרוף מצד אחד ואביב גפן מצד שני, ועל רקע הכניסה של שלל ההשפעות לתוך הז'אנר.
בנה את עצמו אלבום אלבום, להיט להיט
טסה, שהוציא אלבום ראשון כבר בגיל 13, בנה את עצמו בעשור הזה לאט לאט, אלבום אחרי אלבום, להיט אחרי להיט, אוגר רפרטואר, צובר השמעות, אוסף קהל. השנה, בגיל 35, הכל התפרץ החוצה בענק. אלבומו הקודם "דודו טסה והכוויתים" זכה בשנה שעברה לקונצנזוס נדיר בקרב המבקרים והקהל ואיתו הגיע גם פרס אקו"ם. האלבום החדש "סחרחורת", שכלל שורה של להיטים, הרחיב את גבולות ההצלחה של טסה. המבקרים התחרו בפרגונים והוא הפך לאחד השמות המדוברים והמובילים ברוק הישראלי השנה. הסרט התיעודי "עיראקנ'רול" תיעד את פריחת הפרויקט של "הכווייתים", טסה רשם הישג נאה בהופעה עם תזמורת במשכן לאמנויות הבמה, והשיא צפוי להגיע בהופעה חגיגית על פסגת המצדה, בה יארח את קרולינה (3.10, הלילה שבין שלישי לרביעי).
מי שראה את דודו טסה על הבמה, ממלא מועדון כמו הזאפה יום אחרי יום, ולא חושש לתת לקהל בראש עם הרוקנ'רול המיוחד שלו שמשולב במוזיקה מזרחית (ולכאורה ממשיך את השילובים שיצר ברי סחרוף בתחום), יודע שמדובר ברוקר הנכון בזמן ובמקום הנכון. עם חולצה לבנה עליה מוטבע כוכב ענק, טסה נעמד בקדמת הבמה למלוא אורכו, אוחז בגיטרה החשמלית בתנוחה ששמורה לגיבורי גיטרה גדולים, ומפציץ. כשלצדו הבסיסט והמפיק המוזיקלי ושותפו לדרך ניר מימון, משמאל המתופף המצויין ברק קרם, מאחור שלישיית כלי מיתר בראשון הכנר ניצן קנאטי והצ'לנית נטע כהן שני, והערך המוסף אמיר אלאייב, שמדלג בין קאנון לבין קלידים.
_g.jpg "דודו טסה הופעה (צילום: אורית מילר)")
טסה נותן שעה וחצי, 21 נאמברים - כל ביצוע אהוד בן טובים. שירים מהאלבום החדש שממלאים את החלל באיכות ועומק, מרבית הלהיטים האהובים מכל הקריירה שהקהל שר בעל פה, קטעים חזקים מהאלבום של "הכוויתים", "פוג אל נח'ל" העיראקי מ"סוף העולם שמאלה", "אני גיטרה" של אמדורסקי ושמר בסוף ההדרן, בלי הדואט עם שלמה ארצי, אבל עם הסגנון שהצליח טסה לגבש, שכמו אצל עמיר בניון יש לו סימני היכר פרטיים והוא ניתן לזיהוי בעיניים עצומות. טסה נהנה כשהקהל שר איתו, מוחא לו כפיים, שורק, וכשמישהו צועק לו "יאללה דודו טסה!" הוא לא מפספס את ההזדמנות להזכיר שזו כמו לשמוע בשוק התקווה את ה"יאללה בני יהודה!".
"אני נרגש מאוד לקראת המופע במצדה", הוא אומר בראיון לפני ההופעה בזאפה. "לא הייתי אף פעם במופע זריחה במצדה אבל שמעתי על זה הרבה. זה משהו שחדש בשבילנו, עשינו עליו חזרות ואנחנו די מתכוננים אליו. נקווה להיות עירניים".
רוקר ישראלי בהגדרה
-אתה בשיא ההצלחה שלך.
"השנה כל הדברים התחברו - שירים ישנים, האלבום האחרון, 'הכווייתים', הכל נהיה דבר אחד. הנטייה שלי היא לקפוץ מדבר לדבר באלבומים, ולכל האלבומים יש סגנון רחב ופתוח. השנה הכל התחבר וממש כיף. אני מרגיש את זה המון בהופעות. הקהל נותן אהבה ושר את המילים של השירים - זה הכי חזק. כל מיני שירים מכל מיני אלבומים צצים ובשנה האחרונה כל אחד מהם קיבל את שלו. השירים התחברו לאחד. שזה אני. תמיד ידעתי את זה. תמיד ידעתי מי אני. אחרים לא תמיד ידעו לחבר בין דברים שהם שומעים לביני. זה היה נשמע להם קצת רחוק. השנה הבינו מי אני כאמן".
-מי אתה, כאמן?
