כשמראיינים את שי המבר קל מאוד לשכוח שמשוחחים שרק לא מזמן חגגה 18: היא בוגרת, חדה, חכמה ומודעת לעצמה. למרות שהתפרסמה ב"בית ספר למוסיקה" כשהייתה בת 13, נראה שהיא הצליחה לשמור על רגליים על הקרקע והתמקדות במה שחשוב באמת - יצירה ועבודה קשה. בשנים מאז השתתפותה בתוכנית המבר לא הפסיקה ליצור ולהפתח, ואפילו השתתפה בעונת "בית ספר למוזיקה" שהסתיימה לאחרונה כשופטת בוועדה בעצמה.

ב-21.3 שי תחגוג יומולדת 18 ותשיק את אלבום הבכורה שלה בהופעה חגיגית במועדון "האזור תל אביב". בינתיים יצאו ממנו כמה סינגלים מצליחים: "הבלי העולם הזה", "יגיע מבול", ו"יונתן" שעוסק בחוויות מיניות ראשונות וזכה לגעת באנשים רבים. דווקא השיר הזה, הכי מצליח שלה עד כה, בכלל לא היה אמור להתפרסם: "לא חשבתי אי פעם שאני אוציא אותו או אשמיע אותו לאנשים סביבי. כתבתי אותו לפני הרבה זמן לעצמי, סתם כי רציתי לפרוק. בפוקס השמעתי אותו למפיק שלי והוא לא הסכים לוותר עליו", היא מספרת.

"עד ששיר יוצא יש פרק זמן מסוים, ובזמן הזה הבנתי שחלק מהמחיר של להיות זמרת ולכתוב את השירים שלך בעצמך זה באמת להיחשף. אני לא יכולה לשקר את הקהל שלי. אם אני נותנת חוויית חיים אני צריכה לתת את כולי", היא ממשיכה. "עשיתי סיבוב הופעות בבתי ספר, ובבית ספר אחד מישהי ניגשה אליי ואמרה לי שמה שקורה בשיר הזה בדיוק קרה לה עם חבר שלה לפני כמה ימים. מבחינתי זה שווה את זה".

מאיזה מקום השירים באלבום הגיעו?

"האלבום לא נוצר במטרה להיות אלבום. מאז ומתמיד כתבתי שירים, כתיבת השירים החליפה את היומן מבחינתי, כי היו קוראים את היומן שלי וצוחקים עליי אז המצאתי שיטה אחרת. כשהתחלתי לנגן על גיטרה כבר הלחנתי את השירים הראשונים שלי. אחרי מחברת שירים או שתיים הבנתי שמתגבש פה חומר טוב, והתחיל החשק להוציא את זה החוצה. חלק מהשירים נכתבו לפני 3 שנים וחלק לפני כמה חודשים והם מביאים את כל מה שעובר עליי. אני בטוחה שעוד כמה שנים אני אסתכל על השירים ואני אבין שזה יומן ההתבגרות שלי במקום מסוים, כי יש בזה הכל - אכזבות, פחדים, אהבות, שמחות".

מה התהליך של יצירת שיר?

"זה לא מדע מדויק במוזיקה. לפעמים אני הולכת ברחוב ובאה לי איזה שורה אז אני כותבת אותה, ואני משאירה אותה בטלפון או במחברת כמה חודשים ואז אני מגבשת סביב זה שיר. לפעמים סיטואציה שקורה לחברה או משהו שאני קוראת בעיתון נוגע בי. אבל לרוב זה דברים שעוברים עליי ואני מנסה להביא אותם החוצה. לפעמים אני אומרת שכתבתי את השיר על חברה, ואחרי כמה זמן אני קוראת את השיר ומבינה שהשיר נכתב על מה שעבר עליי באותה תקופה, אז זה ממש תרפיה. זה משחרר את הכל".

התפרסמת בגיל 13. את מרגישה שהפסדת משהו?

