"לפני שבועיים, בעיצומן של החזרות, נתקפתי פתאום פחד. הרגשתי שאולי לקחתי על עצמי משימה כבדה מדי. שלא אצליח לעמוד בזה. בעזרת השם התגברתי ואני מאושרת במופע הזה. באנרגיות שהוא הוציא מתוכי. גיליתי שדווקא כאשר אני מלחינה מילים שלא אני כתבתי אני מרגישה משוחררת בהרבה. זה מופע שיש בו, מבחינתי, מקום ליותר אלתור מאי פעם בעבר ואני תמיד אהבתי לאלתר", מספרת אתי אנקרי על המופע החדש "תור הזהב", שיפתח ביום חמישי הקרוב את אירועי פסטיבל העוד בהפקת בית הקונפדרציה בירושלים.
במופע תבצע אנקרי עשרה שירים פרי עטו של רבי יהודה הלוי: רופא, פילוסוף ומשורר בן תור הזהב היהודי בספרד. מי שחיבר את "ספר הכוזרי" הרבה לפני שאבי ביטר הפך אך המילה למטבע לשון, ואחד המאורות הגדולים של התרבות היהודית בכל הזמנים. אין פלא שההחלטה להלחין משיריו הפילה על אנקרי, בשלב מסוים, יראת קודש.
"יראה זו המילה הנכונה", מאשרת אנקרי, "אבל אני לא מצטערת לרגע שבחרתי דווקא בשירתו של רבי יהודה הלוי. מנהלי פסטיבל העוד פנו אלי כמה פעמים בעבר בהצעות לשיתף פעולה, ובכל פעם הנסיבות לא התאימו. כבר לא היה נעים לסרב. בשירתו של רבי יהודה הלוי יש הליכה מתמדת על החבל הדק בין אישי וכללי. בין מהות עולם ונפש אדם. אלו שירים שכל אחד יכול להתחבר אליהם, לא בהכרח גברים או נשים. אני מאמינה שכמה לחנים יכולים גם להפוך סינגלים ברדיו. אנחנו מקליטים את החזרות והמופע והשירים יראו אור בדיסק בשנה הקרובה".
ארבע שנים אחרי אלבום האולפן המקורי האחרון שלה, "מיליונים", אתי אנקרי נמצאת בעיצומו של גל יצירתי. מי שחתומה על אחד משירי הילדים היפים בזמר העברי - "מיכאל", כבר השלימה הקלטות אלבום שירי ילדים חדש, אותו היא מקווה להוציא בשנה הקרובה. במקביל סיימה לכתוב ולהלחין שירים לאלבום מקורי למבוגרים, שגם אותו היא מקווה להתחיל להקליט בקרוב. על פניו, תקופה שלא מאפשרת מקום לעוד יצירה חדשה. "אבל אני מאמינה גדולה במה שצריך לקרות", היא אומרת, "ומה שצריך היה לקרות זה שירי יהודה הלוי שיגיעו לפני כל השאר".
-מה שהופך את הפרויקט לעוד חוליה בשרשרת המתארכת של יוצרים מקומיים המלחינים טקסטים מהמקורות.
"אין מקריות. אני מאמינה שתשובה באה לעולם ואמנים, שהם לרוב אנשים מאד רגישים, מרגישים את זה ראשונים ופועלים בהתאם. בעיני זה תהליך נפלא".
-תהליך ההתקרבות שלך לדת בשנים האחרונות הדרגתי אך בלתי פוסק. רמזת שיתכן ובקרוב תפסיקי לשיר לקהל מעורב ותופיעי לנשים בלבד.
"התקשורת תמיד לקחה אותי צעד קדימה מעבר למה שהייתי בפועל, בעיקר בכל הנוגע לקרבה לדת. אמרתי שאני חושבת על זה לפעמים ויצא שאני כבר קבלתי את ההחלטה. מצד שני, כבר היו ראיונות בהן חלקתי מחשבות שהפכו מאוחר יותר למציאות אז אין לדעת. אנשים אוהבים לתחום בשחור ולבן תהליכים מורכבים. לומר 'חזרה בתשובה', כאילו בזה מוצה העניין וזה לא כך. בשלב זה אני עדיין שרה לכל מי שמעוניין לשמוע אותי. חילונים ודתיים".
- את עדיין מבצעת בהופעות להיטים מוקדמים שלך, כמו "רואה לך בעיניים" או "לך תתרגל איתה"?
"אני מאלתרת מטבעי. לא מופיעה עם רשימת שירים בסלע שאין לשנות. אם אני מרגישה שהקהל בערב נתון מעוניין בשירים האלה אעשה מה שצריך על מנת לשמח אותם. הריחוק האישי שלי כיום לא קשור לדת, אלא לזמן ולחוויות שצברתי עם השנים. בגיל 26 את רואה את העולם בצורה מסוימת, ואז בהדרגה הראייה הזו משתנה. אני במקום כל כך שונה ממה שהייתי כאשר השירים ההם יצאו מתוכי, אז כן, קשה לי להתחבר אליהם לפעמים".
-את חיה כבר כמה שנים עם בעלך וילדייך בישוב לפיד הסמוך למודיעין. מתגעגעת לפעמים לסצנה התל- אביבית?
"ממש לא. אני מקובעת בסביבתי הנוכחית וטוב לי בה. אם כבר, אני קשורה לאנשים. אליהם אני מתגעגעת, ואליהם אשמח לבוא אם יזמינו אותי. פטריק סבג, המעבד המוזיקלי של המופע 'תור הזהב', הוא מוזיקאי שאני מכירה ומוקירה שנים והיה לי ברור שארצה לעבוד איתו על הפרויקט הזה. כל מה שמעבר לחיבור האישי לאנשים לא מעניין אותי".
-את אחת היוצרות המוערכות בארץ, אבל כמעט לא כותבת לאחרים.
"היו כמה ניסיונות. רובם לא צלחו. לפני כמה שנים כתבתי שני שירים ללהקה שבסופו של דבר הדיסק שלה לא יצא. במקרה אחר, לא אציין את שם הזמרת, הכתיבה החשופה שלי הרתיעה. כתבתי כאילו אני בתוך ראש של מישהי אחרת וזה הלך רחוק מדי לטעמה. השירים שלי הם כמו חתיכות ממני, ולתת אותם זה לחתוך בבשר. לא אגיד שזה לא יקרה אף פעם אבל התהליך קשה לי".
-התפרסמת בשעתו כשחקנית. יש סיכוי שתחזרי לזה?
"בהופעות אני משלבת המון הומור, כי אני אדם מאד קליל בחיי היומיום שלי, ואז יוצא ממש סטנד אפ לפעמים. זה ממלא, כרגע, את כל הצורך שלי במשחק. דמות אחרת לא גילמתי מאז שתי העונות הראשונות בסדרה 'שבתות וחגים', וזו עשייה שאני לא מרגישה בחסרונה".
אתי אנקרי תעלה את המופע "תור הזהב" באולם רבקה קראון של תיאטרון ירושלים מחר, חמישי, 20/11, ב 21:00.