יובל מסנר, נגן הצ'לו והמלחין המוכשר, שהיה חבר בלהקות "טאטו", "בלאגן", "כרמלה גרוס ואגנר" ו,רביעיית מסנר" וליווה משך שנים קולגות כמו ערן צור, יוצא בימים אלה במופע משלו. יחד עם ליאת שמאי, ששרה ומנגנת גיטרה, משלב מסנר להיטי עבר שהלחין, כמו "שקט", "קיץ", "בדידותי" ו"ערב ב' כסלו" יחד עם שירים חדשים לגמרי, רובם לחנים שלו לשירי משוררים כגון דוד אבידן, לאה גולדברג וסיוון בסקינד. "אלה שירי משוררים יחסית קליטים ופופיים", מסביר מסנר. "בהופעה אני בודק את החומרים מתוך כוונה להקליט ולהוציא אלבום משלי, חדש ומקורי, שבו אתחלק בשירה עם ליאת שמאי שמופיעה איתי".
-יהיו באלבום גם טקסטים שלך?
"לא, אין דברים שאני כותב. אולי אחד יהיה בדיסק. אני מלחין שיותר מתחבר לטקסטים של אחרים ופחות עומד מאחורי טקסטים של עצמי. אני כותב למגירה ולא משתמש לזה למוזיקה. ב'בלאגן' כתבתי את 'אי אפשר לראות', עכשיו אני עובד על עוד משהו. נראה מה יהיה".
-המופע הזה נובע מרצון שלך לקבל הכרה כמוזיקאי שהלחין לאחרים?
"זה אף פעם לא היה חשוב לי. לא היתה לי בעיה שדנה ברגר, למשל, תשיר ותהיה הפנים של העניין. משך שנים אהבתי את העמדה של הארכיטקט מאחורה ולא הפרונט. יש לי אסופת שירים שאני מרגיש איתה שלם ולכן אני רוצה לצאת החוצה ועושה את המופע. זה לא כדי לקבל הכרה מהעבר, אלא כדי להציג חומר חדש שאני נהנה מאוד לבצע".
-קשה פתאום, כשכל האחריות עליך?
"כן, זה מרגיש לגמרי אחרת. להיות נגן מאחורי כלי כשיש לפניך סולן שמנהל תקשורת עם קהל זה מאוד נוח. פתאום להיות בפרונט זה סוג אחר של הופעה, פוקוס אחר. הופעתי כבר שלוש פעמים ואני מרגיש יותר ויותר נוח. יש עוד פרפרים אבל יש רוטינה שאני הולך איתה. מסביר לקהל את הרקע על השירים ואת החיבור שלי למשוררים וזה מקרב אותי אליו".
-מה הסיפור הכי חזק שאתה מספר?
"אחד מהשירים של המופע נכתב על ידי נרקומן שהכרתי בתל-אביב לפני 20 שנה. הוא עסק בגניבה מהסובבים אותו ושימוש בהירואין. בשלב מסוים של ההיכרות בינינו הוא רצה להיות זמר והראה לי טקסט ואני מבצע את השיר הזה בהופעה".
-מי כיום הקהל שלך?
"קשה לי לומר. עוקבים אחרי אנשים כבר שנים בכל מיני הרכבים, כמו למשל במופע 'מים גנובים' שאני עושה עם ערן צור כבר 14 שנה, או מ'אנסמבל מזרח מערב'. יש להם סקרנות לבדוק מה קורה איתי כרגע, כשאני בסולו. יש בני 20 פלוס עד בני 40 ו-50 שפשוט מתעניינים".
-יחד עם קרני פוסטל היית חלוץ הכנסת הצ'לו לרוק הישראלי. כיום זה נהיה טרנד. מרגיש שהשפעת על צעירים ממך?
"קרני ואני באמת החלוצים של שילוב צ'לו במוזיקה פופולרית. אני מתאר לעצמי שצעירים מאיתנו שמעו אותנו וגם מושפעים באיזושהי דרך. בדרך כלל אני מחלק את זה לשניים. יש כלי קשת לקישוט שמקשטים כל מיני קליפים ונותנים להם לנגן ליינים של מיתרים ומקלדת, שזה סוג מסוים של מעורבות. ויש נגנים שנכנסים יותר לעובי הקורה, עושים חזרות ואז הסאונד שלהם בתוך ההרכב הוא יותר סאונד של רוקנרול. ב'טאטו' ו'בלגן' ניגנתי עם אפקטים של סאונד והצליל היה יותר קרוב לגיטרה חשמלית. אני מעריך את מי שעובד בצורה כזו".
-"טאטו' הוקמה בבית הספר "רימון". מה דעתך עליו כיום?
"לא הייתי ב'רימון' ממש הרבה זמן. ממה שאני רואה ושומע זה מתפתח וצומח וזכה לפוש גדול בשנים האחרונות. הכוונה שלו נראית לי די דומה למה שהיה בהתחלה, עם ג'אז ובית הספר 'ברקלי' מבוסטון וכיוון הוראה דומה, אבל הם גדלו נורא מאז שהיינו שם. אני אישית קיבלתי הרבה מהבית ספר. למדתי הרבה דברים וקיבלתי פוש ועזרה בקריירה ממורים. ירוסלב יעקובוביץ', למשל, לקח אותי לעבודות. אני חייב הרבה למסגרת הזו בקריירה האישית שלי".
יובל מסנר יופיע ב"אוגנדה" בירושלים בשלישי 27/1 ב 20:30 ובקפה ביאליק בתל-אביב במוצאי שבת 31/1 ב 22:00.