איך יודעים שהחורף מגיע? לאה שבת חוזרת לסיבוב הופעות חמים, כמו שרק היא יודעת. הפעם היא מופיעה עם הרכב נגנים שמלווה אותה על הבמה. שתי הופעות כאלה צפויות לה בשבוע הקרוב. במוצאי שבת (מחר, 14.11) בבארבי כפר סבא ויומיים אחר כך (שני, 16.11) ב"צוותא" תל אביב שם תארח את מרגלית צנעני – מרגול. "מרגול ביקשה לשיר את 'רק החיים', מבהירה מייד שבת, והיא תבצע עוד שני שרים משלה - 'עץ ירוק מפלסטיק' ועוד אחד. יש לה יופי של דיסק".
-במה הסיבוב הזה שונה מקודמים מבחינתך?
"אני עם הרכב של ארבעה נגנים. הרבה שנים הופעתי בקטן יותר ואני גם מבינה למה, והחלטתי לנסות להגדיל קצת את העסק. השירים הם אותם שירים, מה שהשתנה זה שהפעם אני פחות אינטימית, פחות חשופה, זה יותר גדול, יעם ותר אחריות, יותר יקר גם. הקהל לדעתי אוהב אותי גם באינטימיות של אני ועוד נגן, עוד גיטריסט או פרקשן, וגם עם הרכב. אני מופיעה קצת שונה, אבל לא משתנה באופן המהותי של הנשמה שלי".
"בדרך כלל אני לא אוהבת לעבוד עם משרדים, אני צריכה חופש"
"גם יש כאן התחברות למשרד, אחרי שהרבה שנים שעבדתי לבד. בדרך כלל אני לא אוהבת לעבוד עם משרדים, לא מסתדרת, הפעם זה סיפור קצת אחר, האנשים שם חברים שלי. אני צריכה להרגיש שיש מקום לכל מה שאני עשויה ממנו. אני צריכה חופש. גילה אלמגור אמרה שהיא מסדרת לעצמה את הדברים לבד. אני רוצה את העצמאות להגיד 'לא' ולהגיד 'כן'. אז לבד זה יותר קל, כי אתה מנהל את זה".
-בדרך כלל שמדברים עלייך המילה הראשונה שעולה היא "חום", החום של לאה.
"שידברו על מה שרוצים רק שיכתבו עלי דברים טובים. אני אוהבת שמתייחסים גם לכתיבה ולשירה, לא רק לחום ולנשמה, כי זה באמת אני, הכל נכון, את זה אני אוהבת והכי חשוב לי להרגיש טוב עם עצמי, להרגיש שאני נהנית, שמחה, עושה את הדבר הנכון".
-את מצחיקה את הקהל בהופעות?
"פעם היה לי מאוד קשה. לפני שנים הייתי יותר ביישנית, חסרת ביטחון. פעם חשבתי שזה כל המהות שלי, היום אני מבינה שחוסר הביטחון הוא דמיוני. אז אני מנסה להביא עוד צדדים שלי להופעה, כל הזמן מחפשת לשנות דברים קטנים. בגלל שהשירים עמוקים ונשמתיים אני מרגישה צורך לאזן בצחוקים, זה גם חלק ממני. אני מספרת למשל שאת הרעיוןלשם האלבום "צל הלב תקין" קיבלתי מתוצאות של בדיקת ריאות שעשיתי, אז עכשיו אולי אעשה צילום למעי הדק ואקבל עוד רעיון לשם של דיסק".
"אנשים רגילים שהאמנים באים עם תדמית, ואני אין לי כח לדברים האלה"
-נחמד.
"אני מביאה את עצמי, מאוד ספונטית. לא בא לי לשחק על הבמה מאחורי דמות. אנשים מתבלבלים כי הם לא רגילים שהאמנים באים בלי תדמית, ואני אין לי כח לדברים האלה. אני מנסה לקלף את עצמי כמה שיותר, להגיע לעוד יותר אמת. כי מה שנראה אמת זה קליפה ואני בבירורים עם עצמי להתקרב לעצמי, לדבר עם הנשמה שלי, להביא את הדבר הטהור, את הנקודה הטובה, כמו שאמר שולי רנד. אני לא במרחק מהשירים, גם לא ביניהם, הכל ספונטני, חי מאוד זז, ג'אזי, ככה זה באנושיות שלי, בנפש".
