b.jpg "דורון דאואן 2 (צילום: פיני סילוק)")
דורון דאואן, בן 37, הומוסקסואל מוצהר מנתניה עומד להגשים בקרוב את חלומו הגדול ולהוציא אלבום בכורה ראשון בעברית, אותו עיבד והפיק עבורו אבי אבליאב. השיר הראשון שהוציא מתוכו, "נתניה", הוקדש לדבריו לעיר בה נולד, גדל וגר, עיר קשה, לדבריו, שאף פעם לא עשתה לו חיים קלים עם היותו הומוסקסואל, לא לפני שיצא מהארון ולא אחר כך.
"אני בא מפריפריה קשה ומתמודד עם עסק עצמאי ומנטליות חברתית שיש בנתניה", אומר דאואן. "כתבתי בשיר שהיא כמו גטו שרוצים לצאת ממנו. השיר נשמע שמח אבל הוא מתעתע כי עצוב ונכתב על פסנתר. אני מוכר את עצמי כל החיים שלי כהומוסקסואל, לא הייתי אף פעם בארון, לא הסתרתי כלום מאף אחד אף פעם. אצלי זה בא טבעי. והייתי צריך להבין לבד לא היה לי מישהו שיסביר לי וישמש לי מודל. היו לי לבטים, הייתי מוזר והמשפחה אהבה ותמכה במקום הכי שחור בארץ".
"חייתי בפחד המון שנים, כי חייתי עם פלסטיני בתקופה של פיגועים"
השיר השני שהוציא, "פרח אחד", הוא שיר אהבה, אותו הקדיש דאואן לחברו מני, ערבי פלסטיני מהשטחים במקור, שגר איתו בדירתו שבנתניה כבר 12 שנים. "כתבתי על מערכת יחסים שנקטעת, או על מצב שבו אתה מרגיש לבד גם כשאתה בזוג", הוא אומר. "כתבתי גם על הפספוס של השלום ברגע האחרון בגלל רצח רבין. אני מדבר בשיר על האכזבה מהשלום והחיים חייבים להימשך גם כשאין שלום, מה שהשפיע ישירות על החיים האישיים שלי".
-ספר עוד על האלבום.
"כל המילים והלחנים באלבום הם שלי, חוץ מקאבר ל'ואולי' של רחל, היה חשוב לי שקהל צעיר יכיר את השיר הזה. אני כותב על אורח החיים שלי. אני מספר סיפורי אהבה ממקום מיוחד שלי. רוצה להביע את עצמי כמו שאני".
שנים דאואן מחכה שיקשיבו לו, ועכשיו הוא שופך: "חייתי בפחד המון שנים, כי יש לי בן זוג שהוא ערבי שחי בין יהודים בתקופה של פיגועים, ויש גם את ההומוסקסואליות שלי, שבאה לידי ביטוי בכתיבה. החיים שלנו לא קלים. מני מפרנס את המשפחה שלו שנמצאת בשטחים. המצב שם קשה מאוד מבחנה כלכלית וקשה לדעת מה קורה איתם. במפגש איתו ואיתם ראיתי הרבה דברים שלא ידעתי וזה חזק מאוד, זו מציאות שאני חווה איתם ביחד. הסתכנתי כדי להגיע לשם וככל שאמרו לי 'לא' צעדתי קדימה בכוח האג'נדה שלי, שאני לוקח אותה עד הסוף".
"חייתי משך שנים מעבודה כספר ומאפר והשקעתי הרבה כסף במוזיקה"
-איפה הכרת את מני?
"הכרנו במועדון בתל אביב, אז הכל היה פתוח, הרבה לפני האינתיפאדה. הוא היה קשור לאגודת ההומואים והלסביות והיה צריך לעזור לו לקבל אישורים לשהייה בארץ. לקחתי את זה כפרויקט. עברנו שרשרות של מכתבים יחד עם האגודה לזכויות האזרח. זה סיפור ארוך ומורכב להשיג כל האישורים והכל תוך כדי העשייה של המוזיקה. בסוף השגתי לו אשרת שהייה מסודרת בארץ וכבר 12 שנה אנחנו חיים יחד, מני הוא גנן במקצועו. אני חייתי משך שנים מעבודה כספר ומאפר והשקעתי הרבה כסף באמנות שלי".
