הקריירה המוזיקלית של רן דנקר החלה בסדרה "השיר שלנו" ומשם המשיכה להרכב "שווים" עם עילי בוטנר שהוציא אלבום אחד מצליח מאוד. הערב דנקר יחזור לבמה כזמר, ולא סתם זמר, אלא שאנסיונר שיבצע שלושה שירים של ז'ק ברל ואחד של אדית פיאף בליווי 70 נגני התזמורת הפילהרמונית. זה יקרה בהיכל התרבות בתל אביב, במסגרת קונצרט "הפילהרמונית בג'ינס", אותו ינחה דנקר יחד עם עומר ולבר, מנצח התזמורת ובן דוד של אביו, אלי דנקר.
-רן דנקר, איך הגעת להופיע עם הפילהרמונית?
"עומר ולבר, בן דוד של אבא שלי אלי, הוא המנצח של מופע 'הפילהרמונית בג'ינס' הערב וביום שני בעוד מופע רגיל של הפילהרמונית. אנחנו בקשר טוב, ממש חברים, אאוהבים לשבת ולנגן יחד. נפתחה האופציה כשהפילהרמונית חיפשו זמר שמגיע ממחוזות אחרים. השם שלי עלה והכל התחבר".
"ב'שיר הגז' ברל מתאר את השדיים שלה ומה היה עושה איתם"
-ומה תשיר?
"הערב הוא כולו ברוח צרפתית, עם יצירות של רוול וכו'. אני שר ארבעה שאנוסונים, את 'נו ריגרטס' של אדית פיאף ושלושה של ז'ק ברל - 'נה מה קיטפה', 'אהבה בת עשרים', ו'שיר הגז', שיצא קצת בעיתוי גרוע עם יום השואה הבינלאומי, אבל הוא שיר מאוד מצחיק על בחור שבא לתקן את הגז בבית של אישה והיא מתחילה איתו. הוא מתאר שם מה היה עושה לשדיים שלה אם רק היתה חושפת אותם, ואומר שכולם כבר היו אצלה - המשורר והרופא ופלוגה שלמה שבאים אליה הביתה, והוא רק בא כדי לתקן את הגז".
-אתגר גדול לשיר בצרפתית.
"נכון, זה מבחינתי אתגר, כי אני לא דובר צרפתית. אבל כל השירים של ברל הם תאטרליים ומונולוגיים, משהו שקרוב לעולם שלי של התאטרון. אז בעצם אני קודם עובד על המונולוג ואחרי זה רק מגיע העניין המוזיקלי שמבחינתי הוא פחות קריטי. הטקסטים של ברל מורכבים והמוזיקה מכסה עליהם, לכן קל ליפול לפאתוס ולשיר את זה 'יפה', אבל אסור ליפול לשם, צריך לשיר את זה תאטרלי. ויש עוד אתגר קטן, שאני שר הערב עם 70 נגנים בפעם הראשונה בחיי, ועוד בהיכל התרבות עם הפילהרמונית".
"אהבת הקהל מחייה את האמנות שלי"
-מתגעגע לעמדת הזמר?
"כן. אני עסוק בכתיבה ומחפש חומרים, כל הזמן סביב המוזיקה. לא הוצאתי כלום החוצה, אבל אני עסוק בזה בלב ובפועל. התגעגעתי להופיע, כי למעט אירוחים קטנים שאני עושה 'פעם ב' - לא הופעתי כבר ארבע שנים. כשהלכתי למוזיקה אמרו לי שעברתי מטלוויזיה, אחר כך לתאטרון. קשה לי לשים את האצבע על מה אני, ואני לא רוצה להגדיר. כל דבר מפרה את השני. מהתאטרון אני מתגעגע למוזיקה וההפך. אני מאוד מוצא את המקום שלי בבמה, נחשפתי אליו יותר בשנים האחרונות. אני חושב שהבמה זה החיידק האמיתי שאני רודף אחריו כל הזמן".
-אפרופו רדיפות, פעם היתה סביבך היסטריית הערצה. זה עוד צץ?
"זה לפעמים צץ, אבל היום זה יותר מאוזן. גם עניין הגיל חשוב. יש הבדל בין ילד בן 20 פעור שעוד לא עשה כלום לבין מה שאני עכשיו. גם אני יצרתי את זה אז, הייתי חלק מזה. בשלב מסוים עברתי ליצירה אחרת. זה עדיין קיים, אהבת הקהל, שמחייה את האמנות שלי, אבל לא הייתי מגדיר את זה כגעגוע לתקופה ההיא. אני חושב שהדברים במקומם נכונים כרגע".
_c.jpg "נינט טייב בבארבי (צילום: יובל אראל)")
-לא מתגעגע לעולם הפפראצי והרכילות?
"לא. נסעתי לניו יורק לשנתיים ללמוד, עשיתי עצירה שלא מקובלת. זה מה שכיוונתי שיקרה. אין לי בעיה שיצלמו אותי ויכתבו עלי, זה מבורך. אבל כשזה כל הזמן והווליום גבוה - לא שמים לב לדברים האמיתיים. הרבה יותר מרגש אותי שמישהו יוצא נפעם מהצגה כי הייתי מעניין ושמתי את הבפנוכו שלי בחוץ, מאשר לקבל איזו גושפנקא מאתר רכילות כזה או אחר. היום זה תפס צבע יותר נורמלי ומאוזן ולשם אני מכוון. אני רוצה שיתעסקו בעשיה שלי. אני יודע שזו קלישאה, אבל תמיד יש גם את הצד השני. גם ברכילות משחקים משחק כפול. אני כן רוצה להיות מעניין ורלוונטי. עכשיו עשיתי שיפט והעברתי את השליטה והמשקל אלי".
"נינט מעניינת אותי כמוזיקאית ואדם"
-נשארו לך חברים שנחשבים ל"סלבס"?
"לא היו לי אף פעם המון חברים מפורסמים, אבל אני בקשר טוב עם כמה חברי נפש שהפכו להיות כאלה עם השנים. שהפכו להיות מעניינים אותי ואני מעניין אותם כנראה".
-נינט מעניינת אותך היום כיוצרת וזמרת?
"כן, נינט מעניינת אותי כמוזיקאית ואדם. החיים שלנו השתלבו יחד בתקופה מאוד נערית ופעורה. מעניין אותי לראות לאן היא הולכת והכי מסקרן אותי אצלה שהיא אמיצה מאוד בעיני. אני מוריד בפניה את הכובע. קל לזרום עם הזרם והיא לא עשתה את זה, היא עפה על עצמה עם הרבה אומץ. יש לה קריירהשל אמן שעושה דרך ארוכה ומתפתח. היא מעניינת מבחינה מוזיקלית, איך שהיא תופסת פתאום גיטרה, אני יודע מאין היא באה ולאיפה היא הגיעה, ובעיני זה מרשים".
-אולי תקליט איתה דואט?
"אולי נקליט איזה דואט. אני אשמח. למה לא. אני, היא ויוסי. לגמרי".