דרור משען הוא אחד השמות החמים כרגע בסצנה המקומית. כישרון מבטיח, שבגיל 31 עומד להוציא בשנה הקרובה את אלבום הבכורה שלו, עם קונספט מיוחד - כל אחד מהשירים שכתב והלחין זוכה לעיבוד והפקה מוזיקלית על ידי מוזיקאי מוכר אחר.ראשון היה חמי רודנגר, שהפיק לו את "כמה געגוע", ואחריו הגיעו גם דניאל סלומון, שהפיק את "אבוד בתל אביב",  גלעד שמואלי שהפיק את "זמן", ובקנה כבר נמצאים שירים בהפקתם של פטריק סבג, עדי רנרט, ואולי גם פילוני (דני קרק).

"לפני ארבע שנים פתחתי אולפן בשם 'IStudio's'", נזכר דרור משען. חמי רודנר שכר שם חדר, התיידדנו, וההיכרות הובילה להפקת הסינגל הראשון שלי 'כמה געגוע'. כשסיימנו את הסינגל קיבלתי זריקת עידוד מטורפת. קיבלתי הארה ליצור אלבום לא קונבנציונאלי, משם נולד הרעיון לקונספט המיוחד לאלבום. המשכתי להפקות עם מוזיקאים נוספים, כשהקונספט הוא שכל מפיק מביא את העולם המוזיקלי שלו לשירים שאני כותב, מלחין ומבצע. מה שאמור לייצר עולם מוזיקלי מגוון המתחבר לשלם אחד. היה לי חשוב לגוון ולספק יצירה באיכות גבוהה מאוד, החל מהסאונד, דרך המיקס ועד לנגנים הטובים בארץ".

-שהם?
"בימים אלה אני כבר עובד על מופע השקה חגיגי לצאת הסינגלים החדשים, שיערך בסוף פברואר. ינגנו איתי תומר צידקיהו בתופים, מיכאל פרוסט בבס, אדם בן אמיתי בגיטרה חשמלית והפקה מוזיקלית של המופע, ועומרי גינזבורג בקלידים. כל אחד מהם תותח בתחומו".

הוא רווק, תל אביבי במקור ובהווה, גדל בשכונת יד-אליהו, בבית של חובבי מוזיקה. מנגן מגיל שש עשרה, וכותב על גיטרה ופסנתר מגיל שבע עשרה, למד ב"רימון" לפני 13 שנה. גדל על מוזיקה ישראלית ורוק. "אני מאוד מתחבר באופן מיוחד לגוורדיה הוותיקה של ארץ ישראל היפה, שמוליק קראוס, מאיר אריאל, שלום חנוך, כמובן אריק אינשטיין, כוורת, הדודאים, שלישיית גשר הירקון, וכמובן בוב דילן, הביטלס, רדיוהד, ותמצא אותי שומע גם אום כולת'ום. כיוצר, באמת שחשוב להאזין לכל מוזיקה אפשרית בארץ ובעולם. כשאתה מאזין לשלל ז'אנרים, זה נכנס לך לתת מודע, ללא ידיעה, הן בשריר היצירה האישי, ובטח בהפקה המוזיקלית. אני מאוד אוהב את תום יורק, בוב דילן, ואריק איינשטיין הוא המלך שלי. לא יקום עוד אחד כמוהו בישראל".

-ספר לי על כתיבת השירים.
"אני יכול לכתוב שיר על כל הערה שמגיעה אלי. אם אני חווה משהו ביום יום אני יכול לחזור לפסנתר ולשפוך. מובן שיש לי מוזה. יש תקופות שלא יוצאים דברים וצריך לשחרר ולא לחפור כי זה לא נותן כלום. אני בעיקר כותב שירי אהבה, בדרך כלל לבנות שאני איתן, על אקסיות וכאלה. כרגע אני רווק, אז יוצאים דברים טובים. כשאני לבד אני בונה תסריט שמכניס אותך לחלום אינסופי, שאתה נסגר כלפי העולם ומתחיל לחיות במקום אחר דמיוני עד שיוצא שיר. יוצאים לי דברים טובים כשטוב לי, ולא כשרע. כשרע אני לא מסוגל לכתוב. כשטוב לי אני זוכר את הרע ואז הכל יוצא החוצה".

