להקת מונוטוניקס (Monotonix) הישראלית, הטריו בו חברים עמי שליו, יונתן גת וחגי פרשטמן, ממשיכה לכבוש טריטוריות ברחבי העולם – בהופעות, בפסטיבלים ובמגזינים נחשבים באירופה ובארצות הברית. הם מופיעים כמעט כל ערב, כמעט 365 יום בשנה, ומתהדרים בהופעה מטורפת אנרגיות, שכוללת השתוללות כללית עם הקהל, עליו ובתוכו. בין השמות לצגדם הופיעו ניתן למנות את ניין אינץ' ניילז וג'יינס אדיקשן, גוגול בורדלו, סליפנוט ופרודיג'י, פרנק בלאק ויה יה יהז.
בתוך כל הערבוביה של השנתיים האחרונות מצאו חברי מונוטוניקס את הזמן להקליט אלבום חדש בשם "Where Were You When It Happened?", שייצא בארץ ב-13.9 בלייבל "Earsay Records" מבית האוזן השלישית. לרגל הוצאת האלבום תצא הלהקה לסיבוב הופעות בינלאומי נוסף, במסגרתו תשיק את האלבום גם בארץ, בהופעה מקדימה לפיית' נו מור ודינוזאור ג'וניור ב-1 בספטמבר בגני התערוכה בתל-אביב.
"ראיתי את אשתי ל-9 שעות ב-9 חודשים"
לרגל האלבום וההופעה החגיגית התייצב עמי שליו מנהיג המונוטוניקס לראיון שליו במיוחד לעומת האופי שלך הלהקה בראשה הוא עומד. "אנחנו בארץ לרגל מנוחה מטור באירופה ובקרוב נוסעים שוב", אומר שליו. "כיף לנו עכשיו בארץ. הכי כיף זה לראות את אשתי. בשנה האחרונה היינו בחו"ל משהו כמו עשרה חודשים ובין כל הטיסות היא באה לבקר אותי ל-9 שעות בברלין, זה מה שהספקתי לראות אותה".
-אתה מממש חלום רוקנ'רול של הרבה מאוד צעירים ממך.
"אני כבר בן 44 ולא יכול להתחלף עם אחרים בחיים שלהם. לא ברור אם אני חי את חלום הרוקנרול, כי כשאתה בתוך זה אתה לא שם לב, לא מבין את המשמעויות ומה זה אומר ואיך זה מצטייר לאנשים אחרים. אבל פתאום כשאתה עוצר וחושב אתה מבין שנפלה בחלקך זכות גדולה לעשות דברים שאולי לא לכל האנשים יש את היכולת לממש, ולי, בצירוף של מזל ומקריות, יצא שזה קרה. אני הולך עם זה, מנסה ליהנות מזה. יש גם רגעים קשים בסך הכל, יש לי מזל גדול להצליח במשהו שאתה אוהב שהוא גם עבודה".
-אתם ממש ממועדון למועדון?
"אנחנו בדרכים, לא מהלהקות שלוקחות יום חופש. בטור אנחנו מנצלים כל יום לעבודה. ממלון למלון, משדה תעופה לשדה תעופה, או בואן מעיר לעיר, זה מהות העבודה. אתה רואה גם אתרים, רואה המון אנשים, תרבויות. רואים עולם בעבודה אינטנסיבית וקשה. אנחנו לבד, שלושתינו, לפעמים עם נהג, זו הדרך שלנו, לבד. יש לנו אנשים שסוגרים הופעות אבל מעשית אנחנו לבד".
"ככל שאתה חי יותר עם אנשים, אתה יותר לומד לתת ספייס"
-ההרכב יציב?
"ההרכב יציב ואני מקווה שהכל יישאר ככה. כי נוצרת הרמוניה ואתה לומד לחיות עם אנשים. ככל שאתה חי איתם יותר אתה לומד על מה לא לדרוך, איך לתת ספייס, זה כמו לגור בקבוצת לחץ. זה עניין של ניסיון של איך לתת לאחרים לחיות ואיך לחיות בעצמך בתוך זה. זה מחשל ועוזר ומכין לחיים. זה כמו סוג של טירונות, להבדיל. אי אפשר ללכת בלילה הביתה. אתה שם בבסיס".
