מארינה מקסימיליאן: "לעוף על עצמך זה לא פעולה מבחינתי"

זו היתה השנה של מארינה מקסימיליאן. רגע אחרי שיצא האלבום המעולה "Step Into My World" באוגוסט שעבר, שהגיע השנה לתואר "אלבום זהב", היה ברור שהיא עומדת להתפוצץ על הבמות עם המופע החדש, איתו הצליחה למלא את אמפי שוני. והיו גם הקליפ עם "לא כוחות", פסטיגל ופסטיבל ג'אז בים האדום (היא כנראה היחידה בארץ שיכולה לעשות את שניהם), המועמדות השנתית לאירוויזיון, סגירה על חימום ללנה דל ריי (שביטלה בגלל המלחמה), ושלל התארחויות ואירוחים, מעידן עמדי, דרך נתן גושן ועד אביב גפן, וכמובן שלומי שבן, "לא כוחות" ועברי לידר, שהתארח בהופעתה האחרונה ב"מועדון התאטרון", לצד דיג'יי דארוויש.

ואם כבר שיתופי פעולה, ב-20 בינואר 2015 תפתח מקסימיליאן בהאנגר 11 את פסטיבל "גולדסטאר זאפה סאונד סיסטם", במופע גדול שבו תארח את "רד בנד" וקרן אן. בינתיים מארינה מופיעה במופע התנדבותי ביפו, באירוע התרמה למען בית החולים קפלן. "אני מגויסת למעשים טובים בכיף, כי זה נותן משמעות וטעם לחיים", היא אומרת, "לזה תמיד יש לי זמן".

-ולדברים אחרים לא?
"אחרי שיצא האלבום מצאתי את עצמי שאני 'גונבת זמן' על ידי קמפיינים ומשחק ומנסה להכיר את עצמי, והשתתפתי בכל מיני מופעים שבהם תהיתי על הכוחות שמפעילים אותי", היא אומרת, "אבל בשנה הזו הייתי ממוקדת רק בהופעות שלי, התמקדתי רק בזה. סמכנו על זה. בתחילת הדרך שלי לא היה קול פנימי שאמר לי להתרכז רק בהופעות. בשנה האחרונה מצאתי את הקול הזה שלי ולא רציתי לבזבז טיפת אנרגיה על משהו שהוא לא המוזיקה וקשר עם נגנים וקהל".

-והצלחת בגדול.
"כן, היתה שנה מאוד מיוחדת, שהובילה אותי לייצר את הערב במועדון התאטרון שבו ערבבתי מופע רגיל עם מופע עם דיג'יי שנועד להרקיד את הקהל בטירוף. היתה לי פנטזיה לאחד את שניהם באותו ערב, גם לשיר וגם להרקיד קהל עד לטירוף חושים ואיבוד דעת. זו היתה הגשמת חלום. אני החודש בת 27 וזו היתה המתנה שלי. גם המופע שהולך להיות בהאנגר עם רד בנד וקרן אן הולך להיות כיף גדול. עם רד והחבר'ה שלו תמיד מצחיק וקרן אן היא אמנית מסקרנת שאני מחכה כבר הרבה זמן לעשות איתה משהו".

-את כל פעם מגלה מארינה אחרת.
"בשנים הקודמות בכל פעם היה צד אחר באישיות שלי שרצה להיות בפרונט, ולכן עשיתי סוגים שונים של מופעים. עד האלבום ניסיתי למצוא קרקע פוריה, וראיתי את הקהל מתאפיין על פי כל הגוונים שלי. בהתחלה באו מבוגרים שחיכו לקאברים לקלאסיקות, ואז הגיע 'אקספרימנטל' לכאלה שחיפשו מוזיקה יותר בועטת. באלבום נוצר קו מוזיקלי שניסינו עופר מאירי ואני למצוא, ולקרב את עצמנו אליו. ובשנה האחרונה התחיל להתגבש דיאלוג מרגש, שלקח לי זמן ליצור אותו עם הקהל. לא משנה אם זה בת שמונה או שבעים או בן שלושים - יש משהו באוויר שמשותף לנו. אני מניחה שהאיזון הזה יילך ויתהדק".

