לפני שבועיים וחצי, ב-19 במאי, שבת, הלך לעולמו אברהם שבת ז"ל, אביו של הזמר שלומי שבת. שבת האב הפך לדמות מוכרת בקרב אוהביו של הבן שלומי בזכות השיר המפורסם "אבא", שכתב והלחין דורון מדלי. השיר הפך בשנים האחרונות לאחד המושמעים והאהובים ביותר בישראל, שבת שר אותו בכל הופעה, ובהופעות הגדולות בהן נכח אביו, הקדיש לו אותו באופן אישי.
אתמול, אחרי שקם מהאבל, חזר שלומי שבת להופעה באמפי קיסריה, שם היה לאביו כיסא קבוע בקהל. אבל בשל הסמיכות למות אביו לא הצליח לשיר את השיר "אבא". זה יקרה, אולי, בהופעה הבאה שלו בקיסריה, שתתקיים ב-20 ביוני, ובה יארח את בתו מנור שבת, שהתנדבה לשיר את השיר במקום שלומי, והוא הבטיח לנסות ולהצטרף אליה. אורחת נוספת על הבמה צפויה להיות יובל דיין, שצפויה לשיר את "תמיד יחכו לך" של האחות לאה שבת, את "שאריות של החיים" ואת "השבת כבר נכנסת" בדואט עם שלומי שבת.
"זו היתה הופעה ראשונה בלי אבא"
-שלומי שבת, איך אתה מרגיש?
"אני בסדר. עדיין מתאושש מההופעה של אתמול בלילה".
-איך היתה ההופעה?
"היה מרגש מאוד להופיע בקיסריה, שם זה כמו מטען של טלפון שאתה מכניס ומטעין וזה נדלק, להבדיל ממקומות אחרים".
-זו היתה הופעה ראשונה מאז האבל?
"כן, הופעה הראשונה בלי אבא. אתמול חשבתי על זה בהופעה, על התאריך שאופיע שם. אני קצת רגיש מדי מצד אחד ומצד שני לא רוצה לאכזב את כל הקהל שקנה כרטיסים ולערב אותו בעצב שלי. אני מאמין שזה עבר בשלום. אבא שלי, אין הופעה שהוא פספס בקיסריה. הוא אהב מאוד גם להיות בבאלאנס שעושים הנגנים וזמרים הליווי לפני ההופעה, אהב לראות את המתח לפני ולשמוע את הצעקות והפידבקים, זה היה הקטע שלו".
"אני אבכה והם ימחאו לי כפיים וישירו איתי"
-שרת אתמול את השיר שלו?
"לא, אני עדיין לא מצליח. אני מנסה לשיר אותו לבד באוטו בתור אינדיקציה ולא מצליח לי. זה כל כך טרי מדי, עדיין. אולי צריך למצוא פטנט להפנים את זה, אולי לחשוב על משהו אחר בזמן שאתה שר. אבל אני לא יכול לשיר משהו ולחשוב על משהו אחר כי אז אני שר מהראש ולא ישר מהלב ואצלי ישר מרגישים. מקסימום, אתה יודע, לבכות זה לא בושה. אם אני אשיר ואתקע, הקהל שלי ישיר. זה משהו מופלא. הם הולכים איתי בטוב וברע, מקסימים, אז אני אבכה והם ימחאו לי כפיים וישירו איתי או במקומי, אעשה חצי שיר. ויש עוד אופציה - אני מארח בהופעה את הבת שלי מנור והיה לה רעיון שהיא תשיר את 'אבא' ואני אנסה לקחת איזה שורה שניים ואז אבכה מבפנים לא מבחוץ. זה קטע מאוד קשה, לא קל לי".
-עם השיר הזה הפכת את אבא שלך לאבא של כל הקהל שלך.
"אתה צודק, זה הצד השני של העניין, אבל מוקדם מדי מבחינתי לחשוב ככה. אני עוד בהלם מהקטע. הכל קרה באופן פתאומי, לא הספקתי להגיד לו שיש לו הזמנות להופעה שלי. הפלאשבקים יבואו בחודשים הקרובים. עבדתי כדי להפוך אותו לאיש מאושר. אצלנו, הטורקים, הגאווה היא דבר חשוב בעדה. עבור אבא להיות גאה בבן שלו זה דבר מאוד חשוב. מילאתי את התפקיד הזה עד הסוף. לקחתי את ההורים שלי איתי לחו"ל להופעות, לטיולי שורשים, לסופי שבוע, היינו תמיד יחד. וזה לא קל לנסוע עם ההורים לחוץ לארץ, זה לא קל כי הכל באיטיות ואתה לא מבלה במועדונים, אתה איתם. ובטיולים האלה נהניתי ומהבחינה הזו המצפון שלי נקי ושקט".
"אני שומע על חבר'ה שהצליחו בחיים ולא שיתפו בהצלחה את ההורים או שההורים לא זכו לראות אותם מצליחים. לי יש הזדמנות להראות את העבודה הקשה שלי כל החיים, ואת ההצלחה של קיסריה ואולמות מלאים, וזה לא מובן מאליו. כל הופעה אני במתח ומקבל באהבה שהכרטיסים נמכרים. שיתפתי אותם, את ההורים שלי, בכל זה, ובפעם הראשונה אני מחמיא לעצמי שכל הכבוד לי על הסבלנות והאהבה להורים שלי".
"תהיה לי בהופעות פינה של סיפורים מבית אבא"
-היו לך בהופעות סיפורים משעשעים על אבא שלך, תמשיך איתם?
"תראה, הכל עוד מוקדם מדי. אני לא אצחק עליו, בטח לא עכשיו. אלה סיפורים משעשעים של אנשים נאיביים ופשוטים, ההורים שלי אנשים פשוטים ורגישים. אני מאמין שביום מן הימים תהיה לי בהופעות פינה של סיפורים מבית אבא, כי אני רוצה לנציח אותו לעצמי. לא לעשות מזה קטע של איטם, אני מתבייש מהדברים האלה, אבל אני לעצמי מתגעגע אליו ותהיה לי רבע שעה סיפורים ושירים מבית אבא".
"השיר 'היידה', למשל אני ואבא הגענו לריב בגללו. הוא רצה שאשיר אותו ולא הסכמתי, נשמע לי מפחיד. והוא יצא צודק. הקלטתי את השיר רק כדי לרצות אותו והוא הפך לאחד הלהיטים הכי גדולים בהופעות שלי, שמרים את כולם על הרגליים, ואבא שלי תמיד היה עומד ומסתכל לי בעיניים ואומר לי במבט שלו 'אתה רואה? תשמע לאבא'. הנה עוד פעם אני מדבר איתך ואני עם דמעות. הנה אני עכשיו כבר בוכה, אז איך אני אשיר 'אבא' מול 4000 איש, אני אשיר את השיר הזה אני לא יודע".