"מאוד משמח שאנשים אוהבים את האלבום החדש ושמתקשרים להגיד לי שהוא אזל מהחנויות", אומרת קורין אלאל, שהוציאה לאחרונה את אלבומה "פשוט כל כך".
"אני כבר בתוך חזרות עם הרכב לקראת סיבוב הופעות שיפיק לבמה לואי להב. אין ספק שאני עוברת ימים מאוד מעניינים בחזרות. הבכורה שלנו תהיה ב 23/10, שזה גם יום הולדת של הבן שלי, עומר. יונתן קיבל שיר באלבום ועומר קיבל מופע בכורה".
עבור קורין ההבדל בין אלבום לאלבום זה האנשים שאיתם היא בוחרת לעבוד "עכשיו זה היה אלי סורני וזו היתה הפתעה גדולה בשבילי" היא אומרת, "תמיד הוא היה גיטריסט ועכשיו הוא המפיק. כיף לראות איך אדם מתפתח, הוא לא הפיק אף פעם אלבום. זה היה סיכון, אבל אחרי השיר הראשון ידעתי שזה בכיוון הנכון. אלי הוא חבר שמכיר אותי כבר 20 שנה, יותר מכל אדם אחר. בעבודה על הדיסק לא הייתי צריכה להגיד שום מילה מיותרת".
-איך בחרת את הטקסטים של המשוררת אגי משעול?
"התאהבתי בכתיבה שלה כשהוזמנתי לשיר לפני שנה בפסטיבל ישראל שירים שלה בהלחנה של אלונה טוראל. זה היה מדהים. אחר כך אגי באה אלי הביתה ודיברנו. אחרי שהיא יצאה מפה הלכתי לספר שלה ופתאום הרבה דברים הבנתי על השירים שקודם לא הבנתי. סימנתי איזה שירים אני רוצה, מה מרגש אותי. אחרי שלושה ימים התיישבתי והלחנתי ועיבדתי על המקום, מה שבדרך כלל לא קורה".
-הטקסטים שלה נשמעים בפה שלך כאילו את כתבת אותם.
"אלה טקסטים שממש מדברים אותי. הראשון שהלחנתי היה 'פרשדונה'. לא הבנתי את המילה והיה לי חבל, כי כל המילים זה אני. הלכתי לחפש את הפירוש והבנתי שזה מדבר על מה שיוצא מהמעיים. לכן השיר מולחן כאילו ומושר כאילו באמת יוצאים דברים כאלה מהגוף. פירשתי לי אותו שאתה אוכל בריא ועושה ספורט, שומר על הגוף ואז נושם לרווחה וכל המחשבות הלא טובות יוצאות ממך באנחה נעימה. הפרשדונה זה המועקה שאנחנו מוציאים החוצה כשאנחנו רוצים לעשות טוב לעצמנו".
השבוע מוציאה אלאל כסינגל את השיר "ארץ קדושה", אחד היותר טובים באלבום, שנכתב על ידי מירי פיגנבאום וכבר הוגדר כמעין שיר המשך ל"אין לי ארץ אחרת" ו"ארץ קטנה עם שפם".
"זה עוד שיר אהבה לארץ", אומרת אלאל. "בתקליט הקודם, 'הכחול של השמיים', רציתי שהשמיים יהיו כחולים והכחול הזה נפצע במלחמה, שזה בעצם אומר הכל. ל'ארץ קטנה עם שפם' התחברתי בגלל ההומור ועכשיו זה כבר לא בהומור. אנחנו לא במצב טוב עם כל הרצונות שלנו. פעם אפשר היה לצחוק, עכשיו זה ברצינות".
-את מרגישה שזה עדיין התפקיד שלך לשיר על זה?
"כשאני נפגשת עם טקסט כזה אחרי כל מה שקרה אני לא יכולה להתעלם ממנו הוא הגיע אלי ממירי שהיא חברה שלי. קראתי את המילים והזדעזעתי. הרגשתי צריבה בגוף. כאילו, וואו, באמת זה המצב שלנו. כמו אווירון שלא יודעים מי הטייס ולאן טסים. עברתי מלא מלחמות בארץ הזאת, זה לא הגיוני. כשאני שרה את "'ארץ קדושה' אני מרגישה חלק מאותם אנשים שחשים את החוסר ודאות הזו, חוסר ביטחון. אתה קורא שהמנהיגים שלך הם הגנבים הכי גדולים, שהם אמורים לשמור עליך ולקחת אותך למקום בטוח. גם אם אתה אדם טוב אתה מתעצבן וזה מרגיז אותי מאוד".
-בתוך כל זה צריך עדיין לגדל ילדים.
"כן זה המצב, זו האדמה שלנו. היום יותר קשה לגדל פה ילדים. אבל זו גם אותה תקווה. אתה רוצה שהם יגדלו למקום טוב, אבל יודע שזה לא נכון, וזה קשה. אבל אני אופטימית, כי אנחנו אנשים נפלאים בארץ. רק צריך למצוא קומבינציה נכונה והכל יהיה פיקס. כי האנשים פה מדהימים".
-את מרגישה שמצפים ממך ומעברי לידר להמשיך לסמל דברים עבור אנשים?
"בהקשר של יצירה אני לא חושבת. החיים ממשיכים ויצירה זזה הלאה, בלי קשר לחיים האישיים. ההתפתחות היא של כל אחד עם עצמו. אני תמיד אשמח לעזור לאחרים, אבל אני לא סמל. אני נותנת דוגמה. מעבר לזה אני לא עושה כלום, אלא אם כן מבקשים משהו ספציפי אני לא עוסקת בזה. מצד שני, לא מפריע לי שלוקחים ממני דוגמה".
-גם המשפחה שלך היא דוגמה?
"זה תמיד טוב שיש דוגמה. לנו לא היה כל כך, וזה היה יותר קשה. אני חושבת שחיים רגילים זה מאוד טוב, אבל מי שלא יכול מתחת לכיפה של החיים הרגילים של אמא ואבא וכן מצליח למצוא דרך אחרת לעשות את זה ולבטא את הרגשות של כל בן אדם, אז מאוד טוב שיש את האפשרות הזו, בצורה רגועה ואנושית".
