שעות אחר הצהריים, גבר גבוה וזקוף קומה עומד מול דלפק הקפה שמול חוף ירושלים בתל אביב, שערו אפור. "מה השם?", שואלת המוכרת, "קראוס", הוא עונה בקול עבה ומוכר והיא מכווצת את עיניה ובוחנת אותו. אבל לא צריך להתאמץ כדי לזהות. הוא נראה כמעט כמוהו: השיער, הגבות העבות, עיני התכלת והקול העבה שלעיתים מעט לא ברור. עם הפרש של פחות משנתיים ביניהם, צדוק, אחיו הצעיר של שמוליק קראוס ז"ל, היה לא רק בן משפחה, אלא גם אחד מחבריו הקרובים של המוסיקאי. בין הבודדים שליוו את הצד המלחין והכותב המוכשר לאורך כל חייו: מהצליל הראשון ששמע בבית הוריו ועד הריב עם חברו אריק אינשטיין.
מותו של קראוס בתחילת השבוע היה מעט אירוני. אחרי חיים סוערים רוויי סקנדלים, סמים, אשפוזים וניסיונות התאבדות, אגדת המוזיקה הישראלית והדמות השנויה במחלוקת מצאה את מותה דווקא כתוצאה מסיבוך של שפעת בבית החולים איכילוב, מה שאולי מעיד על השינוי שעבר קראוס בשנותיו האחרונות. מקורביו מעידים כי לאחר שהכיר את בת זוגו, האוצרת חנה קופלר, וקיבל את הטיפול התרופתי המתאים למחלת המאניה דפרסיה ממנה סבל, מצא שלווה. ובכל זאת, כפי שאולי היה צפוי בהתחשב ביחסים העכורים, בהלווייתו לא נכחו בניו, בן ושם, וגם גרושתו ג'וזי כץ לא הייתה שם. הם עדיין לא שוכחים לו את התפרצויותיו האלימות שמהן סבלו, אבל צדוק אחיו מתעקש שכבר הגיע הזמן לסלוח.
"צריך להבין ששמוליק היה אגרסיבי מטבעו. אם הוא לא אהב אותך, הוא היה מעליב אותך. בכלל, הוא לא סבל עיתונאים ויחצ"נים והיה גם אומר להם את זה בפנים. אבל מעבר לתכונה הזאת, הייתה לו מחלה", הוא אומר. "כשהיא התגלתה הוא אושפז באברבנאל, אבל שם לא עזרו לו להתמודד איתה. זה היה כמו במחנות: לוקחים אדם ולא מדברים אתו כדי להבין מה מפריע. קודם כל נותנים זריקה, וכשאתה מתעורר אתה מקבל עוד זריקה. פשוט הרסו לו את המוח עם זריקות שלא התאימו למחלה שלו, וזה ליווה אותו עד הסוף".
"לא הייתה לו סבלנות לגדל ילדים"
צדוק, איש נדלן המתגורר כיום ברעננה, נשוי, אב לרוז וסב לשני נכדים, נראה כמי שסוחב איתו מטען כבד. הוא שמע בימים האחרונים את דברי הביקורת על אחיו בתקשורת וברחוב, ומרגיש שהגיע הזמן להעמיד דברים על דיוקם, או לפחות לספר את גרסתו שלו. וקודם כל, הוא רוצה לפתוח את הסיפור של ג'וזי והילדים. מערכת היחסים בין קראוס לגרושתו, כידוע, הייתה סוערת ואלימה – ובמשך שנים ארוכות גם לא היה לו קשר עם בניו. בן, בנו הבכור, אף נעצר לאחר שאביו התלונן שהיכה אותו ואיים על חייו. היום, "האח של" קובע שקראוס פשוט לא רצ להיות אבא מלכתחילה.