-מתי תופיעו בארץ? היית יכול למלא בקלות את הבארבי.
"אין לי מושג, אני לא יכול לחזות. הלהקה מרגישה שלהופיע בארץ יהיה נכון אחרי שהתקליט כבר יהיה בחוץ. נעשה איתו קודם טור בחו"ל ואחרי אמריקה אולי נופיע פה. כך שחוץ מההופעה בגני התערוכה לא מתוכננת כרגע עוד הופעה בארץ".
-חשוב לך להופיע בארץ מול קהל ישראלי?
"אני אגיד כמו פוליטיקאי: זה תמיד יהיה דבר מיוחד בשבילי. אנחנו ישראלים, לא מנופפים בדגל, אבל זה מקום מיוחד. מיוחד להופיע בישראל. זה מקום מס' 1 בעולם, אבל יש שיקולים מקצועיים".
-מה הכיוון המוזיקלי של האלבום החדש?
"אנחנו מורידים אלמנטים דווקא. השאיפה עכשיו היא לנסות לתרגם לתקליט את האנרגיה של ההופעה. נראה לי שהוא יותר קרוב להופעה. ההפקה היא יותר מינימליסטית. אין כמעט תוספות מעבר להרכב. אין הכפלת שירות. יש תוספת גיטרות מינימלית. רצינו לשמר את זה בגיטרה, תופים, שירה להביא אנרגיה של הופעה חיה. הסאונד יותר מלוכלך, מעורבב אחד בשני. מבחינת השירים השתכללנו הם יותר מפוקסים. יש פחות חלקים מיותרים בשיר. התפקסנו, פישטנו את הדברים, יותר גרעיניות. גם הביגוד נהיה מינימליסטי. במקום שקר בו נהיה לנו חם. אולי אחר כך נעשה אלבום עם הפקה לכלים, אני לא פוסל כלום".
"אולי האלבום הבא יהיה בעברית"
-חשבת לכתוב בעברית?
"יש סיכוי שהתקליט הבא יהיה בעברית, בלי קשר אם הוא משווק לארץ או לבחוץ, לא פוסל את זה. גם בהופעות לפעמים אנחנו משלבים דברים בעברית, מג'מג'מים בעברית. הקהל מקבל את זה בעיניים פעורות. בסיכומו של דבר, אם אתה עושה את זה מגניב המסר עובר בלי המילים בעזרת המנגינה של המילים והאווירה שבה אתה עושה את זה. בעברית יותר קל".
-ולהתראיין בעברית?
"כיף נורא. היה ראיון בקנדה הופענו ואז בא מישהו לראיון, דובר עברית שרצה בעברית. נגמר הראיון, אנחנו מסתכלים אחד על השני, ואומרים וואו, איזה כיף להתראיין בעברית. זה כלי ביטוי שמאוד חשוב ומה לעשות האנגלית שלי בטח לא קרובה לעברית".
-לסיום, קח אותי לחוויה הכי מדהימה שהיתה לכם בהופעה.
"בטור הראשון הגענו למקום בבוסטון, להופעה הראשונה שלנו בכלל בחו"ל והתרגשנו מעצם העניין. באמצע ההופעה היתה שם איזו אישה בת 50 או משהו, שמנה כזאתי. מאיזושהי סיבה הרגשתי שבא לי לשיר לה שיר, אז נתתי לה יותר תשומת לב ושרתי לה שיר. אחרי ההופעה היא ניגשה ובאה: אני בת 50 ומשהו, שוקלת ככה וככה וזו הפעם הראשונה שגרמו לי להרגיש כמו אישה. זה התגמול הכי גדול שאתה יכול לקבל מעשיית מוזיקה".