שלמה ארצי חוגג היום (שלישי) יום הולדת 64 ומלבד הופעתו ב"זאפה", בה הוא עשוי להצע את השיר של הביטלס "When I'm 64", הוא מוציא מארז חדש הכולל ארבעה אלבומים ישנים שלו, שכבר הפכו לקלאסיים: "גבר הולך לאיבוד", "דרכים", "חצות" ובונוס מיוחד ונדיר: אלבום ההופעה הגנוז עם אֶצ'י שטרו שהוקלט באולם "צוותא" ויצא לראשונה בשנת 1982.
מדובר באלבום שכבר יצא לחנויות, ואחרי כשלושה ימים הורד מהמדפים בהוראתו של ארצי, שלא היה שלם עם התוצאה הסופית. עקב המהלך הזה הפכו העותקים שנרכשו מהתקליט הכפול באותם שלושה ימים לפריט אספנים נדיר ויקר. כעת האלבום יוצא מחדש, אחרי שנים ארוכות בהן ארצי עצמו התכחש אליו (ראו בהמשך את הטקסט שכתב). האלבום כולל שירים של ארצי בביצועי הופעה מיוחדים שלו ושל הבסיסט אצ'י שטרו, ביניהם שירים מהאלבומים שיצאו לפניו כמו "גבר הולך לאיבוד", קאברים לשירי ארץ ישראל כמ ו"ליל אמש", "לילה לילה" ו"אומרים ישנה ארץ" שארצי הלחין בלחן מקורי, וקטעי קישור מעניינים.
אגב, האלבום יוצא כעת עם טעות בשמו של אחד השירים - המחרוזת שמושמעת כאן כוללת את השיר "ליל אמש" ("במשעול בלב שדות, זוג פוסע לבדו"), אלא שבעטיפת בדיסק מופיע שם של שיר אחר - "טיול לילי" ("חולות מדבר הביאו חום אל דרך..."). מי יודע, אולי גם הפעם ארצי יבקש להוריד את העותקים מהמדפים.
שלמה ארצי כותב על ארבעת האלבומים:
גבר הולך לאיבוד / 1978
"מי יכול להעיד על עצמו שהוא גבר בזמן שבתוכו ברור לו שהוא עדיין ילד או מקסימום בחור?. רק מי שחולם על המעבר לו. אני לא ידעתי כלום, רק קמתי מאמצע שינה בלילה\ ירדתי מהמיטה\ כתבתי את המילים, עצמתי עיניים והכרחתי את המנגינה לצאת. כן הייתי מרוכז לזה, הייתי מוכרח. בחברת התקליטים לא אהבו בהתחלה את השיר "הקודר הזה " ואפילו ביקשו שלא אכניס אותו לתקליט שאחר כך ניקרא על שם השיר. ההתחלות שלי אז היו קשות וכדי להגיע להפקת התקליט והתבשלותו הסופית , עברנו יאיר שרגאי המפיק ואני כמה וכמה מדורי סבל ועלבונות כי איש מכל המפיקים (מעבדים) שפנינו אליהם לא רצה לעבוד אתנו. בסוף אמר יאיר: אני אפיק את התקליט הזה. וכך היה. כשהשיר "גבר הולך לאיבוד" יצא לרדיו הוא נוגן כל שעה כמה פעמים (לא היה אז פלייליסט) למרות הפתיחה הארוכה של פסנתר (משהו בסביבות 50 שניות). "שיר גדול" אמרו לי בחברת התקליטים. "אבל רציתם שנעיף אותו מהתקליט", הזכרתי להם ."אנחנו"? אמרו.
