דניאל יעקובוביץ', בן 29, בנו של המוזיקאי ירוסלב יעקובוביץ' (שלום חנוך, מרגלית צנעני), נולד וגדל בישראל, אך לפני עשור שנים עבר להתגורר בניו יורק, שם הוא מנהל שני אולפני הקלטות ויוצר מוזיקה עם להקתו "Against The Wall". לפני כשנה יצא האלבום של הזמרת נועה רדלמן בהפקתו, בפסח האחרון הוא עצמו הוציא בארץ אלבום רוק מגוון בעברית בשם "אלף קירות", ממנו יצאו שלושה סינגלים (האזינו בהמשך), שלא הצליחו להבקיע את חומות הרדיו. הערב הוא יופיע בתל אביב כמופע החימום ללהקת דר'ים ת'יאטר הבינלאומית בגני התערוכ בתל אביב.
"הקשר שלי עם 'דרים' נוצר דרך חבר הלהקה ג'ורדן רודס", אומר דניאל. "הוא חבר יקר מאוד לליבי כאן בני יורק, התקרבנו מאוד אחד לשני מאז שנפגשנו דרך חבר משותף של אבא שלי ב-2002. התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני מעריץ גדול שלו ושל הלהקה וביקשתי לשלוח לו חומרים חדשים שלי, עליהם עבדתי באותו הזמן. אחרי שהוא האזין, הוא הפך לתומך נלהב במוזיקה שלי, וממש ניסה לעזור לקדם את הקריירה שלי. הוא הזמין אותי לנגן באלבום שלו "Rhythm Of Time" מ-2003, והוא ניגן באלבום הסולו שלי "Losing Time" ב-2004.
"מאז שמרנו על קשר, הסתובבנו יחד, ניגנו הרבה, עשינו יחד ג'מים אקוסטים אינסטרומנטאליים על גיטרה ופסנתר והעלנו לרשת..אפשר למצוא אותם ביוטיוב אם כותבים JRDJ או פשוט את השמות של שנינו, יש גם ג'ם חי מטורף שעשינו און ליין עם אחד המתופפים המדהימים בעולם- מרקו מינמאן. אני חייב להגיד שג'ורדן הוא אחד האנשים המדהימים, מקוריים ואמיתיים שפגשתי בחיי, כל כך תומך ואמיתי, נטול-אג'נדה, למעט חברות אמיתית ועשיית מוזיקה".
-מה צפוי לנו בהופעת החימום שלך כאן בישראל?
"אני מגיע מניו יורק יחד עם הלהקה שלי, "Against The Wall" הם נרגשים מאוד מאוד להגיע ולנגן בישראל. גדלתי בישראל ויש לי הרבה חברים ומעריצים מדהימים שצריך לרצות, כך שאנחנו נרגשים ביותר להפגיז את כולם, לחגוג איתם. וכמובן, זה כבוד להיות מופע פותח של 'דרים ת'יאטר', שאני בעצמי והלהקה כולה הערצנו מאז שהיינו טינאייג'רז, אני יכול להגיד שכל אחד מאיתנו גייס מאות מעריצים ללהקה".
"הייתי רואה כילד את שלום חנוך מופיע מול 40 אלף איש"
-גדלת בבית מוזיקלי – איך גיבשת את הטעם המוזיקלי שלך, ממי הושפעת כיוצר?
"טוב, קודם כל, אבא שלי לימד אותי את כל התיאוריה כשהייתי ילד, בערך בן 10 11, גדלתי בתוך אולפנים ועל הבמות, צופה בהופעות חיות מעמדת המתופף עם שלום חנוך, רואה אותו מפגיז 30 -40 אלף איש, תמיד הלכתי להופעות עם אבא שלי, בין אם זה היה שלום או מישהו אחר, כמו גם לכל סשן שנערך באולפן, בת'כלס הייתי חוזר מבית ספר ואבא שלי היה מתארגן בדרך לאולפן או להופעה, הייתי מצטרף אליו לכל מקום, וככה למדתי, הושפעתי מכל ההפקות של אבא שלי".
