_c.jpg "אביב גפן בהופעה בביתן 1 (צילום: ענבל צח)")
אביב גפן הוציא בשבוע שעבר את "מקלט של שקט", שיר אביב גפני טיפוסי ששוב לוכד בהצלחה סיטואציות עכשוויותמחיי הנוער בארץ, כולל חיפוש עצמי, בילויים במועדונים, אינטרנט, מלחמה שמתקרבת ואהבה שהיא מקלט של שקט בתוך הבלגן. כל כך אביב גפני מצדו. הצליל של השיר הוא במחוזות הרוק האהובים עליו, עם צליל שהוא גם עמוס וגם מחליק באוזן, וקלידים שמנגנים מלודיה טובה בקו ברור. אם יש משהו שאביב גפן יודע, ואת זה לא יקחו ממנו, זה לכתוב שירים שמתארים תחושות של אנשים צעירים, ולעטוף אותם ברוק שגם הרדיו יאהב וגם הקהל בהופעות.
"מקלט של שקט", שכבר מככב השבוע ברדיו, יצטרף בקרוב (יחד עם שיר משותף עם אביתר בנאי) למהדורה חדשה של "פסיפס", האלבום שגפן הוציא לפני כמה חודשים והגיע למעמד "אלבום זהב". הוא גם אמור להיות מבוצע לראשונה מול המעריצים, במופע ענק, "נשף רוק", שגפן מתכנן לקיים ב-10 בינואר 2013 בביתן 1 בגני התערוכה בתל אביב, בחסות "גולדסטאר סאונד סיסטם". יארח את אביתר בנאי ויחומם על ידי גיא ויהל, "מטרופולין", להקת "אלמנה שחורה" בהנהגת אלי זולטא מ"חי בלה לה לנד" והדיג'יי האנגלי Sarene Sass.
"נשף הרוק הראשון שהרמנו היה מאוד מוצלח והביא טעם של חו"ל", אומר גפן. "וגם הפעם בחירת השירים, הבמה, העיבודים - הכל נלקח מאוד ברצינות. אני אמן של איוונט אחד ואני ו'התעויוט' מחכים לזה. אנחנו בונים שם במות ואפקטים. ואביתר שנהיה אהוב שלי יהיה אורח שלי, והפעם לא בקטע אקוסטי, אלא עם הלהקה. בחימומים יהיה את הטראש קאלט של אלי זולטא, שהוא חבר של התעויוט כבר שנים".
-אתה מעדיף הופעה אחת גדולה מאשר לרוץ ברחבי הארץ?
"את הקהל שלי הרגלתי לערך מאוד גבוה של הפקה. גם בקיסריה וגם בביתן זה הוגדר כ'ערב חד פעמי'. אני לא אוהב חארטות ושעושים את אותם עניינים פעם בנהריה ופעם בחיפה. יש לי מועדון בית שזה זאפה תל אביב שבו אני מופיע ברגוע. הביתן גדול ואנחנו משקיעים המון כסף בבמה, בעיצוב, בחזרות, באורחים. זה הולך להיות ארוך, נשף אמיתי, ויש הפתעה מאוד דרמטית לקהל שלא תחזור אף פעם יותר. משהו מאוד גדול, מאוד גדול, לקהל שלי".
-תן לי לנחש.
"היו שמועות, אבל זה לא דיסק חדש. אני אומר לך שהקהל יחווה משהו חזק שאף אמן לא עשה את זה בעבר, גם לא בחו"ל. לכן זה נשמר בסודי סודות. זה דבר מדהים לקהל שלי. מי שהוא הקהל של אביב גפן לא יכול לא להיות שם. כשתדע אתה תבין. בהתחלה ההפקה עיקמה את הפרצוף, הם היו בהלם יומיים, ואז אמרו בואו נראה איך עושים את זה. אני בטוח שהגרעין שלי הקשה של המעריצים מאוד רוצה את זה, והולך לחוות חוויה מאוד גדולה, לא רק הופעה".
-חזרת לאחרונה מטוקיו.
"בענייני 'בלאקפילד', לקראת הרליס של אלבום באפריל, גם שמה. הייתי בפגישות מסחריות עם כל הלייבלים, מייג'ור ואינדי. אני אומר את דעתי, הם אומרים מה הויז'ן שלהם ועכשיו מחכים לחוזים. זה מגניב יפן, הייתי שמונה ימים, אבל כמעט לא היה זמן להסתובב. הם רציניים נורא, בכל פגישה צריך הרבה לדבר ולשמוע את החזון שלהם. הם חשבו ש'בלאקפילד' זה מטאל וזה ממש לא מטאל. הם אמרו 'מלו' ו'גותיק מטאל', אבל אנחנו לא שם. היה מעניין לראות אנשים טיפה אחרים".