"כשג'וזי ושמוליק התחתנו, הוא אמר לה חד משמעית – 'אני מכיר את עצמי ואת האופי שלי, אני לא בנוי להיות אבא", אומר צדוק. "הוא לא רצה ילדים בשום אופן וזה היה סיכום ביניהם מראש, שהיא מקבלת אותו ככה. ובכל זאת, היא נכנסה להיריון פעם הראשונה עם בן. ושוב בפעם שנייה עם שם. לא הייתה לו סבלנות לגדל ילדים. עד שיום אחד ג'וזי פשוט ברחה מהארץ, היא החליטה שהיא מפחדת שהוא ירביץ לה, שהוא יהרוג את הילדים. היא סיפרה סיפורים שאין להם שום קשר למציאות, התחתנה בארה"ב והתאלמנה ואחר-כך סיפרה שהיא פוחדת לחזור לארץ פן שמוליק יפגע בה. היא חיפשה לתפוס טרמפים על הגב של שמוליק. על מה היא מדברת כל הזמן? על זה שהיא הייתה אישה מוכה. שתמצא עוד נושאים חדשים. בעיניי, מה שהכי כואב לה זה שמאז שהיא חזרה שמוליק אפילו לא דיבר איתה, לא הוא ולא אף אחד מאתנו".
כץ וקראוס נפגשו בשנות השישים, עת שיחקו שניהם בהצגה משותפת בהבימה – "השטח". הם התחתנו במהרה והקימו ביחד עם אריק אינשטיין את להקת "החלונות הגבוהים", וצדוק זוכר מהתקופה ההיא בעיקר הרבה מאוד עשן.
"ישבתי שם איתם בחזרות על 'התשמע קולי' ושאר השירים. אריק, שמוליק וג'וזי היו כל הזמן עם בקבוקים (באנגים). הם היו עושים חזרות תשע שעות כל יום והחומרים היו פותחים להם את הראש. היה שם תמיד הרואין בעישונים או בהרחות, נפאס, הכל", הוא מספר. "שמוליק היה מאוד רגיש לצלילים. גם אם היו עשרה כלים על הבמה וכלי אחד לא יהיה מכוון, הוא היה מזהה מיד. יום אחד הוא אפילו נתן מכות לזוהר לוי, המתופף של התקליט, כי הוא התחיל לתופף בקצב מהיר מדי. הוא לקח תוף ושם לו בראש".
למרות תקליט המופת שהוציאו ב-67', לאחר שנת פעילות אחת התפרקה הלהקה. השבוע, על אף העבודה המשותפת והחברות בעבר, לא הגיע אינשטיין כדי לחלוק כבוד אחרון קראוס. כשנשאל על יחסיו איתו, הודה שלא הכל היה מושלם ביניהם. כעת, צדוק מסביר מה לדעתו הביא לפיצוץ שבין השניים.
"שמוליק היה גבר יפה תואר. כל בחורה נפלה לרגליו, גם נשים נשואות, והוא לא היה מתנגד. זאת תכונה שלא אהבתי. ג'וזי כבר לא הייתה מתעניינת בכלל, היא הייתה כבר מעבר לזה, וכך יום אחד בלילה, אחרי שאריק ואלונה (אשתו לשעבר – א"פ) נפרדו, שמוליק קלט שאלונה בעניין. היא אמרה לו שהיא רוצה ילד ממנו. אריק כבר לא היה גר בבית ובמקרה החליט להגיע באמצע הלילה ותפס אותם ביחד. זה היה הקש ששבר את גב הגמל. בגלל זה השנאה שנותרה עד היום". (אריק איינשטיין בתגובה: "זה שטויות. אני לא יודע על מה את מדברת. אני מבקש שתעזבי אותי בשקט").
צדוק: "הבית שלי ברחוב טרומפלדור בתל אביב הפך להיות מקום מפגש של כל הברנז'ה של אז: שיסל, אריק, קצת שלום. כשלשמוליק היה את המשבר עם אריק, אני הפכתי להיות הבייביסיטר של אריק. שמוליק היה עם ג'וזי, ואני נשארתי להיות עם אריק כל הזמן", הוא מספר.
