_c.jpg "אביב גפן, בלאקפילד 3 (צילום: אורן להב)")
"טוב זה לא מילה טוב זה קטן". במילים האלה מתאר אביב גפן את מצבו הנוכחי. ובאמת, איך יהיה לו רע. ההרכב "בלאקפילד" שלו ושל סטיבן ווילסון סיים סיבוב הופעות מוצלח מאוד באירופה ובקרוב יוצא לאמריקה, בערב יום העצמאות הקרוב הוא יוביל את המופע המסורתי "רוק עצמאות" (מ-23:00 באמפי-פארק ראשון לציון) ואפילו המוזיקה המזרחית ומדינת ישראל כבר לא מעצבנות אותו כמו פעם.
"אין כרטיסים, הכל נמכר, ואתה אומר 'וואו, עשינו משהו'"
אביב גפן הוא האמן הישראלי הכי מצליח בחו"ל בנקודת הזמן הזו, והוא נהנה מכל רגע: "עשינו כמעט 25 הופעות בחודש האחרון, כל חודש מרץ בטור באירופה ואני וסטיבן ושאר חברי הלהקה וקלטנו שהרכבת של החלום הזה שנקראת בלאקפילד עלתה על מסילה של מציאות. כל ערב נמכרו מעל 1500 כרטיסים שבאו מקהל מקומי, שזה המון. היינו במקומות כמו ה"פרדיסו" באמסטרדם ולונדון וגרמניה, פריז, וכל הקהל שר את השירים שרובם שלי - יותר כיף מזה כמוזיקאי אני באמת לא מכיר".
-תחושת סיפוק מכל השנים של ההשקעה.
"תחושת סיפוק גדולה. לכתוב דיסק שלם פרי עטך וללכת להופיע איתו כל יום באולמות הכי טובים בעולם, והאולם מפוצץ וכולם שירים זה סוג של אושר בתוך כל החרא הזה של הכתיבה, הלחצים, ההתרגשויות. הופענו בין הופעות של אדל לקילרז ויש עניין של להוכיח. אנחנו עולים לבלאנס ואין כרטיסים, הכל נמכר, ואתה אומר 'וואו, עשינו משהו'. אתה מגיע לפרדיסו בהולנד, אולם שהופיעו בו U2 וניק קייב וזה תוצאה של עבודה קשה במשך עשר שנים, מעל עשור. וכיום בתוך ההרכב יש לי הרבה יותר 'סיי' וגישה וחופש פעולה. הנגנים ברובם שלי, השירים רובם שלי, אני שר חלק גדול מהם, מה צריך יותר מזה?".
_c.jpg "אביב גפן, סטיבן ווילסון, בלאקפילד 1 (צילום: אורן להב)")
-אתה מגשים את החלום וכבר חושב על החלום הבא?
"אני מרגיש שרכבת החלום תפסה מציאות. גרתי באוטובוס והופעתי כל יום וכל הופעה היתה מוצלחת והכוח לא נשען על קהל ישראלי או יהודי, זה לא בחסות של שום משרד חוץ או סוכנות או מישהו כזה. זה קהל מקומי שאוהב מוזיקה שלי מכל מה שאספתי, שירים של בלאקפילד, והיו פרצופים שראיתי בהופעות קודמות שלנו. שמע, מכרנו בחודש 27 אלף כרטיסים, זה המון".
-לפני שנה החמצת את "רוק עצמאות" בגלל ענן האפר הוולקני שכיסה את אירופה ולא יכולת להגיע בזמן לארץ.
"נכון, וקיבלתי וידיאו שבו כל הקהל שר שיר שלי, ואחרי מה שקרה המפיקה יעל מרגלית, שהולכת איתי כבר שנים, התעקשה שאהיה השנה ברוק עצמאות, למרות שכבלאקפילד אנחנו כבר אמורים לצאת לארה"ב ואחרי זה קנדה ומקסיקו ורוסיה וצ'כיה ופינלנד. וזה כיף גדול.