-הבת שלך, דנה, תרמה להתקרבות?
"כן. היא בת שבע, הולכת לכיתה א'. התקרבות לילד ואהבה אליו גורמות לך עוד יותר לפגוש את העבודה הגדולה שיש לך בחיים. ההתקלפות פה היא במימדים גדולים מאוד. זה גם משפיע על הכתיבה. אומנם לא כתבתי שירים עליה אבל יש השפעה עקיפה ורחבה".
על ההצלחה של האח שלומי: "מה יש לי לקנא, אולי נועדתי לגדולות אחרות"
-אפרופו הדור הבא, את מודעת להצלחה של האחיין שלך אביהו שבת?
"אני לא שומעת רדיו, אלא מאנשים. אני שמחה מאוד שאביהו מצליח. אנחנו מדברים. הוא נתן לי לשמוע את הסינגל השני, מאוד יפה. הוא מתוק לאללה, גם צנוע. להוא א אמר לי שהוא כל כך מצליח.
-חשבתם אולי לעשות משהו יחד, את, הוא ושלומי?
"זה כל הזמן קיים, לא עלה על הפרק, אבל יש מצב שזה יקרה. אבל אני חושבת יותר איך להתקדם בעצמי, לא מתעסקת בזה".
-כשאת רואה את שלומי אחיך מופיע בקיסריה, לא בא לך גם?
קנאה זה סך הכל דבר טוב, אבל מה יש לי לקנא. כל אחד בא לעשות פה משהו אחר. אולי לא נועדתי לגדולות האלה, אלא אולי לגדולות אחרות. למה לי להכניס את עצמי למקום מצוקתי. עדיף להתקדם בדרך שלי. אני עושה את הדבר שלי, שיש בזה שמחה וזה מה שחשוב בעצם. אם מתוך שמחה אתה מגיע למקומות גדולים זה טוב. אם לא, זה טוב באותה מידה. הרי רוב האמנים לא מגיעים לקיסריה, אז מה, הם ירגישו שהם לא טובים? זה לא לעניין".
-שיר אחד שהוא ה-שיר שלך?
"'חתיכת שמיים'. הוא אינסופי השיר הזה. אני שרה אותו תמיד מאותו מקום שכתבתי אותו. הוא לא התרחק ממני מילימטר, באותו מקום של ריגוש. כל כך אוהבת לשיר אותו, ואני גם קצת נודניקית, מפתיעה את הנגנים. אחרי שהוא נגמר אני חוזרת לפזמון וכבר לא נעים לי. יש עוד הרבה שירים כאלה של התלהבות ושמחה, אבל איתו זה משהו אחר".
"יש התעוררות רוחנית מסביב, כי קצת נמאס מהאוטומטים"
-מהו הדבר הבא שלך?
"כתבתי קבוצת שירים אבל אני מרגישה שאולי אני צריכה לכתוב אחרים. לא בטוחה שזה מה שאקליט. אני מחפשת צמצום, לא הרבה כלים, לא יותר מדי אקורדים, לבוא עם שיר שיש לו לב קטן בלי כלים ועניינים. כולם מתרחבים ואני מנסה לצמצם, כי אני מנסה להביא דבר אחד אמיתי בלי לעטוף את זה בהפקה מורכבת. רק המילה הפקה מעלה בי צמרמורת. אני יותר ויותר מתרחקת מהדברים האלה בתוכי. זה לא מה שאני מחפשת כנראה".
-עד עכשיו הצליח לך הצמצום הזה.
"זה הצליח ובכל זאת אני מרגישה שאני רוצה לכתוב יותר תפילות ופחות שירים. יש אצלי התקרבות לאמונה כבר כמה שנים, זה איטי אבל קיים. יש התעוררות מסביב כי קצת נמאס מהאוטומטים. גם אני בהתעוררות ולהתעורר זה לא דבר קל, כי צריך להתחיל לעבוד וזה לא פשוט הדבר הזה, החיים שלנו מורכבים".