כשג'ימי הנדריקס עשה שורות
שמוליק וצדוק קראוס נולדו בשכונת נחלת אחים בירושלים של שנות ה-30, למשפחה שהשתקעה בעיר חמישה דורות לפני כן. האב מוסא, צ'כי במוצאו, התפרנס כנהג והיה ממקימי קיבוץ בית הערבה (עליו נכתב שירו של קראוס). האם רוזה, ששורשיה בטורקיה, הייתה עקרת בית. בהמשך עברו לבית הערבה. בשנת 49' נאלצו להתרחק מהקור של ירושלים בגלל מצב בריאותו של האב ונדדו לחולון ובהמשך הגיע גם לבאר שבע במסגרת החלטת האב לעזור ליישב את הנגב.
"אבא היה אדם אינטליגנטי מאוד. הוא היה שומע בבית המון מוסיקה קלאסית. כששמוליק היה קטן, בגיל שלוש-ארבע בערך, והיה שומע יצירות קלאסיות, במיוחד בטהובן, הוא היה מתחיל להזיל דמעות. ההורים שלי ואני אף פעם לא הבנו למה, מה יש לו".
הכישרון של קראוס הגדול נותר חבוי שנים ארוכות, "זה לא כמו היום ששולחים כל ילד שני לשיעור פסנתר או גיטרה", אומר צדוק. ובכל זאת, הוא מודה ששמוליק היה האח הבולט ביותר בבית. "הוא היה הפייבוריט, הרבה יותר ממני, כי הוא היה הבכור. הוא קיבל הכל. לדוגמה, לבר מצווה שלו הוא קיבל אופניים, אני קיבלתי שעון. היינו קרובים מאוד, לא רק אחים, אלא גם חברים טובים. כל דבר שהוא עשה, גם אני רציתי לעשות. הוא הלך ללמוד סטפס, גם אני למדתי. הוא הלך לגדנ"ע בגיל צעיר מאוד, גם אני הלכתי, וגם לחיל הים ולעבודה כימאי בצי הסוחר הלכתי אחריו. כולם אומרים שאני מזכיר אותו בדיבור ומתנהג כמוהו. רק כשזה הגיע לתחום המוסיקה, ניסיתי והבנתי שפה אין לי סיכוי להיות כמוהו".
בגיל 15 החליט שמוליק להתנסות במגורים בקיבוץ ועזב את חולון לטובת "שער הגולן", שם אומץ על ידי משפחה מקומית. "הייתי נוסע אליו בחופשות, ושם הוא התחיל למעשה להחזיק גיטרה", מספר צדוק. "רק בגילאים האלה, 15-16, ההורים שלנו הבינו את הכישרון שיש להם ביד. הוא קיבל אז גיטרה במתנה ונסע לבד לטיול באירופה. שם הוא הכיר עוד בחור שניגן על בנג'ו והם ניגנו ביחד".
בסוף שנות ה-50, כשהיה כבן 25, החל קראוס את דרכו המוסיקלית בארץ לצד אבי עופרים (רייכשטט). "אבי והוא התחילו להופיע ביחד ואני אז הייתי הנהג שלהם", צדוק מספר וצוחק, "יום אחד הם הכירו את אסתר עופרים (באותה תקופה – זייד), היא הייתה צעירה, אולי בת 14. לקחתי אותם להופיע בבית אבות בצפת והיא הצטרפה. בדרך לשם היא שרה את השיר 'Summertime'. שמוליק שמע את זה ומיד אמר לאברהם: 'יש בה משהו, בוא ניקח אותה'. מאז הם החלו לשיר ביחד ובהמשך, כשהיא הגיעה לגיל 17 וחצי והייתה צריכה להתגייס לצבא, הם עשו עץ או פלי מי יתחתן אתה כדי לוותר על הגיוס ואבי ניצח. אבי אז אמר שעכשיו כשהיא אשתו, הם צריכים לקבל 60 אחוז ושמוליק רק 40 ושמוליק ענה: 'אתה יודע מה תישאר איתה, לא רוצה כלום'. הוא פשוט לקח את המזוודה והלך ומאז הם נשארו צמד".
