להקת ה"בלאק קרואוז" נחשבת לאחת מלהקות הרוק האיכותיות שיצאו מאמריקה בשני העשורים האחרונים. ה"מלודי מייקר" הגדיר אותם כ"להקת הרוק הכי רוקנ'רולית בעולם" וב-1990, שנה אחרי שהחלו לפעול, נבחרו ל"להקת הרוק החדשה הטובה ביותר" על ידי קוראי ה"רולינג סטון".
עם כאלה סופרלטיבים ואחרי מכירות של למעלה מ-30 מיליון אלבומים, אין פלא שמתעייפים. "The Black Crowes" הפסיקו פעילות ב-2002 וחידשו אותה ב-2005 אחרי פסק זמן. עתה, חמש שנים אחרי שחזרו, הם שוב מכריזים על הפסקה - הזדמנות נהדרת להחליף כמה מילים עם הסולן כריס רובינסון.
"עוד לא היינו בישראל! נראה לי שזה יכול להיות מדהים"
-אהלן כריס, מה שלומך?
פנטסטי! בדיוק עומד ללכת לסאונדצ'ק לקראת ההופעה הראשונה שלנו בטור הנוכחי".
-למה החלטתם לצאת להפסקה?
"מאז שהתאחדנו בשנת 2005 לא הפסקנו להופיע וגם הוצאנו ארבעה אלבומים, אם סופרים גם את האלבום בהופעה שעשיתי עם אחי. אז בכדי לשמור על החברות והשפיות אנחנו פשוט עושים פאוזה לכמה זמן. נראה לי שלכולנו יש תכניות לחזור לעבוד ביחד כי אנחנו אוהבים ליצור יחדיו והקהל שלנו מאוד חשוב לנו. המוזיקה מאוד חשובה לנו. השקענו את חיינו, לבנו ונשמתנו במוזיקה הזאת, אבל עכשיו זה הזמן לעסוק בדברים אחרים. למרות שלא נקבע שום זמן ספציפי, אני סבור ובטוח שנחזור לעבוד ביחד ביום מן הימים".
-טוב לשמוע.
כלומר, אנחנו חייבים לחזור לפעילות מתישהו כי עוד לא היינו בישראל! נראה לי שזה יכול להיות מדהים".
"בביטול הופעה אתה לא מעניש את הממשלה, אלא את מי שאוהב את המוזיקה"
-חווינו הרבה ביטולים של הופעות מחו"ל בזמן האחרון בגלל כל המצב עם טורקיה וארצות ערב. אצלכם זה לא יקרה?
"אני מבין שזה קשה לאנשים שגרים בישראל ומרגישים ככה. אבל גם המדינה שלי עושה הרבה דברים שאין לי מילה בהם. אפשר להגיד שכן יש לי מילה בנעשה בתור אדם מצביע, אבל זה לא נכון. האם פעילות של אמריקה כמדינה הופכת כל אזרח הגר בה לאדם רע? לא. לא כולנו מאמינים בעשייה המדינית הנוכחית.
"בכל מקרה, אני שם לב שבדרך כלל חובבי מוזיקה ובמיוחד חובבי המוזיקה שלנו נוטים לא להסכים עם שום צורה של אלימות או שלטון. בצורה מסוימת, אתה לא באמת מעניש את הממשלה אם אתה בוחר לא לנגן במדינה מסוימת בגלל המדיניות שלה, אלא אתה מעניש את מי שאוהב את המוזיקה שלך. כל אחד ודעותיו. אני לא מתעניין בפוליטיקה, אלא ברגשות, תחושות ודינאמיקה".
-אז חוץ מביקור בישראל, יש לכם תכניות כלשהן לעתיד, בנפרד או ביחד?
"ללות'ר (דיקנסון) עדיין יש את 'North Mississippi All-stars' ולי יש את 'Chris Robinson Band'. חוץ מזה אני מתעסק הרבה בהפקה ויש לי כמה פרויקטים בעשייה כרגע. הפרויקט הראשי שלי כרגע הוא הבת שלי, שיין. אני ואשתי (עד 2007 זו הייתה קייט האדסון, היום זו אליסון ברידג'ס) הבאנו אותה לעולם לפני כשנה, ואני מתכוון לבלות יותר זמן בבית עם המשפחה ולכתוב שירים.
"המוזיקה נתנה לי הכל, הדברים הטובים והרעים, ואחרי 25 שנה של עשייה שהחלה בהופעה הראשונה שלנו (באותו יום בו התקיים הלייב אייד בשנת 1985), אני עדיין מרגיש את אותה תשוקה למוזיקה כמו אז. לי וללהקה יש מערכת יחסים נפלאה, וזה מדהים אותי שאנשים עדיין באים להופעות ורוצים לראות אותנו מנגנים".
"אם מישהו ילך לראות את 'U2' הוא ידע מראש מה יקרה. אותם שירים, אותה סגידה לבונו"
-זה די נדיר שלהקה שורדת בביזנס כל כך הרבה זמן.
"במקרה שלנו זה די מצחיק כי אנחנו כל כך אנטי-עסקי השעשועים, בשונה מהרבה להקות אחרות. ה'קרואוז' לא מנגנים אותו דבר בכל הופעה ואוהבים לשנות ולאלתר. אנחנו רוצים לגרום לרגעים מיוחדים להתרחש בהופעות. כלומר, אם מישהו ילך לראות את 'U2' הוא ידע מראש מה יקרה שם פחות או יותר. אותם שירים, אותה סגידה לבונו וכו'. הם כמו מקדונלדס ואנחנו כמו טאקו באיזו עיירה נידחת. הטאקו הכי טעים שמעולם שלא שמעת עליו. אבל זה מתאים לנו ולטבע שלנו, כל צורת עשייה אחרת הייתה מרגישה לא נכונה ולא טבעית".
-זה גם היה משנה את המוזיקה שלכם.
"נכון, וגם סביר להניח שאני ואת לא היינו מדברים עכשיו ומסכמים חצי עשור של עשייה מוזיקלית. מוזיקה מחברת אותי ליקום ואני לא יכול לעשות משהו מזויף, נדחף או שאינו נובע מהטבע שלי אם אני רוצה ליצור מוזיקה אמיתית".
-מובן לגמרי.
"את יודעת שזה הראיון הראשון שלי לתקשורת ישראלית, בכל ה-25 שנה האלה?".
-אז עכשיו אתם באמת צריכים לבוא להופיע פה, נחגוג את המאורע.
"אולי באמת! טוב, אני הולך להודיע ללהקה והצוות. זה ייקח קצת זמן באוטובוס, אבל אנחנו נגיע".