"אם אנחנו מדברים כאן על ילדות- התחלתי לנגן בגיל 10, ומכאן בדיוק התחלתי להיכנס לעולם הזה באובססיביות. שלום חנוך, מטאליקה, יהודה פוליקר, דרים ת'יאטר, יס, ג'נסיס, פיל קולינס, פנטרה, בילי ג'ואל, מיטלהוף, אולארצ'יק, יהודה פוליקר, שלום חנוך...היו הרבה השפעות מוקדמות, ואז היו גם מיליון דברים אחרים כשהתבגרתי, כל דבר הוא השפעה, הכל הוא סאונד,, כך שכל מה שאני שומע-עד כמה שזה נוגע לי-זו השפעה".
"התחלתי להקליט את השירים שלי, באולפן, בגיל 11"
-מתי התחלת ליצור מוזיקה משל עצמך?
"בזמן בית הספר לא הקשבתי למורים. יותר התענייתי בליצור מוזיקה, לכתוב שירים ולהגיד את מה שאני חושב שצריך להיאמר. וככה התחלתי להקליט את השירים שלי, באולפן, בגיל 11, ותמיד ניגנתי על כל הכלים: גיטרות, תופים, בס, קלידים וגם שר, תמיד התעניינתי בכל מלאכת הרכבת החלקים והפקתם. היה לי מזל שהיתה לי גישה לאולפנים הכי טובים, ולאנשים מדהימים שהרשו לי להיות שם, לחיות שם ולעשות את המוזיקה שלי, חברים יקרים, כמו אמנון ילון וירום עיון (מזאזא) ויאיר ניסימוב ושרון ענבר (אולפני העוגן)".
-מה אתה יוצר קודם, מילים או מנגינה?
"בדרך כלל, קודם באה לי המנגינה, עם איזה שהוא מושג על המילים. לפעמים הם באים יחד, מדי פעם אני מתחיל ממילים, כותב משהו ואז מלביש על זה את המוזיקה, אבל בדרך כלל קודם כל באה המוזיקה. ואז אני מארגן ומפיק את מה שההרכב מנגן".
-כיצד אתה ממקם את המוזיקה שלך כיום, מבחינת השיוך שלה, לאיזה קהל אתה מכוון?
"אני לא יודע, אני רק כותב שירים, יש שהם רוק כבד מהגהנום, כמה מהם פרוגרסיב מטורף, כמה -פופיים ופשוטים, כמה דארק לחלוטין, יש שהם שקטים. אני לא יכול לעשות רב דבר אחד, אני משתעמם ואני לא רוצה לשעמם אנשים מדהימים שמאזינים למוזיקה שלי. זה כל כך נחמד שאנשים מאזינים למוזיקה שלי... למה שאני אגרום להם להאזין לאותו השיט שוב ושוב? ואני אומר את מה שחשוב לי במילים... זה חשוב להעלות נושאים שלא נגעו בהם או שלא מדברים עליהם מספיק, כמו דרכי התנהגות של אנשים, דת, תרבות, עניינים חברתיים, וכמובן דברים אישיים, יחסים אישיים, נשים, חברים, כל דבר בעולם".
"חבל מאוד שאין מספיק רוקרים"
-מה זה בשבילך "רוקר"?
"בשבילי, רוקר אמיתי, הוא מי שלא מפחד להיות אמיתי ולהגיד את האמת, זה לא העניין של הז'אנר. למשל,
הייתי בשמחה מפיק למרגול אלבום. היא רוקרית".
-האם אתה מאמין ברוק כמכשיר של התרסה או כמכשיר שנועד לספק גוד טיים ובילוי?
"זה גוד-טיים, אבל מעל הכל אני מאמין שזה כלי מעולה להביע את דעתך, חבל מאוד שאין מספיק "רוקרים" שעושים את זה ויותר ממוקדים בלהישמע כז'אנר מסוים או להיראות "קול".
"אבא שלי תמיד תומך, עשינו פרויקטים יחד"
-מה אומר אבא שלך על המוזיקה שלך?
"תמיד תומך ואוהב את מה שאני עושה, אם הוא חושב שצריך לעבוד על משהו הוא ישר יגיד את זה בלי בולשיט כמו שאני אוהב לשמוע את זה, אני תמיד כותב ועובד על משהו חדש ותמיד משמיע לו, זו ההנאה הכי גדולה שלנו להאזין למוזיקה שאנחנו עושים, לחוות את זה יחד. אנחנו גם עושים הרבה פרויקטים יחד..עשינו את האלבום האינסטרומנטלי של שלום חנוך, גרסאות פרוגרסיביות מטורפות למוזיקה של שלום, הפקנו יחד זמרת מדהימה בשם נעה רדלמן, לפני שנתיים, יש לנו לייבל כאן ביחד עם עוד שותף. הרגע סיימנו להקליט אומן יחד..אנחנו כל הזמן עושים מוזיקה".