-איך התחלת?
"אני כל החיים מתעסק במוזיקה. שרתי במקהלת בית הספר, הייתי בצוות הווי של הנח"ל בצבא, בשנה האחרונה של הלהקות הצבאיות ב-89'-90', עם שאריות מהלהקה הקודמת. אחר כך הייתי בלהקה ייצוגית של עיריית נתניה בשם 'בריזה'. וכל החיים כתבתי חומרים משלי. שלחתי תסכיתים לרדיו כילד שהיו קוראים לפעמים. אני גם לומד כתיבה יוצרת אצל ציפי שחרור מ'מאזניים', למדתי שבע שנים פיתוח קול אצל מלכה בריסקר הזמרת האופרה. בזמנו רצו למנף אותי ב'טבת הפקות' שעשו את 'היי פייב' וזה לא יצא, כי רצו שאהיה מעין זמר-כוכב, ניסו להכיר לי יוצרים שכותבים ואמרתי שזה לא מוצא חן בעיני זה לא מה שרציתי לעשות. הלכתי והקלטתי אלבום בעצמי".
"הקלטתי אלבום וגנזתי אותו, כי הוא היה שקרי"
-ספר על האלבום שלך שנגנז.
"כתבתי אלבום בעבר וחשבתי שהוא טוב מאוד, וכבר הייתי אחרי עיבודים ומאסטרינג. אפילו הוצאתי לפני חמש שנים את השיר והקליפ 'פתח לבבי'. אבל באלבום ההוא לא הייתי פתוח עד הסוף והסתרתי את העובדה שאני הומוסקסואל מוצהר. התוצאה היתה שלא הייתי שלם עם השירים, זה היה שקר, אז גנזתי אותו, אחרי השקעה כספית גדולה, והתחלתי לכתוב מחדש חומרים משלי. אני בא גם ממקום מסוים מאג'נדה מסוימת, שלא דומה לשום דבר ואני רוצה להחליט בעצמי מה אשיר. לא רוצה שיקבעו לי, כי כל השנים קבעו לי מה לשיר. הבנתי שחייב לעשות עבודה קשה עם חומר משלי ועבדתי קשה כדי להגיע לתוצאה. לקח לי זמן להגיע לאני שלי, של האדם שאני היום. אני לא בא מרימון, אני סוג של פרח בר".
-ממי הושפעת?
"גדלתי על נשים דיוות - ריטה, שושנה דמארי, אסתר עופרים, ריקי גל. מי שבא מתוך כאב וממקום אמיתי. השפעות מחו"ל זה מוזיקה שחורה, fאנקי של האייטיז - ברי ווייט, קול אנד דה גנג, וויטני יוסטון, ג'ורג' מייקל. כל השחורים ומי שקשור לסול, גם אריקה באדו, לארה פביאן. אני מחפש מי שיש לו צעקה בקול, אמירה".
"לא מצאתי אף אמן הומו ישראלי שיכולתי להתחבר למוזיקה שלו"
-עשית ויתורים בדרך?
"ויתרתי על קריירה בהוליווד. הייתי שם שלוש וחצי שנים ועבדתי בחברה שמשווקת מעצבי שיער וספרים לצילומי הסרטים הכי גדולים. שם לא יכולתי לעשות מוזיקה בעברית ולכן ויתרתי על הקריירה בשביל להוציא אלבום בעברית כאן בארץ כי אני מאוד מחובר לשפה. חזרתי לארץ לעשות את האלבום".
-מה דעתך על אמנים ישראלים שיצאו מהארון?
"לא מצאתי אף אמן הומו ישראלי שיכולתי להתחבר למוזיקה שלו. עברי לידר זה לא אמיתי, זה משוחק, זה קולות רקע, זה לא מוזיקה של גיי אמיתי. אני אמן לא מוכר ולמדתי ממי שיצא מהארון שלא הייתי מחכה עם זה".
-מה יקרה אם לא תצליח?
"אני לא רוצה להיות במיינסטרים, למרות שאני כן רוצה חשיפה. אבל אני לא רוצה להיות כלוא. גם אם לא אצליח לא אצטער על מה שעשיתי, כי אחרי המוות שלי השירים שלי יישארו בחיים. זה חלק ממני".
*עברי לידר בחר שלא להגיב לדברים