-מה שחשוב - יש אלבום חדש ל"בלאקפילד".
"יש כבר אלבום מוכן, 'בלאקפילד 4' שלי ושל סטיבן ווילסון. אני שם מאוד דומיננטי. גם באלבום הקודם הכל היה שלי, המושכות היו הרבה יותר אצלי, גם באלבום החדש. סטיבן הוא אדם של מיקסים, גאון סאונד שפחות נלהב מהופעות. יש לו שירים באלבום החדש, אבל אני שר את הרוב. באלבום משתתפים ברט אנדרסון מ'סווייד' בשיר חדש של בלאקפילד שזה מאוד מרגש. אני הרי נושם 'סווייד'. הייתי נוסע לראות אותם קבוע. ברט פשוט בא לאולפן לשיר שיר, והיה מדהים. ו'מרקורי ריב' גם עושים שיר אחד. זה ה'דרים טים' שלי. זה מגניב".
-מה שימנף את הפרויקט עוד יותר.
"אני לא איש פרוג, זה לא מדבר אלי, אני לא פרוגי. ב'בלאקפילד' החדש זה יותר אינדי-אלטרנטיב-מלו. אני לא אוהב שירים של 20 דקות. מהאלבום השלישי זה הולך יותר למרכז ורציתי להביא חבר'ה שלי, ברט מ'סווייד' ו'מרקורי רב', להקות שיותר עושות לי את זה. ויש טור באפריל באירופם ואמריקה, ממש כיף".
-אתה מדמיין כמה מוזיקאים ישראלים מקנאים בך?
"תשמע, אני ב'בלאקפילד' משנת 2001. זה לא קורה סתם. כבר ראו אותי מופיע עם פלאסיבו, לא בארץ, חיממתם אותם בחו"ל, וכמובן עם U2. אני באמת קורע את התחת, לא מופיע מול קהילה יהודית. להופיע בחוץ זה לא לכבוש בשניה וזה לא מול ישראלים ויהודים. אני מופיע מול קהל מקומי אמיתי. אנחנו עובדים קשה. הטור בשנה שעברה היה נורא מוצלח ואני הולך קדימה".
-לפני זה יש עונה של "דה ווייס".
"עונה מאוד לוהטת, בוא נגיד. התוכנית נותנת לי גישה לקהל ללא שום מתווך, ללא עיתונאי, בלי אסף נבו. הקהל רואה אותי איך שאני, עם הדיבור והגמגום והאמת והעקיצות והרכות שלי, דברים שהיו מוחבאים מאחורי איפור וכתבים. חוללנו כאן מהפכה של טלוויזיה, הגענו רחוק יותר מאחרים למקומות נועזים. תרמתי לעשות טלויזיה חשופה, נקיה, חדשנית, עשויה טוב. אני לא יודע מי שר מאחורי, לא מגלים לי. זה מאוד קיצוני. אני מכיר ישראלים, ומסדרונות וקומבינות, אבל זה חף. מה שרואים על המסך זה מה שקורה. ואין צנזורה. היו דברים איומים מאוד, שנויים במחלוקת, וזה משודר בלי להיות מצונזר, לכן זה נפלא".
-בעונה שעברת ירדת על רמי קלינשטיין, מישהו מסוגל להחזיר לך?
"בטוח שכן. אני לא מגיע לתוכנית כדי למכור הופעות, לא מחשב ומנסה להימנע ממילים כמו 'אחלה' ו'נשמה' ו'מדהים'. אני יושב על הכיסא כדי שיפתיעו אותי. אני לא צ'יזי. לקהל נמאס מהדאחקות ומצ'יזיות. אני דיבור אוהב אינטליגנטי שלא יורד לדאחקות. הקהל קיבל ואהב משהו איכותי ולא צ'יזי. אני אומר את האמת שקשה לשמוע, וטוען לפני כולם שאם אמן בא לנצל אותי בפריים טיים אני מחויב להגיד את האמת, גם אם היא קשה. היו מקרים שהיה לא נעים והיתה הרמת גבה. אבל אם הוא מנצל מדיה ובמה שניתנת לו וכזמר הוא לא ראוי אז אני אגיד את זה. היו ויכוחים כמה ללכת קדימה - בעיני כמה שיותר".
-תגיד, בשביל מה היית צריך לרדת ככה על ליאור נרקיס?
"מי שיפתח את העונה של 'דה ווייס' יראה אותי אומר יותר מזה. אמרתי משהו בהומור. אני לא מכיר את הרפרטואר של נרקיס והוא עצמו לקח את זה בהומור. הרבה אנשים פה הם אנשים בלי הומור, בטח לא במלחמה".
_c.jpg "אביב גפן בקיסריה (צילום: ענבל צח)")
-איפה היית ב"עמוד ענן"?