-מאילו דברים שאביך עשה כמוזיקאי אתה לומד כדי להשתפר?
"אני חושב שכשהייתי צעיר, "חתונה לבנה" שלו הכי השפיעה עלי, זה מבריק ומקורי לחלוטין, עד היום. זו יצירה מדהימה מכל היבט, עשרים שנה אחר כך אתה מאזין לה והיא מעיפה אותך בכל פעם...האלבומים של אבא שלי, במיוחד באלבום הג'אז האחרון שלו "coincidence" הוא יצר מוזיקה נפלאה. ויש שם כמה מוזיקאים מטורפים: רנדי ברקר, ג'ורג' מרץ, פיל מרקוביץ, טום מאלון, אדם נוסבאום". ועוד אלבום שנקרא Skylight זה אלבום מוזיקת עולם, אבל זה לחלוטין מיקס של הכל, כמה לחנים מקוריים שלו, קטעים מקוריים משירים תורכים, ושירים עבריים כמו "צור משלו" ו"שחרחורת" ועוד כל מיני חומרים, זה פרויקט מקסים".
-האם היה לך רומן עם מעריצה?
"הממ..קרה שהיה לי קשר עם מישהי שפגשתי בהופעה שלי, אבל זה קורה פחות ממה שחושבים. אני לא טוב בסמול-טוק, וגם מסרב לקחת בזה חלק, אני מאמין בת'כלס, בלי משחקים בכלל, אם מישהו נראה לך וזה חיובי, אין סיבה מלעשות משהו לא טוב, אני לא לוקח את עצמי יותר מדי ברצינות, אני מאמין שחיים פעם אחת, ואם עושים משהו חיובי אז פשוט עושים, צריך ללכת על זה. אז כך במקרה של מעריצה של המוזיקה, כמו במקרה של מי שמעריצה מישהו שמוכשר בפוטבול...אני מעדיף מטעמים מוזיקליים".
-מה במוזיקה הישראלית מוצא חן בעיניך? מה אתה לא אוהב?
הרבה חומרים מעולים שגדלתי עליהם: שלום, אולארצ'יק, פוליקר, גידי גוב, קלפטר, אריק, היהודים מדהימים ותמיד היו. אני לא יכול להאזין למוזיקה שאתה שומע שהיא זבל, שעשו אותה כדי להיות משהו, סוג של פוזה ולא כתיבה וקומפוזיציה. אני אוהב חומר אמיתי".
"אני לא אוהב מוזיקה שמקדמת טמטום, כמו מזרחית"
-יצא לך לשמוע מוזיקה מזרחית?
"אני לא אוהב מוזיקה שמקדמת טמטום, כמו מזרחית וכמו גם הרבה מהפופ האמריקאי או מה שזה לא יהיה... אם זה נעשה בטעם, אני אוהב את זה, מעריך את זה, אם זה הכל על כסף או קלישאות טיפשיות ולא ריאליסטיות - אני לא בעניין. אם יש מסר חשוב או שגורם לך לחשוב ולהרגיש משהו עמוק - אז זה נהדר".
-במי היית בוחר – ליידי גאגא או בריטני ספירס?
"אני תמיד אוהב את השירים שמקס מרטין כתב לבריטני, backstreet, וכו'. זה אותו השיר, אותה הפקה, אבל תמיד תמיד נהדר".
-למי בא לך לתת סטירה?
"לאף אחד, אני לא טיפוס אלים ואגרסיבי, מעולם לא הייתי מעורב בהיתקלות פיזית ואני לא מתכוון להיות, אני מתרחק ממצבים טיפשיים מהסוג הזה, אני לא מקיף את עצמי באנשים שמשתמשים באגרופים שלהם, זה לא מתאים לי, זה לא אני. אני והמשפחה שלי אנשים של שלום, מדברים, מנתחים, חושבים אם מה שאתה עושה הוא טוב...אנשים צריכים לנסות את זה יותר".