"הסגנון הוא שאין סגנון. אף פעם לא הגדרתי את עצמי כמשהו מסוים. קראתי כל מיני כתבות ישנות שבהן ניסו להגדיר אותי בכל מיני דרכים ואני שמח שלא הצליחו. המקום שאנחנו חיים תרבותית כל כך רחוק ומוזיקה זה משהו אינסופי ופה זה מתחבר למשהו לא מוגדר".
_g.jpg "דודו טסה הופעה (צילום: אור מני)")
-תרשה לי להציע הגדרה. אתה "רוקר ישראלי". "רוקר" במובן של חיפוש, אמת, ביטוי. ו"ישראלי" במובן של מכלול ההשפעות.
"אחלה הגדרה. כשאתה מגדיר את זה ככה זה נשמע לי פשוט ומדויק. באמת המהות והמשמעות היא החיפוש, זה הדבר מעבר לכל דבר אחר. קשה לי לעשות משהו שכבר עשיתי. זה משעמם אותי די מהר. אני מאחל לעצמי שלא אתקע כי בשבילי להיות סטאטי זה לא לחיות באיזשהו אופן. אשמח תמיד לדינאמיקה מעניינת ויצירתית ולא למצוא. כי אין דבר כזה שאני אחשוב שמצאתי".
-שלום חנוך אמר שהוא לא יכול לעשות את אותו אלבום פעמיים.
"זו אמירה שחייבת להיות תמיד בפרונט. זה גם עניין של אופי. אני מאמין שזה חוסר שקט ובסופו של דבר אתה משלם על זה מחיר גם בחיים האישיים. הוא גורם לך לחפש כל הזמן".
-מה הוא המחיר ששילמת?
"לא רגוע, חסר שקט, כל הזמן זז. לא תמיד זה כיף. היית רוצה להרפות ולנוח. אני מנסה לעשות את זה בכל מיני דרכים. למשל לא לסדר את זה דרך דברים טכניים, אבל לא תמיד אני מרגיש שאני מצליח".
-כשאתה כל הזמן בתנועה אתה נשאר לבד בסוף?
"עד לא מזמן חיי הזוגיים לא היו דוגמה ומופת לשיתוף ויכולת קבלה, אבל דברים משתנים לשמחתי".
-איך אתה מתמודד עם ההצלחה והחיבוק מהקהל והמבקרים?
"זה לא מגיע אלי. אני עוטף את הפרגון ומרחיק אותו. זה לא משהו שאתה יכול להחזיק אותו. אני נהנה מזה שיש יותר הופעות, אבל ההצלחה היא תהליך כל כך ארוך שנמשך עשור וחצי. היא לא באה ב'בום' כך שאני לא מסוחרר. הנטייה שלי כשקורה משהו טוב היא לקחת צעד אחורה - מפחד, ממערבולות. אני לא נכנס למים, שוחה טוב ברדודים, דואג שאוכל להרגיש את הקרקע, לעמוד בים".
-אתה מפחד לטבוע?
"יש מישהו שלא מפחד לטבוע? אני לא אדיש להצלחה. אני יושב וכותב בבית, אבל קולט שאני נופל למלכודת ואז אני שם את הגיטרה בצד, מכבה את המחשב ואומר לעצמי 'תמתין, אתה עובד ומוזיקה זה לא עבודה אלא משהו שהוא הרבה מעבר'. מוזיקה זו הדרך שלי לבטא את הרגשות שלי. כשאני מרגיש אלמנט של ריצוי או עבודה אני מפסיק ומחכה".
-אבל הפיתויים גדולים, יש בחוץ הרבה כלובים מזהב.
"העולם נגיש ומהיר ויש קיצורי דרך, כל הזמן יש הצעות. לא האמנתי בזה מלכתחילה ואני לא רואה סיבה שזה יקרה לי עכשיו, אחרת אני אידיוט. אני מאמין שהדבר הזה שקוראים לו להיט זה התרגום הכי נכון שלך כלפי הרגש שלך. אם אתה מאמין בזה וזה קורה אתה מרגיש כשזה קורה וזה הכי אמיתי. אני לא מתייחס לשירים כלהיטים. אני שמח להתחבר לעניין, אבל הוא לא משהו שעומד בסדר העדיפויות שלי".
-אלא שהקהל מצפה ללהיטים בהופעות.
"אני עושה בהופעות מה שבא לי וגם להיטים, לא שחור ולבן אלא הרבה באמצע. אתה רוצה גם לשיר שירים אחרונים שכתבת שלא כל כך מכירים. זה די דינאמי. נחמד שיש רפרטואר מספיק שאני יכול לשחק עם השירים".
-מה ההצלחה עושה לאגו?
"אם יש ביקורת לא טובה זה מחזיק אצלי חודש. ביקורת מעולה מחזיקה חמש דקות. אני לא נשאב להצלחה, לא מרגיש אותה. אם אני קולט אז אני לוקח צעד אחורה, לשמור על עצמי. זה נחמד להופיע במקום קטן פתאום וגם במקומות גדולים, כי זה מחזיר אותך לפרופורציות".