בהמשך כאמור היה חלק משלישיית "החלונות הגבוהים", ועם פירוקה החליט יחד עם רעייתו כץ לנסות את מזלו בלונדון. כשהעניינים בבירה הבריטית לא התרוממו, עבר הזוג לניו יורק והתגורר בעיר במשך שלוש שנים. שם, מספר צדוק, נמשך אחיו בעיקר לפינות החשוכות. "שמוליק העביר הרבה זמן ברחוב, וגם כשנסע לניו יורק הוא היה הולך תמיד למקומות האפלים ביותר", הוא אומר. "כשהזמר והגיטריסט חוזה פליסינו היה מופיע ברחובות, שמוליק היה מתיישב לידו ומקשיב לו מנגן. גם את טים הרדין (if I was a carpenter), הוא הכיר שם והפך לחבר טוב שלו".
צדוק בילה את מרבית זמנו ביחד עם הזוג, וכשהוא נזכר ברגעי השיא עם מיטב האמנים של אותם השנים, עיניו נוצצות מרוב התרגשות. "היה שם פאב שבו הבעלים היה מספק קוקאין לכל האמנים. בכל ערב היה מגיע ג'ימי הנדריקס, גם ג'ניס ג'פלין הייתה באה לפעמים, והיינו יושבים איתם ביחד. כשאריק בא ב-67' לבקר אותי בניו יורק קודם כל לקחתי אותו ל-'sin' בארבע בבוקר. ג'ימי הנדריקס לקח איזה 20 שורות והתחיל לנגן עם בחור לבקן. אריק לא רואה טוב, והוא לא האמין לי שזה הוא. כשהוא התקרב הוא היה בשוק".
דרכיהם של קראוס, כץ ואיינשטיין הצטלבו בשנית עם הקמתה של חבורת לול, בתחילת שנות ה-70, אך תוך שנה הספיק קראוס להסתבך פעם נוספת. הוא נעצר בעוון איום בנשק, בעקבות סכסוך על קרקע שירש לטענתו באזור נבי סמואל. בכלא הוא יצר את אלבומו "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל". בשנת 81', בעקבות ריב סוער עם קראוס, החליטה כץ לקחת את שני ילדיה ולעזוב את הארץ אל ארה"ב, ארץ מולדתה.
"הכדורים הפכו אותו לנורמטיבי"
צדוק קראוס מספר על החיים הפרועים לצד שמוליק בחיוך רחב, ובכל זאת, הוא מודה, החיים בצלו של האח המוכשר לא היו תמיד פשוטים. לדבריו, כשאחיהם הצעיר יגאל, בוגר קורס טיס שעסק בתחום הקולנוע במשך שנים רבות, ניסה לעסוק במוסיקה – הכישרון של שמוליק פשוט האפיל עליו. "כמו שמוליק, גם הוא היה נורא אנטי-ממסדי, מוכשר במוסיקה בצורה בלתי רגילה – הוא ניגן פסנתר גם קלאסי וגם ג'אז. יום אחד הוא הראה לי שיר שכתב. אמרתי לו 'שמע, אתה מוכשר לאללה, תמשיך עם זה', והוא שאל אותי 'איך אני יכול להמשיך לכתוב ליד שמוליק? אני תמיד ארגיש כמו האח הקטן שלו'".
