דניאל סלומון, אחד מיוצרי שירי האהבה המוכשרים בארץ, מוציא כעת דווקא שיר מחאה מתריס בשם "כולם רוצים לשמוח", אותו כתב, הלחין, עיבד והפיק. אחרי ארבעה אלבומים בהם התמחה בעיקר בבלדות ממיסות לב, הפעם סלומון בחר בקו קצבי, רוטט, שמזכיר רכבת דוהרת. הטקסט מזכיר את המחאה החברתית, את הבחירות, את האקטואליה הישראלית ("בוקר טוב למזרח התיכון") ואת הקצב המהיר והתזזיתי של החיים והאירועים בישראל. הוא מזכיר שכולם רוצים לשמוח, כשאין כל כך על מה.
"השיר הזה נכתב לפני הקיץ של המחאה החברתית", אומר דניאל סלומון. "הוא היה במגירה הרבה זמן, שדרגתי ושיניתי אותו ביחס לדברים שקרו, עם הזמן שחלף. אנחנו חיים בתקופה שכל יום מקדם את השיר הזה לאיזשהו מקום. לכן הוא השתנה, קיבל התחדדות, כמו המחאה וההתקדמות הטכנולוגית והבחירות".
-יש בו תחושה של רכבת שדוהרת מול הפנים.
"אני צופה מהצד בתהליך החיים. אנחנו חיים בעידן שהכל רץ מהיר קדימה, הטכנולוגיה מייצרת צרכים חדשים. מהירות החיים אינסופית. רובנו שם, גם אני. התחושה היא שאתה רוצה לעצור, להפסיק, לרדת, להתרכז במה שחשוב, וזה קשה ומאוד מפחיד. אתה צריך לחיות מהר כדי לא להתמודד עם פחד".
-מה עדיין מפחיד אותך?
"לכולנו פחד בסיסי קיומי וכולם רוצים לחיות טוב ולהעשיר את חיינו . אבל המצב גורם לנו לחיות מהר למרות כל הנסיונות לעכב. האינטרנט קיצר בהרבה את הסבלנות, הדפדוף קדימה נורא מהיר, לרגע לא עוצרים ומקשיבים למשהו ללא הפרעת קשב, בצורה מרוכזת ונותנים זמן. היום זה יותר קשה מפעם".
-המצב בישראל?
"השיר מתעסק בתמונת המצב כאן, נכון לעכשיו. החיים כאן מאוד מהירים, המון דברים קורים פה פר יום או שבוע. לך תדע, אין לדעת. קצב החיים מאוד מהיר, שמוכתב מהעולם להוויה שלנו הישראלית המוכרת. זו תמונת המצב. יש במהירות, בסחרור הזה, תחושה של לופ. הדברים חוזרים על עצמם. אותן פעולות בקצב יותר מהיר דברים מחזוריים בעצם".
-ואיך אתה מרגיש?
"בא לי לעצור, שהכל יקרה יותר לאט ושיהיה יותר זמן להכל, להתבונן בעיניים ופנימה בלי מסכים ואייפונים. ולרדת מהרכבת, אבל גם לרדת. לכן זה נורא מפחיד כי אתה לא רוצה להישאר מאחור. אנחנו הכי מפחדים בחיים מהעתיד לבוא וממה שכבר קרה. ההווה פחות מפחיד. התנועה המהירה קדימה נועדה כדי להרגיש שאתה חי כאן ועכשיו, חי את הרגע מבלי לחשוב קדימה ואחורה, אנחנו חיים בהווה מתמשך. השיר עוסק באסקפיזם הזה".
-אלה אמירות פוסטמודרניות קלאסיות.
"העולם מביא לנו מציאות לפנים, ודפדוף ורשתות חברתיות והקלקות והחלקה על האייפון - זה הכל בריחה מהמציאות למציאות וירטואלית אחרת. יש בזה אלמנט של חוסר התמודדות, לא רק של התמודדות. בתוך כל זה אנחנו מחפשים עוד ליהנות, שתמיד יהיה כיף, תמיד נשמח ומוזיקה צוהלת, שהכל ישמח אותנו. זו תחושה ממכרת, לחפש ריגושים חדשים - אלכוהול, כדורים, סיגריות, מוזיקה שמחה, מועדונים, תמיד הריגוש הבא בתור".