"זה משנה את המציאות שלך. הדברים נראו אחרת אחרי התוכנית. היה לי המון קושי להתמודד עם הפרסום והחשיפה הפתאומית הזאת, הרגשתי שאני נמצאת בסרט לא שלי, לא הבנתי איפה אני נמצאת. אבל במקביל, ואני אומרת את זה בלב שלם, התכנית הביאה המון דברים טובים בשבילי - האמונה והאומץ להאמין שאני טובה ושיש בי משהו. כילד אתה חווה הרבה השפלות, בין אם זה ממורה במקהלה או ילדים שמנסים להראות לך כמה אתה לא שווה כלום, ופתאום אחרי תוכנית כזאת אותם ילדים רוצים להיות חברים שלך. זה גורם לך להתבגר ולהבין את העולם הזה יותר טוב, מי זה ומה זה אנשים, מי אני רוצה סביבי".

עוד מעט את מסיימת תיכון, מה הלאה?

"התקבלתי ללהקה צבאית. קיבלתי סמס באמצע שיעור ספרות ואז צרחתי בכל הכיתה. זה ממש משמח. כמו כל התחלה חדשה, אני מסוקרנת לדעת איך זה יהיה. פתאום להיות עם עוד אנשים שאוהבים מוזיקה, ולעשות רק את זה, ולשיר מול חיילים, וללמוד עוד דברים - זה מפתח מאוד. אני סקרנית ובא לי כבר להיות שם. בעצם, שלא יגידו שאני צהובה (צוחקת).

את לא חוששת שזה יעצור לך את הקריירה?

"את כל האלבום הזה הקלטנו בשיא תקופת הבגרויות שלי. היה לי יום אחד שהייתה לי בגרות בסוציולוגיה ואיך שנגמרה הבגרות החלפתי חולצה ונסעתי להופעה. זה החיים שלי, זה הקצב שלהם, זה הכיף שלי. מי שאוהב משהו יודע איך לשלב אותו. אני לא עצלנית ולא מפונקת ואוהבת כשאני עסוקה ויש לי הרבה מה לעשות".

ומה לגבי חבר?

"קוראים לחבר שלי בר, והוא גיטריסט מעולה. הכרנו במסגרת מוזיקלית. אני התחלתי איתו, אני עשיתי את הצעד. הוא פשוט מקסים, אנחנו ביחד כמעט שנתיים. גם עליו נכתבו המון שירים, חלק מהשירים יצאו כנראה באלבום הבא. כדי להיות חבר של מישהי בתחום הזה צריך להיות בנאדם עם הרבה חוזק פנימי. את השיר 'יונתן' הוא לקח כמו תותח, דיברנו על זה, אמרתי לו איפה אני בדבר הזה, והוא אמר שזה שיר מעולה ושזה אחד השירים האהובים עלוי באלבום. זכיתי בפיס. הוא בצבא עכשיו ולא יוצא לנו להתראות בכלל - האלבום הבא יהיה אלבום געגועים, דיכאון עמוק".

את לא מתפדחת להשמיע לו שירים בהתחלה?

"כשנולד ילד אתה רוצה אותו קודם כל לעצמך, שאף אחד לא יגיד לך מה הוא חושב כי זה שלך והכי אישי בעולם. ככה זה שיר מבחינתי. רק אחרי כמה ימים אני אומרת לו שיש לי שיר להשמיע לו וכל השיר אני לא מסתכלת עליו, אני מסתכלת על המיתרים. הוא מאוד כנה, הוא יכול להגיד 'זה שיר ממש טוב אבל בפזמון הייתי משנה את המלודיה', ואני מאוד אוהבת לשמוע עצות של אנשים מוכשרים ולקחת לתשומת ליבי. אני לא המלחינה והכותבת הטובה בתבל. אני אוהבת לשמוע מה קורה סביבי וללמוד".

ומה החלום?

"אני מקווה שאני ואת נדבר גם באלבום השני והשלישי והרביעי והחמישי. שתמיד תהיה המשכיות, שתמיד תהיה עבודה, שתמיד יבוא קהל להופעות. אחרי כל הופעה אני לא מעכלת שהייתי בכלל על הבמה, זו מין חוויה חוץ גופית ואחרי ההופעה אני מתחילה לבכות. לוקח לי זמן להבין את הדבר ולהכיל אותו. אמן שאתראיין אצלך גם באלבום ה-25".