"יעל ראתה אותי בגיל 17 במרתף העליון בבית לסין הישן, היה מופע כושל, אבל מאז אנחנו צועדים יחד. ועם השנים היא הפכה בסיוע של רמי בז'ה את 'רוק עצמאות' לפסטיבל הרוק היחידי בארץ. וזה לא מופע חינם, הקהל בוחר כל שנה לקנות כרטיסים, למרות שיש בכל עיר בארץ הופעות בחינם. היא עשתה משהו, בנתה משהו, זה פסטיבל רוק ראוי בכל קנה מידה עם אמני הרוק הכי טובים בארץ ובמה מושקעת".
"כואב לי מה שקורה כאן, בכל רמה אפשרית"
-מה זה יום העצמאות בשבילך היום?
"החלק הרב של הקהל שלי ואני נלחמים למען מקום אחר, פחות אלים, הרבה יותר סובלני, לא כובש, הרבה יותר טוב. וה'מיעוט' שלנו זה די הרבה אנשים שמבינים עניין. מה שאני שר ומה שאני אומר זה ביקורתי קצת, אין מה לעשות. למזלי אני גדול מספיק כדי להגיד מה אני חושב בהופעה שלי".
-כואב לך מה שקורה כאן.
"בכל רמה אפשרית. אני תמיד אומר בכל ראיון שתל אביב היא העיר הכי יפה בעולם ומתכוון לזה. הצרה היא שישראל לא נגמרת בתל אביב וממשיכה הלאה ושם הבעיה שלי. אני רוצה שיפרידו דת ומדינה ולחבק את מי שמאמין באלוהים או בגיטרה, אבל שהדת לא תכתיב את החוק בישראל. ילד בן 14 שהתאהב בנערה לא יכול לראות אותה בשבת כי אין לו אוטו ואין לו תחבורה ציבורית בשבת, זה בעיני מזעזע. אני מאמין באלוהים אחרים, בתוך כל אחד מאיתנו יש בעיני אלוהים קטן, אין לי ערך לאבנים אלא לבני אדם. המקום הזה מורכב ותפקיד האמנים הוא לעשות אותו שיהיה טיפה יותר טוב".
"שחרור גלעד שליט היה מראה לעולם כמה שאנחנו חזקים"
-יש סיכוי שאי פעם תלך לפוליטיקה, אפילו מקומית?
"לא. השירים והמוזיקה בדם שלי. אני לא שקרן וקומבינאטור לכן אני לא יכול להיות בכנסת. זה שעסקת שליט לא יצאה לפועל זה בושה לישראל, כתם גדול מאוד לישראל. תחשוב על תסריט שבו בערב יום העצמאות משחררים את השבויים שנתניהו לא רוצה לשחרר תמורת גלעד שליט, אתה יודע איזה מורל זה היה עושה פה לישראל? אתה יודע איזה כוח יש לזה? זה היה מראה לעולם עד כמה ישראל חזקה, שלמען נפש אחת היא שחררה אלפים. זה מראה על המון כוח ואנושיות. לצערי אני לא עומד באותו קנה עם המדיניות פה של ישראל".
-השמאל נעלם?
"זה מה שהציבור בחר בדמוקרטיה, וזו בעיה שלנו. זה שגלעד שליט לא עם משפחתו ביום העצמאות זה בעיה שלנו, וזהו".
-והרוק הישראלי? אתה רואה רוקרים חדשים קמים?
"אני לא מספיק בארץ כדי ללכת להופעות ולשמוע כי אני קבור בחו"ל. אבל לפעמים מצב האמנים כאן מעציב אותי. ישראל היא מקום קשה להרבה אמנים. אני חושב שאם אתה באמת מוכשר ויש לך מה לתרום לאמנות אתה תהיה בסדר. צריך מקוריות וחדשנות. אני לא דואג לשלום או לברי, אלא לצעירים. מי שטוב - יש לו המון מה לעשות. בתכנים זה כבר עניין אחר".