יגאל התפתח בתחום הקולנוע אך לפני שנה וחצי, בשנות ה-60 לחייו, הוא שקע בדיכאון והתאבד. "ניסינו להסתיר את זה. הרגשנו עם זה לא בנוח", אומר צדוק, "הוא השאיר אחריו מכתבים שכל מה שנותר מהם זה לקרוא ולבכות. באחד מהם הוא כתב סיפור על אדם שהתרסק לאלף חתיכות. אפשר לחבר שתים-שלוש חתיכות יחד, אבל כשאדם מתפרק לכל כך הרבה חתיכות, כבר אי אפשר לחבר אותן".
יגאל ויתר על העיסוק במוסיקה, אבל בתו, יעל קראוס, החליטה ללכת בדרך הזאת. היום, כבוגרת רימון, היא זמרת ישראלית שמנסה להימנע מהקישור האוטומטי לדוד המפורסם.
הגאונות המהולה במחלת המאניה דפרסיה של שמוליק והדיכאון של יגאל, עוברת כנראה בגן המשפחתי. כשמנסים להתחקות אחר הגנים יוצאי הדופן צדוק מעריך שמקורם בסבא שעל שמו נקרא שמוליק. "סבא שלנו, שמואל קראוס, היה פרופסור לשפות ושימש כמורה דרך ומתרגם על אוניות. יש באוניברסיטה העברית אפילו אולם על שמו", אומר צדוק בגאווה, אבל גם מודה שהתנהלותו של הסב לא הייתה נורמטיבית. "סבא שמואל היה נשוי שבע פעמים והשאיר אחריו ילדים כמעט בכל מקום בעולם, זה לא יכול להיות מישהו נורמלי. הוא היה חכם מאוד אבל דפוק. בכל מקום שהוא הגיע אליו הוא התחתן והביא ילדים. הגיע לקולומביה – פתאום יש לי דודה בקולומביה, הגיע למצרים, יש לי דודה במצרים וכן הלאה".
למרות חייו הפרועים, בשנים האחרונות סדר יומו של שמוליק קראוס נראה שונה לגמרי. אחרי שני אירועים מוחיים, הוא נהג להתעורר לפנות בוקר ולהתייצב בבננה ביץ' בתל אביב לצד מטפלו הפיליפיני אדוארד. בשעות הערב המוקדמות, בשעה שש לערך, הוא היה מתחיל להתארגן לקראת שינה. הוא ובת זוגתו חנה קופלר התגוררו בדירות נפרדות ולמרות זאת היו קרובים מאוד. כמו שידע לשנוא, מעידים הקרובים אליו, כך גם ידע לאהוב וכשאהב מישהו הוא עשה את זה עד הסוף. בשנותיו האחרונות, הם מספרים, התמקד בעיקר בכך.
"היה לו כל כך טוב עם חנה. היא לא הייתה רק אהבה בשבילו. היא הייתה כאילו המטפלת שלו, האמא, האבא והאחות, הוא היה משועבד אליה", אומר צדוק. "היא עזבה את בעלה שהיה עשיר, התאהבה בשמוליק עוד כשהוא היה עם ג'וזי והלכה איתו עד הסוף. בהתקף המאניה דיפרסיה הראשון שהוא קיבל איתה, היא צלצלה לאחד החברים שלה, פסיכיאטר. לקחו אותו לאיכילוב, עשו לו בדיקות דם כלליות וראו שהוא פשוט היה צריך ליתיום לאיזון וזה עזר. על חנה הוא בחיים לא הרים את הקול. חנה הייתה המלאך שלו והיא באמת מלאך. הכדורים הפכו אותו לנורמטיבי לחלוטין".
התרופות לא פגעו לו במוזיקה, ביצירתיות?
"מאמל'ה, כל המוזיקה שנעשתה בתקופה של החלונות היה רק על נפאס (חשיש), נרגילות, וקצת אל.אס.די. אף חומר לא פגע לו אף פעם בשום דבר".
מג'וזי כץ ומילדיה המשותפים עם קראוס לא התקבלה עד כה תגובה.