פסטיבל הרוק "עצמאי בשטח" התקיים אמש בסמוך לקיבוץ רגבים שליד בנימינה. טפטוף קל של חובבי רוק החל להגיע למקום החל משעות אחר הצהרים, כשעלו על הבמה ראשוני הלהקות, והפך לזרם איתן של מאות ואלפים ככל שהערב ירד והאמנים הגדולים יותר עלו להופיע. זה היה מראה מלבב, לראות חבר'ה צעירים, מגילאי חטיבת ביניים, דרך תיכוניסטים, חיילים, משוחררים, סטודנטים ועד מבוגרים יותר, באים להינות ממוזיקה טובה ולהצדיע לכמה מגדולי הרוקרים שלנו. על הערב כולו ניצח יואב קוטנר הנצחי. האיש שהביטוי "רוק ישראלי איכותי" הוא כבר מזמן שמו השני.
אדיר והילדות, להקת "הקליק", תמר אייזנמן, אסף אבידן וקרני פוסטל, רוני פיטרסון, רמי פורטיס, להקת "רוקפור" (ללא נינט טייב הפעם), ברי סחרוף, שלום חנוך, הטייני פינגרז, מרסדס בנד ואמנים נוספים עלו על הבמה בסדר מעט שונה מזה שהוכרז עליו מראש, ונתנו את המיטב שלהם. כלומר, נתנו לקהל "בראש" עם מיטב הלהיטים, שגרמו לאלפים להתלהב, לשיר, לשמוח ולרקוד.
זה היה מפגן תמיכה הדדי מסעיר ומרגש, שרק מי שבאמת אוהב רוק ישראלי מבין אותו לעומק. מדהים היה לראות את החבר'ה מורידים נעליים ומניפים אותן מעל הראש ב"נעליים" של פורטיס, או זועקים כולם יחד "גשם של גוגואים!" ב"כמה יוסי" של ברי סחרוף.
שלום חנוך, שהיה אמור לעלות לבמה באחת וחצי בלילה, על לקראת 3:00, ונתן את ההופעה הארוכה והמלאה ביותר. "חשבתי שאני אופיע מול עצים ואבנים, אבל מתברר שאתם כאן", אמר חנוך לאלפים שחיכו לו ושרו איתו את הלהיטים הגדולים. "מה זה?! אין לכם בית?!", הוא צעק להם בחיוך כאשר השעון הראה כבר ארבע, אבל הוא כמובן ירד וחזר לעוד כעשרים דקות של הדרן, כדי לפנק את הקהל. אחריו עלה רוני פיטרסון, שהוציא לאחרונה אלבום בלוז-רוק משכנע, ואחרי פיטרסון המשיכו ההופעות לתוך אור השחר.
>> כריס קורנל ב"פלדיום" בלונדון: "כמו הופעה בסלון הפרטי"
>> רדיוהד ביטלו הופעות וישראלים זועמים נשארו תקועים עם טיסות