חמש שנים מצפים חברי להקת המטאל "דה דילינג'ר אסקייפ פלאן" (שקרויה על שם ג'ון דילינג'ר, שודד בנקים אמריקני מפורסם) להגיע לארץ וב-12 בנובמבר זה יקרה, במועדון בארבי בתל אביב.
"הייתי רוצה איזה שבוע לטייל בישראל"
לקראת ההופעה תפסנו את סולן הלהקה גרג פוציאטו לראיון טלפוני מרגש ומלא ציפייה. הוא דיבר על המתופף הישראלי שעזב את הלהקה, על תהליך הכתיבה של חומר הכי מסובך ו"מתמטי", שכולל מיליון ריפים בשיר, שכל אחד מהם בקצב שונה - מורכבות מטורפת, שגורמת לאנשים להישאר פעורי פה או לברוח כל עוד נפשם בם מחשש לאוזניהם הרכות. באופן מפתיע הם שומעים גם להקות ישראליות, אבל ממש לא רק מטאל.
-המתופף הקודם שלכם, גיל שרון, הוא ישראלי לשעבר, מה הוא סיפר לכם על ישראל?
"גם הוא וגם חברים שביקרו בארץ עם להקות - כולם אומרים 'אתה חייב ללכת לשם, זה מקום שישנה לך את החיים'. הלוואי והיה לנו יותר זמן לטייל. ממש הייתי רוצה איזה שבוע לטייל בישראל ואני מקווה שלפחות יום לפני ההופעה נספיק לראות את ירושלים".
c.jpg "דילינג'ר אסקייפ פלאן, גרג פוקיאנו 2 (צילום: Anna Webber, GettyImages IL)")
"למשל אתמול דיברתי עם מקס קוואלרה ואמרתי לו שאני מתראיין לקראת ההופעה שלנו אצלכם. הוא סיפר לי עד כמה שהוא נהנה בכותל המערבי ולטייל בארץ, אבל יותר מהכל הוא אמר לי מה שכל להקה שהופיעה בישראל אמרה - ש'תל אביב זה ה-מקום שהכי כדאי להופיע בו ושאתה חייב להופיע שם'. היינו אמורים להצטרף לאוזפסט האחרון בארץ וזה לצערנו לא יצא".
-איך היתה העבודה איתו על Rise Of The Fallen?
"זה היה בלתי נתפס. לא האמנתי שאני יושב על הספה ועובד על כתיבת שיר עם מקס קוולרה שהוציא אלבומים אל-מותיים כמו 'Arise' ו-'Chaos Ad' כשאני הייתי ילדון. מאוד ריגש אותי שהוא ועוד אמנים ענקיים כמו מייק פאטון, וטרנט רזנור יצרו איתי קשר והעריכו את המוזיקה שלי".
"רצינו לבוא וכל פעם היה איזה חרא אחר"
-אתם מכינים משהו מיוחד?
"אנחנו רוצים לנגן כל שיר שאי פעם כתבנו כדי לנצל את ההזדמנות הזאת. כבר חמש שנים אנחנו מנסים להגיע אליכם וזה לא יוצא, כל פעם בגלל חרא אחר. פעם אחת הפקה, פעם אחת מחיר, פעם אחת אנחנו לא מסתדרים עם תאריכים. רצינו לבוא לנגן בארץ כל כך הרבה זמן והלוואי וישראל תהיה חלק קבוע בסיבוב האירופי שלנו. זו הופעה אחת לפני אחרונה בטור, אז אנחנו הולכים לתת את כל מה שיש לנו וסביר להניח שנהרוג את עצמנו על הבמה".
-כמה חזרות אתם עושים בשביל לשבת כל כך מדויק ולעוף על הבמה בכל הופעה?
"זה הקטע המוזר. שיר אף פעם לא מוכן באמת, והביצועים היום שונים ממה שאיך שכתבנו את השירים לפני חמש שנים. למשל את "Panasonic Youth" מהאלבום "Miss Machine " אנחנו עושים פי חמישה יותר מהיר ממה שהקלטנו במקור".
"אנחנו שומעים גם אלישיה קיז, ולהקת ישראלית בשם בורגור"
-איך מגיב אליכם קהל חדש?
"זה נחלק ל-3. אלה שממש ישר מתחברים, אלה שבורחים בריצה החוצה ואלה שלא יודעים איך לאכול אותנו. והם הכי מעניינים אותנו, כי הם באמת מתעניינים במוזיקה ואחרי זה חוקרים את הלהקה".
-מהן ההשפעות המוזיקליות עליכם כיום?
"לדעתי חשוב לשמור על פתיחות ולא לשמוע רק מטאל. אנחנו שומעים מאלישה קיז ל'מיי בלאדי ולנטיין'. גם שמענו היום להקה ישראלית מגניבה שנקראת בורגור, הייתי רוצה לפגוש אותם".
-איך כותבים חומר כל כך מסובך ועדין גורמים לבן אדם שמאזין להתחבר למוזיקה הקשה הזאת?
"זה לא שונה בהרבה מכל להקה אחרת. כולם אצלנו כותבים את כל המוזיקה וכשרוב החומר מוכן אני בא ובונה את השירה. מה שמיוחד זה שכמעט כל אחד מחברי הלהקה גר במדינה אחרת בארצות הברית, אז האינטרנט עוזר מאוד. אנחנו מעבירים את החומרים בינינו וכל אחד תורם את חלקו, זה תהליך דינאמי שמשתנה מיום ליום".
"אני מתחיל יום הקלטות עם קופסת אספירינים"
-סיפרת בעבר שלחבר מילים למוזיקה הזו לפעמים גורם לך לכאבי ראש.
"זה מאוד קשה בשבילי, אני צריך לשים את עצמי במצב רגשי מסוים וזה אוכל לי את כל החיים. קשה לכתוב כאלה כמויות של מילים ושיישבו נכון על הביט. אבל כאב הראש האמיתי זה ההקלטות, שאתה תקוע בחדר וצועק למיקרופון במשך 8 שעות ביום. זה ממש קשה, גם כי אין את הקהל מולך. לפעמים אני מגיע למצב של כאבי ראש נוראיים ובחילות ובזמן האחרון אני מתחיל יום הקלטות עם קופסת אספירינים".
-לדעתך אתם עדיין מצליחים לחדש?
"אני חושב שהאלבום האחרון הוא הטוב ביותר שלנו ושרק התחזקנו בתור להקה. אף פעם לא היתה לנו אנרגיה כמו שיש לנו עכשיו. אז האלבום הבא בכלל יהיה משוגע. אולי לא נהיה אוונגרדיים כמו שהיינו בהתחלה אבל זה בהחלט יהיה האלבום הכי בוגר והכי משוגע שלנו".
