עמיר לב משיק בימים אלה אלבום אולפן חמישי ומשובח הנושא את השם "הכל כאן". "התלבטתי הרבה על השם", הוא אומר, "נשמע לי יומרני לקרוא ככה לאלבום, כי זו לכאורה כותרת גדולה, אבל באמת אומרת הכל. כשאני אומר 'הכל כאן' אני לא מתכוון בהכרח לשירים, לעולם ומלואו. זה יותר ממקום של 'כל מה שאנחנו צריכים יש לנו בעצם ביד', כמו שאומרת השורה האחרונה בשיר האחרון: 'זה לא שם אמרת / הכל כאן'. מצחיק אותי לשמוע אמנים מקומיים שמדברים כל הזמן על איך אי אפשר לחיות בארץ ממוזיקה. כאילו, מה נהיה? אפשר, הנה, אני עושה את זה יפה מאוד".
-הטקסט הבוטה ביותר באלבום הוא "בלפור 7". מאיפה הגיעה השורה "ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים", ואיך נבחרו השמות ברשימה שאתה מקריא בסיום השיר?
"השורה באה מהמציאות. הייתה אזכרה לנופלים במלחמת לבנון השנייה, ואהוד אולמרט בחר לא להגיע כי היועצים שלו חששו שזה יבאס את המשפחות. בעיני זו הייתה נקודת שבר. שלחת את החיילים האלה לקרב, אתה חייב לקחת אחריות. הרגשתי שאם הגענו למקום הזה, שראש ממשלה לא מגיע לאזכרה, אנחנו באמת בבעיה. באשר לשמות, זו בחירה כמעט אקראית בסיומה אני חוזר למקום הכי אינטימי שלי: אשתי דנה והילדים. זו האמירה החשובה בעיני. שבסוף אנחנו חוזרים לקן, לבית, למקום בו נשמרים הדברים הכי חשובים לנו".
"ממילא כל הלחנים שלי נשמעים אותו דבר"
יותר מארבע שנים מפרידות בין האלבום החדש וקודמו "לפעמים אני מאושר". עמיר לב, בן 46, מתגורר כידוע בגליל ומנייד עצמו כמעט מדי יום לאזור המרכז ובחזרה. האווירה ברוב שיריו החדשים, בהתאם, היא של נסיעה, תנועה, מעבר פיזי ומנטאלי ממקום למקום. צילום העטיפה מציג את דיוקנו ניבט ממראה צדדית של רכב, ובחוברת המילים מופיעים סימני מסלולי אוטובוסים, מפות, חיצים ושלל דימויים המוכרים מחוברות טיולים, לצד צילומים המנציחים את חצר ביתו בלב הטבע הירוק והחשוף של הצפון.
"לא הייתה לי כמעט מעורבות בעיצוב", הוא מודה, "במה שאני לא מבין אני לא מחטט סתם. אמרתי לצלמת שבאה אלי הביתה: 'תעשי מה שאת מבינה'. היא התלהבה דווקא מהחצר האחורית. אבל זה מדויק, התחושה של תנועה מתמדת. אני באמת נוסע המון, וגם הראש שלי נוסע כשאני במקום אחד. אני לא חושב על עצמי במונחי זמר או יוצר. אני כותב. אדם שרואה וקולט ומתעד במילים, וזה מגיע לאנשים בפורמט של שירים. אלא שכתיבת שירים חדשים הופכת קשה עבורי יותר ויותר עם השנים. הלחנים פחות, ממילא כל הלחנים שלי נשמעים אותו הדבר, אבל המילים כבר לא באות לי בקלות. אני מבין למה רוב היוצרים מביאים את היצירות המוצלחות ביותר שלהם בשנים הראשונות".
"אני מת על תל-אביב, אבל לא הייתי חוזר אליה"
-אתה "בחור אנלוגי בעולם דיגיטאלי"?
"אם זה מה שניתן להבין מהעובדה שאני חי בגליל אז הרושם מוטעה. אני מחובר לעולם הממוחשב, לאלקטרוניקה, לתקשורת דיגיטאלית. אני ממש לא מרגיש דג מחוץ למים כשאני בתל אביב. להיפך, אני מת על העיר הזו, למרות שלא הייתי חוזר לגור בה. אין ניגוד בעיני. השירים שלי לא מחוברים לסביבה עירונית או כפרית. כל מה שאני רואה ומרגיש משפיע עלי באותה מידה".
-במקור יועד אמיר צורף, שעבד איתך על האלבום "פעם בחיים", להפיק את האלבום הנוכחי. למה זה לא קרה?
"אמיר התחייב לאביתר בנאי לעבוד על האלבום החדש שלו והתהליך התארך בהרבה ממה ששניהם חשבו. הרגשתי שאני לא יכול לחכות כי לשירים יש הזמן שלהם לצאת. הזמן שלי הגיע, אז פניתי לעודד פרח. היות ואמיר עשה עבודה מדהימה עם אביתר כולם הרוויחו. גם הגדרת ההפקה המוזיקלית באלבומים שלי היא פחות בעיבודים נטו ויותר בתמונה הכללית. אני משתמש, לרוב, בחומרי יסוד מאד בסיסיים. המפיק, במקרה הזה עודד, עוזר לי להגיע לאמת ולראות את התמונה הגדולה".
"אני לא רואה אף פעם מעבר לכאן ועכשיו"
-עבדת בשנה האחרונה עם יובל בנאי על אלבום הסולו האחרון שלו כיועץ אמנותי. זה כיוון חדש מבחינתך?
"יובל הוא קודם כל חבר ויוצר ומבצע שאני מעריך ואוהב. הדליק אותי לעשות איתו משהו, אבל בגדול אני לא מחפש אתגרים כאלה. זה כמו להתנשק. זה משהו שפתאום מרגיש נכון לעשות. אם תיפול לי לידיים עוד הזדמנות כזו לא אפסול אותה, אבל זה גם לא בתכנון.
"אני לא אדם שמתכנן. אני לא רואה אף פעם מעבר לכאן ועכשיו. עכשיו יש לי אלבום, יש לי מופע חדש, זה מה שמעניין אותי. המנהל האישי שלי, אילן צלר, בחיים לא ינסה לנהל איתי שיחה בקטע של: 'בוא נתכנן עכשיו את הקריירה שלך לשנתיים הקרובות'. הוא יודע שאין טעם. מה אני יודע מה יקרה? בטח ניתן למופע לרוץ עוד קצת, ואז נתחיל לכתוב עוד שירים והכל יתחיל מחדש".
עמיר לב יופיע ביום שני הקרוב 23.3 במועדון ה"ביט" בחיפה.