-יש לך נטייה להיות כוכב גדול ולכבוש קהלים גדולים?
"אני לא שם. המטרה שלי היא להיות מספיק כן, כדי להוציא משהו שהוא אני ושיהיה לי קרדיט לעשות עוד. אם לא יתחברו למה שאני עושה לא אקבל קרדיט ולא אוכל לעשות עוד דברים שאני מאמין בהם".
_g.jpg "דודו טסה הופעה (צילום: אור מני)")
-מי זה הקהל שלך היום?
"מאוד מגוון. אני בקשר איתם ברחוב, יום יום דקה דקה. מילדים קטנים עד מאוד מבוגרים, ועיראקים מבוגרים. בהתחלה כשנהיו הרבה הופעות והגיע קהל גדול אמרתי שיש את כל הסוגים, אז מה אשיר יותר? מבחינת רוקנ'רול לא היה נעים לשיר רוק למבוגרים, אבל אמרתי שאני צריך לעשות את מה שצריך, בלי להתבייש. אני בא היום לשוני או זאפה ורואה את כל הגילאים והם מקבלים את כל המכלול, גם דברים עם יותר רעש".
-אתה מרגיש שהכתיבה האישית גורמת לאנשים להזדהות איתך?
"כשאתה מתרגם את מה שאתה מרגיש בצורה כנה, אין מצב שלא, אתה יודע שהם יתחברו. אנשים דומים בפחדים, בחרדות, בשמחות. זה עניין של להיות כן. ואז מי שמאזין לא יישאר אדיש למה שכתבת. אני כל הזמן מקבל פידבקים על חיבורים של אנשים לשירים, שאמרו להם משהו על החוויות שלהם או המציאות שלהם. אני אוהב שזה קורה עם שירים פחות מוכרים מתוך האלבומים, כאלה שלא יצאו כסינגלים".
-מרגיש שאתה הולך בדרך של חנוך, סחרוף, בנאי, פוליקר, בניון?
"אלה שמות שאני מעריץ ומעריך. אני לא יודע אם אני ממשיך דרכם. אני עושה את מה שאני, לא מעבר לזה. אני לא מצביע על יעד ואומר שלשם אני רוצה להגיע. אני כן חושב מה הדבר הכי נכון להגיד על מה שאני מרגיש".
"מהרגע שנולדתי היתה שם המוזיקה המזרחית"
-יש רגשות שמובילים לשירים שמחים?
"זהו, שלא ממש. יש לי נטיה לכתוב כשאני עצוב. כשאני שמח אני יוצא לרקוד. כשאני מתבחבש הנטייה היא להוציא את זה, שיישאר אצלי כמה שפחות"ץ
-מי השפיע עליך, בפרספקטיבה של היום?
"שלום חנוך הוא מבחינתי האמן הכי פורה, וגם בהופעות שלו המכלול הזה מושלם. הוא דוגמה ברורה מבחינתי. סמל לאמן שאני מאוד מעריך".
-מה נכנס לתוך הכתיבה, לתהליך היצירתי?
"רוב הזמן שומעים דברים, נכנסים נתונים ויוצאים בכל מיני קומבינציות. אני לא עובד לפי רפרנסים אלא פולט נתונים שנכנסו למוח, אלא מוציא חומרים בכל מיני צורות. מהרגע שנולדתי היתה שם המוזיקה המזרחית, ועד דברים שאני שומע ברדיו. בתכנים קשה לי לספר סיפור שהוא לא שלי. לכן כמו שכבר הבנת אני בעיקר כותב על החוויות שלי והחיים שלי".
יהודה קיסר וסטיבי ריי ווהן באותה נשימה
-מי השפיע עליך כגיטריסט?
ג'ימי הנדריקס, ווס מונטגומרי, יהודה קיסר, סטיבי ריי ווהן".
-להגיד יהודה קיסר וסטיבי ריי ווהן באותה נשימה די מספר את הסיפור שלך.
"זה מה שיפה. שלום חנוך השפיע עלי מבחינת כתיבה, וזוהר ארגוב מבחינה ווקאלית".
-יש לך חברים אמנים?
"אף פעם לא הייתי ברנז'אי. אין לי הרבה חברים מוזיקאים, אמנים. אני מקבל הרבה פידבק וזה כיף. בדור שלנו יש הרבה שיתופי פעולה כאלה ואחרים, אבל אין לי חברים בתעשייה".
-יש לך מבט מלמעלה על הקריירה שלך?
"אני מחושב באופן הכלכלי. כשיוצא אלבום אני בודק את העלויות שלו. זה מאוד חשוב לי. להגיע לגיל 50 או 60 ולהיות מוזיקאי שלא יכול להתפרנס זה משהו שמאוד מטריד אותי, מהמקום הדרוך, אחרי מקרים שראיתי שמאוד מעציבים. אני מתייחס לקריירה כמשהו שהוא לאורך זמן. עשיתי את זה בקצב מסוים, לא השתגעתי, והנה, הגעתי".