-מה עשתה לך ההצלחה הזו?
"מאז שיצא האלבום לא עשינו אפילו הרמת כוסית של 'לחיים'. יש משהו בהשקפה שלי, וזה כנראה גם מחלחל לאחרים, שאם יש תוצאה או יש תפוקה יצירתית שטובה, אז אני מיד עם העיניים לדבר הבא. אני לא יודעת לטפוח לעצמי על השכם. אני בחינוך הקלאסי שלי תמיד חושבת מה לא טוב ומחפשת לתקן. הופעות זה הכי בריא לי, קהל זה מרפא. כגוש הם עושים לי טוב, אבל אין להם מושג מה אני עוברת, וכל ההתרגשות והפסיכוזות שקודמות לזה. כשיש הצלחה אני ממשיכה לדבר הבא. מבחינתי זה סימביוזה. ביום טוב אני רוצה לצאת לטייל בעולם או לקבל פרח. זהו, ואז זה סימן שמשהו נכון והכל בסדר. מבחינתי צריך להמשיך ולדהור בכיוון קדימה, אין עצירה והתפנקות על ההצלחות. זה רק מביך אותי, מחמאות, לא יודעת מה לעשות עם זה".

-קצת עצוב שמישהי כל כך מוכשרת קשה לה לקבל מחמאה.
"נכון, זה קצת עצוב. אומרים לי תזכרי מה טוב את עושה לאנשים. לא נורא, אני חיה עם זה".

-יש אמנים שמכורים לסם שנקרא תהילה ואהבת קהל.
"לי יש כמו ברית שנחרטה ביני לבין הקהל. אנחנו מסכימים על עיקרון בסיסי, לא על תוצאה סופית. לא בטוח שאני והקהל שלי אוהבים את אותו הדבר. אולי החווייה של אהבת קהל, אני קוראת לה אחרת ומתרגמת אותה אחרת. ביקורות טובות אני לא קוראת, כמעט אף פעם. ביקורות רעות יותר מסקרנות אותי. לא מזמן ראיתי משהו שלילי עלי ונכנסתי לקרוא. אולי משהו טוב לא הייתי קוראת. אולי גם אני מכורה לאהבת קהל, אבל אף פעם לא חשבתי על זה. אני באה עם התרגשות להופעה. שהקהל לא יהנה אני לא מייחלת לי. פשוט לא קוראת לזה ככה".

-אז איך את קוראת לזה?
"עוברים הרבה דברים על הנפש שלי. אחת הדרכים היא לזעוק את הזעקה שלי ולהביא את היצירה שלי לחדר ולהתעמק בה ולהביא סאונד וגרוב שישכיחו את צרות החיים. זו החדווה של היצירה וגם הרפואה של היצירה, כי ליצור זה דבר מרפא. אני פוגשת את הנגנים שלי, 'הליירז', שלושת הגברים שמלווים אותי כבר שנים, וכל מצוקת חיים נהיית צליל ועוד תדר בחדר. אולי זה צורך באהבה. אני קוראת לזה אלוהי המוזיקה, או להציל את עצמי מעצמי".

-אני זוכר אותך בתחילת הסיבוב הזה עם מכנסונים קטנטנים מול הקהל המבוגר של פסטיבל ראשון לציון.
"היום בחיים לא אעלה לבמה עם כל כך מעט בד. היום זה מיותר, מסיט את תשומת הלב. עשיתי הרבה דברים בעבר שאני לא רוצה לחזור אליהם ועליהם לעולם. אפשר לעשות הכל. מתנסים לומדים מה נכון ולא נכון. היום בעיני זה מיותר כי צריך להתמקד בטקסטים, מוזיקה, לחנים, בחברים על הבמה. לא צריך להראות כל כך הרבה בשר. ביקורות שליליות שהיו על זה אני גם מבינה. אבל זה לא בהכרח נכון. החינוך הקלאסי השאיר את חותמו לחפש תמיד מה רע".