-מה השירים שלך בעצם אומרים?
"אני כותב מאוד מלנכולי. קשה לי לכתוב שמח. אני לא מתכנן לכתוב שיר שמח שיהיה רדיפוני ולהיט גדול. אני מוציא את הכאוס שמצטבר לי בתקופה שבה אני נמצא ושופך לטקסט ואז ללחן. בדרך כלל זה שירי אהבה עצובים, יש המון מינוריקה בלחנים. אני בחור מאוד מינורי, גם ביום יום".

-למה?
"אולי אני משדר בטייפקאסט החיצוני שאני כמו כולם, אבל אני ממש לא. יש בי ווירדואיות שיוצאת בשירים, שיש בהם מאה אחוז אמת ואותנטיות. אני יוצר שחושף את הגידים והוורידים ואז אומר לעצמי 'וואו'. במחשבה הראשונה זה מביך, במחשבה שנייה זה אני וזה הכי אמיתי".

-על איזה צורך באה הכתיבה לענות?
"זה מרפא אותי. אני הופך בריא כשאני כותב. כשאני לא כותב אני לא משמן את היצר היצירתי ומחליד. זה גם מתסכל וגם לא יוצאים לך שירים. יש בי צורך להתאמן כל הזמן, לחזק את השריר של היצירה. זה בא יום יום ולפעמים חודש הפסקה ואז הכל מתפרץ שוב. השראה באה משיר שאני שומע או טקסט שאני קורא או משפט מסוים מסרט שמפוצץ לי הר געש גדול, מהסאבטקסט של המשפט יוצא לי שיר. סתם בנסיעה אני כותב באייפון בדף הצהוב".

-איך מתבצע הסינון?
"בגלל שהפרויקט שלי קצת אחר, העבודה היא כפולה. כל שיר שיצרתי אני גם חושב לגבי הליהוק של מי יפיק אותו. ב'כמה געגוע', למשל, יש את הדי אן איי של חמי, איזו אווירה שקת לוקחת אחורה, משהו אריק איינשטייני. רצינו ליצור משהו שיחזיר לתקופה ההיא, אבל שיהיה טאץ' עכשווי בעיבוד. כשליהקתי את השיר שמעתי את חמי. אותו דבר ב'אבוד בתל אביב' עם דניאל סלומון. או 'זמן', שהוא שיר כואב ולגלעד שמואלי יש בצליל שלו המון רגש וחום, וזה גם נשמע בשיר".

-איך כל המפיקים מסכימים?
"אני בא בצורה טבעית, משמיע את השיר, וכל מי ששמע את השירים פשוט הסכים, כולל פטריק סבג ועדי רנרט שצפויים להפיק לי שירים. לפעמים אני משמיע כמה אופציות שיכולות להתאים, שהמפיק יבחר. החלום שלי זה ג'וני גרינווד, הגיטריסט של רדיוהד. חשבתי גם על תמיר מוסקט. או אולי משהו אלקטרוני עם ג'וני גולדשטיין. לכל שיר אני שומע מי יפיק, ומנסה לפגוע בול".

-אתה בן 31, איפה היית בעשור האחרון?
"קודם כל אני כותב עד שיש לי את החומרים הנכונים, אני יושב שנים וכותב, במקביל לעבודה באולפן ההקלטות עם שותף. התפרנסתי מלעבוד על המוזיקה של אמנים ולהקות אחרים, וחסכתי כסף להפקה משלי. לא היה בי איזה צורך או דחיפה מטורפת לצאת עם זה. חייתי ונהנתי, לעשות את המוזיקה שלי עם הפסנתר באולפן שהקמתי, והיינו עושים פה ג'אמים. בהפקה עם חמי משהו קרה, התפוצץ בתוכי הר געש, ואז אמרתי אני הולך לעשות אלבום ראשון שלי, שיהיה לא רגיל. משם דברים התפתחו ולקחתי את הויז'ן הזה. היום אני מפיק את הכל לבד, עם הכסף שחסכתי. זה לא פשוט, אבל אם אתה מספיק רוצה, אתה מגיע".