"הייתי בבית וזה החזיר אותי לעיראק וכאלה. זה קטע שבתל אביב יש טילים, בומים, פיצוצים. המלחמה הופכת אותנו להיות חיות בקטע של נקמה, ניכנס בהם, וכאלה. עברתי הרבה, ראיתי הרבה. אני עדיי נגד הכיבוש ובעד מדינה שלהם".
-אבל יש תחושה שנהיינו רכרוכיים מולם.
"יש היבט הומאני. קשה לישראל להפציץ את עזה, את כולם באופן גורף. אתה לא יכול. עזה זה אנשים. אנחנו יודעים שאי אפשר לחרב ולהפגיז. בכלל, לסכל טרור זה קשה. אי אפשר לנצח טרור, אנשים שלא פוחדים למות. אין סיכוי נגדם, משם צריך להתחיל".
-אז מה הפיתרון, להתקפל?
"להיות טיפה נאיבי ולנסות לשמר תקווה שתהיה להם מדינה ושהם ינהלו את עצמם. ניתן להם כבוד ועצמאות וגם אנחנו נזכה בסוף. כרגע החמאס משחק לידי הליכוד והימין, ממש. לצערי בסוף נשב איתם, חבל שנאבד בדרך עוד הרבה דם ואנשים. לא יהיה מנוס, בסוף נדבר איתם. יש צביעות של הליכוד שכבר דיבר עם החמאס, אומנם דרך מישהו, אבל זה הכל משחקי מילים. זה משעמם ומגוחך. הליכוד ניהל משא ומתן עם חמאס באופן שיטתי ומיידי דרך מתווך. אני לא רואה פיתרון אחר חוץ מלתת להם מדינה".
-שמת לב שהפוליטיקה נראית כמו תוכנית ריאליטי, בקרוב נצביע בסמסים.
"אתה צודק, זה מטורף. אני מבקש מהבוחרים לחשוב למי הם מצביעים כי זה נהיה בחירות של טרנדים וזה נורא מסוכן לעתיד. אז שכל אחד יחשוב על מה הוא מצביע. לדעתי הנושא זה שני עמים בשתי מדינות, וזהו. כל טרנד אחר יעלה בהרבה עצב. אין פה מה להבין".
-הרשימות לכנסת נסגרו.
"אני עדיין לא יודע מה אצביע בבחירות. באמת שאני עדיין לא החלטתי".
-בינתיים 20 אלף איש הצביעו וקנו את האלבום שלך "פסיפס".
"פסיפס זה סוג של המצאה. קח סינגלים, שים אותם יחד. אתה מוסיף סינגל ועוד סינגל ועוד סינגל ומוציא אלבום. זה סוג של המצאה זמנית עד שהכל יגובה באייטיונז. אין מה לעשות, ההרגלים השתנו, גם של האזנה למוזיקה וגם של קנייה. זה שהאלבום הגיע לזהב זה בגדר נס. הרי רוב הקהל שלי ביו טיוב, עושים לעצמם את הפלייליסט שלהם. זה כבר לא שלנו. שאלבום כמו 'פסיפס' יגיע לזהב זה לא יכול לקרות הרבה, אלא אם כן אתה פונה לגילאים מבוגרים או קטע של מתנות לחגים".
-אתה מעדיף להשקיע במופע אחד ולא בסיבוב ארצי, אבל הכסף היום נמצא בהופעות.
"אני משקיע בוכטות בנגנים, בתזמורת, באולפן. לדעתי בהופעות לא תמיד צריך להרוויח כסף. הרווח הוא בלונג ראן וזה בסדר, מגיע לקהל לקבל אמנות".
"מה שיישאר אחרי זה השירים שהקלטתי, לא הבתים שקניתי"
-ואיך אתה עם כסף?
"יש לי. אמן שכותב הרבה שירים ומופיע - מתקיים. יש בעיה בישראל, זה מקום של הישרדות. יש 7 ימים בשבוע אז 7 אמנים יכולים להופיע בזאפה כל שבוע, ההשאר בבית וזה בעייתי. אני מאוד כיף לי".
-אתה היום אדם עשיר?
"אם אתה אומר לי לשים בסינגל תזמורת שאני מקליט באולפן בלונדון או פרויקט נדל"ן באשדוד אבחר בסינגל. ככה הייתי כל חיי. אם תזלזל בקהל - זה חוזר אליך. אני שמע איך מורידים איכות בשירים, בהפקה, זה מורגש ולצערי האיכות הולכת ומצטמצמת. רואים ושומעים את זה כל יום. באמנות שלי אני לא יכול שלא להשקיע. בסוף מה שיישאר אחרי זה השירים שהקלטתי, לא הבתים שקניתי. הדת שלי זה מוזיקה, ובאלוהים צריכים להשקיע".