-מתי תגיעי לנקודה שבה תרגישי שזהו, עשית את זה?
"ואז מה ברגע אחרי? רגעי הנחת האלה הם שנייה אחת של אופוריה, חצי מפוקסלת כזאת, ואז התזזיתיות והאש שבי חייבת למצוא מה לעשות. לעוף על עצמך זה לא פעולה מבחינתי".

-נבחרת ל"אשת השנה במוזיקה" של גלגלצ.
"כשמישהו מחמיא לך אתה לא יודע למה הוא התכוון. וזה יותר מורכב ממה שאתה יכול לדמיין. נורא מרגש אותי ששמים לב לטקסטים, שהם מבחינתי באו ממקום מאוד פרטי, אסוציאטיבי, מנקודה ספציפית במסע שלי. בהקשר הזה אני והקהל שלי דומים, כי התחברנו לאותה תחושה של 'הוריקן', של מסע או לזה שאני עושה הכי טוב שאני יכולה. מה שמרגיש הכי עמוק מבחינתי הוא שאני מעמיקה בתהליך שלי. בבסיסי אני חוקרת. אני אוהבת להעמיק בנפש שלנו, גם כשזה מייסר ומאמלל. וככל שאני מעמיקה בדרך שלי אני מעמיקה למסעם של אחרים וזה נותן לי המון כוח, כי האמנות היא לא דבר אוטיסטי. מה שלפעמים מרגיש, שהלכת בתוך עצמך ואיבדת. מרגש אותי להעמיק בנפש על שלל מורכבויותיה".

-יפה לך.
"אתמול כתבתי הקדשה לעמוס עוז. מצאתי קישור אליו ונזכרתי שאני יכולה להביא מתנה את האלבום שלי. ישבתי לכתוב לו הקדשה וכתבתי לו על כמה שיצירתו משמעותית עבורי ומצילה אותי. זו הדרך שלי להודות לו שהוא עשה לי כל כך טוב. אז ככה יכולתי להתרכך למקום שמקבל מחמאות. הייתי לא במקום הנבוך, אלא במקום שמודה שהוא כתב את זה מתוך המסע שלו, ואני התברכתי. להודות למשהו שהאמנות שלו בדרך שלו עזרה לי, להגיב לחיזוקים שאני מקבלת, שזה בעצם המחמאות, החוויה הזו קצת קרקעה אותי".

-ואחרי שאת כל כך מעמיקה, לא מבאס שמתמקדים לפעמים בשטחי, בכמה ירדת ועם מי את יוצאת ומה עשית בשיער?
"אני רוצה להפריד כי עניין המשקל לא היה שטחי. זה היה עניין עמוק של שינוי הרגלים. שינוי התזונה היה קשור לחוסר יכולת שלי להכיל את עצמי, את איך שנולדתי, שהייתי יותר מופרעת, ובמקום להרגיש, העדפתי לאכול. לכן כשמדברים איתי על המשקל אני את השיחה לוקחת למקום שלי. מאירועים מתוקשרים נמנעתי. גרתי השנה בתל אביב ושילמתי מחיר כבד. אני רוצה לעזוב את העיר כדי לא חשוב מה אני לובשת כשאני מורידה את הזבל. ואולי בעולם מטורף עדיף להתרכז בתסרוקת מאשר בטרגדיות".

-בטוחה?
"אני מבינה את הצורך של אנשים לדבר על מפורסמים. מי שמפורסם הופך למודל, לסמל. גם אני כילדה השתמשתי בדמויות כדי להגדיר את עצמי לפי מה אני בהם. לכן צריך לזכור שכאיש ציבור אתה עוזר לאנשים להגדיר את עצמם. ובראיונות אני מדברת על מה שמעסיק אותי ולא על מה שמעסיק אחרים".

-את רגע לפני גיל 27.
"אני אישה עצמאית ויצירתית, ומאמינה שאפשר לשלב משפחה וקריירה. אני עוד לא יודעת מתי זה יקרה, אבל זה יקרה".

• האנגר 11
• מארינה מקסימיליאן
• מארינה מקסימיליאן בלומין
• מועדון התאטרון
• עברי לידר
• עופר מאירי
• עמוס עוז
• פסטיגל
• קרן אן
• רד בנד