-ובהתאמה, זה השיר הכי קצבי בקריירה שלך.
"חשוב לי לחפש ולהיפתח גם ברמה האישית, לבחון את עצמך ולהתפתח, להיות חוקר ומשתנה ולייצר דברים שעוד לא עשית, להתקדם עם עצמך. ההתפתחות זה חלק מהאמנות. ההיפך מזה הוא ניוון. בשיר הזה זה התפתחות אישית והיא סוג של אינטראקציה שלי עם הסביבה. הקשבתי להרבה דברים. הלכתי לשמוע צליל של מועדונים מה שרוקדים, הכרתי כדי לראות את החוויה הזאתי, החוויה האלקטרונית. הווליום והסאונד שם קיצוני, אתה מרגיש אותו בעצמות. הקצב יותר מהר, הווליום עולה, חלק מחיפוש והריגוש התמידי".
-וזה חלחל.
"הסביבה שבה אני חי והתקופה, העידן, חייבים להשפיע על מה שאני. חשוב לי ליצור ולהיות חלק מהמקום שבו אני נמצא. אני לא יכול לנתק את עצמי לגמרי. חשובה לי התקשורת עם החוץ ואיך שאני מתקשר איתו. אני לא יכול להינתק מזה. העולם האינטרנטי הוא כמו פקמן ענק שנוגס כל פעם בשכבה אחרת. כולנו חלק מזה, זה משפיע על המקצועות של כולנו".
-היית חלק מהמחאה החברתית והופעת הרבה בשדרות בנורדאו ליד הבית שלך.
"התופעה הגיעה גם אלי והיה בה משהו מאוד חשוב, אמירה שמעמד הביניים אמר 'נמאס לי'. היה בזה משהו חשוב, כאילו אנחנו מסתכלים על המציאות. ומה קרה מאז? נהיה יותר קשה. הלופ הזה, התחושה של הלופ, שניסינו, אמרנו משהו, וכלום - חזרנו לאותה נקודה".
-אתה שר "מי אמר 'אני' ולא קיבל בראש".
"כי יש תחושה שהקצב מכתיב משהו קצת אלים. יש מעבר מהיר קדימה, מדבר לדבר, בפעולה אגרסיבית. משם לקחתי את זה באיזשהו אופן. 'מי אמר אני ולא קיבל' זה פתגם מאוד ישראלי. ההתעסקות במה מגיע לי, אני ואני ואני".
-אתה מרגיש שקיבלת בראש?
"יש מישהו שמרגיש אחרת במדינה הזאת, אתה חושב?".
-אתה בדרך לאלבום חמישי?
"אני כרגע מוציא רק סינגלים אולי בסוף יהיה אלבום".
"כולם רוצים לשמוח"
בוקר טוב למזרח התיכון, מקווה שהתעוררתם על הצד הנכון, פתחתם רדיו שמתם מים וקראתם עיתון, אפשר לחזור ולהזיע לא קרה שום אסון / בוקר טוב למזרח התיכון, שימו לב שלא עברתם ת'רמזור באדום, מכוניות מצטופפות בתוך מבוך מבטון, בגזרה הכל רגוע לחיילנו שלום
"כולם רוצים לשמוח, לרקוד בכל הכוח, ורק לשיר את השיר הזה / כולם רוצים ביחד, לשכוח מהפחד, לחיות מהר ועל הקצה / אני רוצה לרדת, לקפוץ מהרכבת, תחשוב שוב פעם תצא מזה, מי אמר אני ולא קיבל בראש
בוקר טוב למזרח התיכון, מקווה שלא נפלתם במרוץ למיליון, מאמינים שיש ניסים ויש גם כוח עליון, אפשר לחזור ולהזיע לא יהיה שיטפון / בוקר טוב למזרח התיכון, שמתם פתק והצבעתם להחליף ת'שילטון, פתחתם אוהל בשדרה ושרתם את ההמנון, קחו כדור אחד או שניים בשביל הדיכאון
כולם רוצים לשמוח, לרקוד בכל הכוח, ורק לשיר את השיר הזה / כולם רוצים ביחד, לשכוח מהפחד, לחיות מהר ועל הקצה / אני רוצה לרדת, לקפוץ מהרכבת, תחשוב שוב פעם תצא מזה, מי אמר אני ולא קיבל בראש".