דרכים / 1979
"התקליט דרכים קיבל את השם שלו אחרי הצילום של ז'ראר אלון עם הנעל והמשאית. השיר הראשון עליו עבדתי היה 'שינויי מזג האויר', שנכתב בהשפעת ריף של ז'אן לוק פונטי ואני זוכר ויכוח היסטרי עם יעקב מורנו הטכנאי הדעתן האם לשים תופים בבית הראשון או לא. ויכוחים כאלה היו נגמרים בדרך כלל בסגירת האולפן ל-24 שעות. הקלטתי את השירים לאלבום הזה באיטיות, כי כתבתי אותם במהלך שנה וכשכתבתי את "אף פעם לא תדעי" חשתי שאני עולה על הדרך הנכונה. חיפשתי באלבום הזה את קולי האישי והאינטימי והיה לי כבר את משה לוי המוכשר, בחור מבת ים , שניגן את גבר הולך לאיבוד ועזר לי. משה הירמן "בדרכים " את השירים ועשה את מירב העיבודים המיוחדים והמקוריים ויאיר שרגאי הפיק את האלבום יחד אתי.
"הנה הסיפור איך נתקלתי בגרי אקשטיין בשירותים של אולפני טריטון והצעתי לו לשיר אתי את "פתאום כלא באת" כי השיר היה בסולם גבוה מדי עבורי וחיפשתי פארטנר לשירה גבוהה. גרי הגיטריסט המופלא (קפטן ג'ק , הגיטרות ב'צוותא') היה פגיעה בול. השיר הכי מפתיע בתקליט היה "אחרי הכל את שיר"...עבדנו עליו לילה שלם ובסוף התייאשנו כי התחושה הייתה שלא מצאנו את הכיס (העיבוד שלו). משה ניגן פסנתר, ביקשנו מז'אן פול זימבריס שיעלה תופים, כיוון שלא היה לשיר סיום ברור, אלתרתי עליו איזה דקה וחצי ב"טו רו ריי" ועזבנו את השיר לנפשו בתוך האלבום. אחרי שנים נהיה "אחרי הכל", אולי השיר הכי הרומנטי ביותר בכתיבה שלי".
חצות / 1981
כבר היו אז 8 ערוצים בקונסולה ובאולפני טריטון בבני ברק רקמנו עם הסאונדמן הצעיר איתמר גפני (שהוקפץ על ידי מעוזר לדרגת סאונדמן ראשון), את התקליט שהמצאנו לו צלילים 'ארוכים' עד ידי מתיחות 'אקו' דקה לפני שהגיעו הסינטיסייזרים ועשו את זה לבד. שימו לב למתופף בשיר 'לנגב'. קראו לו טל ברגמן, היה אז בן 14 כשקראתי לו לתופף בשיר, והוא בא בשבת בליווי אבא שלו. שנתיים אחר כך הבחין אחד מגדולי נגני הג'אז אז צי'ק קוריאה כשביקר בארץ ולקח אותו איתו ללוס אנג'לס. טל ניגן שנים עם גדולי עולם, ביניהם בילי איידול".
האלבום עם אצ'י / 1982
"את האלבום הזה לא שמעתי מעולם. אולי כן, אבל רק פעם אחת כי כשהוא יצא כל כך התבאסתי ממנו שהלכתי לחנויות והוצאתי אותו מהן. אין לי מושג עליו, אני רק יודע שהזמן עושה לדברים משהו, ו"וינטאג' " נהיה ערך בפני עצמו. אז אין פה שאלה של אלבום רע או טוב. יש פה סיפורעל שני צעירים די נחושים, שהחליטו להסתובב בארץ, עם מכונית ואן צהובה ומצ'וקמקת, מכשיר ריאוסטאטים של 8 פנסים ומגברי קול, להקים במה, לנגן בס וגיטרה, לשיר אפילו עם ליווי של טייפ, עד "שזה יקרה להם", כלומר עד שיבוא קהל. בהתחלה לא בא איש אבל לאט התמלאה "צוותא" בהמוני צעירים שרצו לראות אותנו. ההופעה הזו של אז הוקלטה ככה, פחות יותר. אחר כך נהיה אצ'י מנכ"ל הד ארצי ולימים עזב את הארץ ועבר ללוס אנג'לס בה הוא מפיק סרטים עד עצם היום הזה.
היינו אז מפעל סטארט אפ של שני אנשים, ולמזלנו זה הצליח".