"להפריד בין סגנונות מוזיקליים זה גזענות"
-איפה אתה בדיון על המוזיקה המזרחית?
"בעיני זה חתיכת קשקוש ואפילו גזענות להפריד בין סגנונות, בין מזרחית לרוק. יש במוזיקה המזרחית כותבים נפלאים ויש זמרים הרבה יותר טובים ממני. בטח אדם כמוני, שאני חצי סורי וגם טורקי, בשבילי זה קשקוקש. מי שמוכשר יכול להיות הכל. אני שופט אדם לפי הכישרון שלו. יש המון אמנים אשכנזים שכותבים על הפנים, רמה של טקסט מאוד נמוכה והפקה מאוד נוראית. אז זה בעיני בולשיט. אני לא אומר את זה כדי לצאת מתחסד, אני באמת מאמין בזה".
-יש אנשים שמפריע להם לפתוח גלגלצ ובמקום שישמעו אותך הם מקבלים את דודו אהרון.
"זו טעות גדולה מאוד. שני השירים שהוצאתי עם עידן רייכל, 'בובות' ו'קוצים', הושמעו מעל 1600 פעם בכל התחנות, לכן אני לא מסכים. אני שומע בגלגלצ המון רוק ואני מציע לכולם לבדוק את התכנים. שמע, גם הרוקיסטים והפופ הוציאו הרבה זבל. אני יכול להגיד בשיא הכנות שאני מעדיף לשמוע את יש לוי מאשר רוקיסטים וזמרי פופ לא טובים".
"השירים שלי הם חלק מישראל וזה כבר לא קשור אלי, לאביב"
-מאיזו נקודה את מתחבר ליום הזיכרון?
"קודם כל יש לי חברים שנהרגו בצבא. יש לי אבא שהשירים שכתב כמו 'הנסיך הקטן' על חבר שלו שנהרג הם חלק מהילדות שלי. ברור שאני חי את היום הזה כי אני חלק מעם ישראל. אני מבין את זה שלוקחים שירים שלי כמו 'לבכות לך' או 'יומן מסע' ו'עורי עור' ולכאורה מגייסים אותם. השירים שלי הם חלק מישראל וזה כבר לא קשור אלי, לאביב. הקטלוג שלי פה כל כך רחב שאני רואה בזה כמו כדור נגד כאב. מי שרוצה להשמיע את זה ביום הזיכרון או יום השואה כי הוא מתחבר לשיר מהמקום העצוב שלו ובאמצעות זה הוא יפיג את העצב וירגיע - אז בטח, אלה השירים וזה הכוח שלהם".
-אחרי כל הבלגן, מה טיב היחסים שלך כיום עם נינט?
"מעולים. שלשום דיברנו ואני עוקב אחריה ובקיא במה שקורה איתה. אני פה בשבילה לכל עזרה מוזיקלית אני פה. היא זמרת מעולה בעיני. הקטע הרוקיסטי שלה התחיל אצלי, אבל לא בכסאח. עשיתי איתה אלבום מרגש, מלודי, עם עוצמה, עם שירים שחלקם נשארו, אלבום שמכר למעלה מ-50 אלף עותקים. ממש לא חשבתי שהיא תלך לאלבום יותר מכוסח אבל אני גאה בה. היא הלכה נגד הציפיות ומי שהולך הפוך אני מוריד בפניו את הכובע. זכותה, היא צעירה ולא חייבת לשיר שירים מתוקים מסוכר. זה הזמן לחקור ולחפש וכל הכבוד לה בקטע הזה".
-אתה חושב כבר קדימה, על העתיד אחרי הסיבוב עם בלאקפילד?
"כרגע לא. עד סוף יולי אנחנו בעולם בהופעות. אני מאמין שאכתוב עד אז שירים חדשים. זה התחיל כפרויקט שתפס מימדים רציניים ואנחנו בטור ומי יודע מה יקרה אז".