-אני מנחש שיש יותר אנשים שמכירים אותך כשועל אינסטגרם מאשר כמוזיקאי.
"פתחתי את האינסטגראם שלי לפני שלוש ארבע שנים, הייתי מהראשונים בארץ. היינו קבוצה, קראו לנו 'הכת', 400 איש בישראל, בזמן שכולם היו בפייסבוק. הגעתי לזה במקרה, כי מאוד עניינו אותי תמונות ופריימים, קומפוזיציה מדברת אלי. האפליקציה גרמה לי להתמכר. הייתי מכור לשם, התאהבתי בתחום תמונות. תמונה יכולה להביא אותך למקומות רחוקים, כי אתה יוצר מציאות בתת מודע. כשהאינסטגראם הפך לדיבור החם, נהייו לי מלא עוקבים, ואז כל תמונה שלי היתה בפופיולר פייג'. הייתי מעלה 2-3 ביום וכל תמונה הגיעה לשם. היו מצטרפים 700 איש בכל תמונה. זה הביא המון קהל, מאוד משמח. כיוצר אני מרגיש שנכון לי וטוב לי להשתמש באינסטגראם. בקליק אחד אני מגיע ל-50 אלף איש".

-תל אביב מלאה בכשרונות. מה היתרון שלך על אחרים?
"לא יודע אם יש לי נקודת יתרון. אני מסתכל למטרה ורק אליה. כישרון זה רק עשרה או עשרים אחוז מההצלחה. אישיות חזקה היא מפתח. יש הרבה מוכשרים שיושבים בבית ולא מצליחים. אני חושב בעניין שלי שצריך לכוון למקום מסוים ולשם להגיע. יש פה עניין פילוסופי-פסיכולוגי. מה שעובד לי זה ללכת בכל הכוח, ואין דבר כזה שאתה לא משיג את מה שאתה רוצה. כל מה שאתה רוצה אתה יכול לממש, להגיע לשם, הכל עניין של רצון, תעוזה ואישיות חזקה".

חשבת ללכת לתוכנית ריאליטי מוזיקלית?
"כן, חשבתי על זה, היום זה פחות מגניב אותי. אחרי כל מה שאני עושה, אני לא רואה את עצמי הולך לריאליטי. זה מאוד מפתה, אבל ה'וואו' הזה של חודש-חודשיים באוויר יכול לרסק אותך לכל החיים, בפן המקצועי, כמוזיקאי לטווח הארוך, לא בפן הנפשי. אתה לא יוצא משם מי שבאת קודם. אתה צריך לעשות את זה בדרך הארוכה עם שנים ורזומה. לא בריא להגיע לקיסריה תוך חודש. צריך לעבוד שנים ואז לבוא הרבה יותר מקצועי ובריא, ללא עזרה כזו או אחרת, ללא רייטיניג מפלצתי ומטורף".

-מה החלום שלך?
"אני רואה את עצמי בכמה שנים הבאות חופר את הארץ בהופעות. ממלא מקומות בסולד אאוט אחרי שמוציא שלושה-ארבעה אלבומים. אין לי פחד במה. אני לא נותן לזה מקום אצלי. מאתגר אותי לעמוד על במה. כל אמן שמופיע מתרגש ומפחד. הרעיון הוא להתגבר על זה בחמש דקות הראשונות ואז זה חולף. אני בא ממקום של ליהנות, אין סיבה שלא תהנה מזה לטעמי".

-איך אתה מפנק את עצמך?
"קפה עם סיגריה לבד, עם אלבום טוב. רצוי בקומה גבוהה בבניין, מול שמיים לא נגמרים. מת על מסאז' גם. זה דבר טוב".

-וסמים?
"לא, ואני נגד נגד נגד. אני יכול לשתות איזה בירה אבל אני על הקרקע. פריק קונטרול. במיוחד בשנים האחרונות".

-אהבה?
"זה עניין גדול. כרגע לצערי אני פחות פתוח לאהבה, כי אני בפרויקט שלי ובאלבום הזה, ואם אני לא נותן מאה אחוז אני לא שם. אז כרגע אין לי זמן לאהבה".