דורית יהודאי, הזמרת הישראלית (במקור) המתגוררת בניו ג'רזי, הדהימה באודישן את שופטי "X-Factor" האמריקנית ובראשם השופט הקשוח מכולם סיימון קאוול. האודישן שלה, שצולם לפני כחודש, שודר בסוף השבוע ובעקבותיו היא הוזמנה למחנה אימונים בלוס אנג'לס יחד עם כ-130 מתמודדים נוספים. בסיום המחנה נשלחה יהודאי הביתה ולא המשיכה בתחרות, אבל ימיה ב"אקס פקטור" נשארו אצלה זיכרון מתוק במיוחד.
"מה שעברתי ב'אקס פקטור' זה דבר מדהים", אומרת דורית יהודאי בראיון מיוחד ל-mako. "זה התחיל כבר מהאודישן הראשון שבו עמדתי בחוץ, בתור, עם הבת שלי וחברה החל מ-1 בלילה ועד שנתנו לנו להיכנס בשעה 7:30 בבוקר. בהמשך עברתי אודישן מול השופטים סיימון קאוול, פאולה עבדול, ניקול שרזינגר ו-LA ריד, שזה באמת היה יוצא דופן מבחינתי. הייתי כל כך נרגשת ולחוצה כי הופעתי שם בפני שבעת אלפים איש, אבל בלב שלי אמרתי לעצמי שאם זה הגורל שלי אז זה מה שצריך להיות".
"סיפרתי לשופטים על אבא שלי שתמיד תמך בי ונפטר בשנה האחרונה"
"98 אלף אמריקנים ניגשו להיבחן ל-X-Factor, ואני נבחרתי ל-500 הטובים ביותר. אחר כך ל-150 הטובים ביותר, שחלק מהם הם בכלל להקות. הייתי לחוצה בגלל שהיו שם המון צעירים מוכשרים ואני מגיעה בגיל 48 ומנסה להתקבל לאותה תוכנית. זה מה שטוב ב'אקס פקטור', שאין הגבלה של גיל, ולמרות זאת מרבית אלו שנבחרו הם צעירים".
-ספרי על האודישן עצמו.
"עמדתי מול השופטים והאלפים בקהל. הם שאלו מה השם שלי, מה הגיל שלי ובמה אני עובדת. עניתי להם בקול רועד, כאילו בכל רגע אני עומדת לקבל התקפת לב. אבל עניתי. אמרתי שהשם שלי הוא Dorit כמו החטיף Doritos בלי הסיומת, ושהיה קשה לגדול ככה באמריקה, כי תמיד הייתי צריכה לוודא שמבטאים את שמי כראוי. סיפרתי להם שאבא שלי תמיד תמך בי בעניין המוזיקלי לאורך כל השנים, שהוא תמיד הגיע איתי לכל מקום שבו שרתי כשהייתי צעירה, אף פעם לא הלכתי להופיע לבד במועדונים, תמיד איתו. אבא שלי הלך לעולמו בשנה שעברה והוא בא מרקע טורקי, אז הוא תמיד היה קפדן".
"אמרתי שאני אמא פנומנלית וכל הקהל השתגע, הם הזילו דמעות"
-מה שאל אותך סיימון קאוול.
"הוא שאל מה עוד אני עושה חוץ מלעבוד כמנהלת משרד בבית כנסת רפורמי, ואני אמרתי שאני אמא פנומנלית ואז ראיתי שהקהל משתגע וקם לכבודי. ראיתי דמעות בעיניים שלהם. ואז הבנתי שאני למעשה מייצגת בתוכנית את הנשים המבוגרות מכל העולם שלא הלכו אחרי החלום שלהן בגלל שהחיים לקחו אותן לאן שלקחו. הרגשתי נהדר בזכות זה וכבר לא היה אכפת לי אם אעלה שלב או לא בתחרות".
-ואז שרת.
"כן. כשהם שאלו אותי מה אני עומדת לשיר, ואמרתי להם 'you don't have to say you love me' של דאסטי ספרינגפילד אז סימון אמר 'off you go', כלומר 'את בסדר' במבטא הבריטי שלו. כשהתחלתי לשיר הקהל קם והריע והרגשתי שאני כבר כוכבת".
"בסיום השיר השופטים אמרו לי שהתקבלתי למחנה האימונים שלהם והברכיים שלי התחילו לרעוד. התפללתי שאצליח לרדת מהבמה מרוב התרגשות".
"אולי מישהו ירצה לכתוב לי שיר בעברית"
-איך היה במחנה האימונים?
"אחרי כמה שבועות טסתי ללוס אנג'לס למחנה האימונים. היה קשה שם, כי המצלמות מצלמות אותך כל היום וצריך להחליף בגדים במהירות. לא אכלנו כל היום, הזענו, שרנו, ובפעם הראשונה בחיי למדתי גם תנועות של ריקוד. אחרי שבוע במחנה בלוס אנג'לס הודיעו לי שאני חוזרת הביתה יחד עם עוד מאה מתמודדים, בזמן ש-32 מתמודדים ממשיכים הלאה להתאמן ולשיר בבתים של השופטים.
-ואיך הרגשת?
"כמובן שכאשר אתה שומע בפעם הראשונה שאתה הולך הביתה זה עצוב, אבל אז הבנתי שלא נועדתי ללכת עד הסוף בתוכנית הזו, שהיא יותר חיפוש אחרי כוכבי פופ הבאים, מאשר תחרות בין כשרונות שירה. נהניתי מכל רגע וקיבלתי המון מהניסיון הזה. החלטתי להמשיך בקריירת השירה שלי עכשיו בקצב הכי מהיר שאני יכולה".
-ומה החלום שלך עכשיו?
"להיות הסוזן בויל של ישראל. אולי מישהו ירצה לכתוב לי שיר בעברית. בינתיים אני מאחלת לכולם שנה טובה".