היום נפרדתי מהאיש הכי אמיתי שהכרתי. איש שמדבר מהלב, איש מצחיק, איש טהור. אני בטוחה שכל מי שהכיר את אריק הכיר בדיוק את אותו האריק, בלי משחקים.
אני מכירה אותו עוד מהתקופה שכולם חשבו שאנחנו עושים רק סקס, סמים ורוקנרול. אבל זה ממש לא מה שעשינו שם. אנחנו עבדנו, עבדנו הרבה ואריק היה שם כדי להפוך את המוצר שלנו, שלי ושל שמוליק, למוצר שלם באמת.
>> אריק איינשטיין ז"ל - הזמר שהכי אהבנו, הכי ישראלי שהיה
>> אריק איינשטיין, גדול זמרי ישראל - הקריירה והשירים
>> שלמה ארצי נחנק מדמעות: "הוא היה מלך, ענק"
>> ריטה שר "ימי התום": "למדתי עברית מהשירים של אריק"
>> גל אוחובסקי: אריק איינשטיין היה הנביא של תל אביב החילונית
דיברתי הערב המון על אריק, אבל עדיין חסרות לי מילים כדי לתאר איזה אדם הוא היה. מצד אחד, ביישן נורא, הוא לא ידע איך באמת להתמודד עם כל תשומת הלב שקיבל. ומצד שני, מי שסחף אחריו כל כך הרבה זמרים צעירים שרצו בקרבתו והעריצו אותו וקהל אדיר שהיום אנחנו רואים כמה השפיע עליו.
אני חושבת שלמדתי מאריק המון דברים. המון דברים שהוא אפילו לא ידע שהוא מלמד אותי. אני זוכרת איך בחזרות של החלונות הגבוהים הייתי מסתכלת כל הזמן על השפתיים שלו, בודקת איך הוא אומר את המילים, איך הוא מזיז את השפתיים בכל מילה. ככה הצלחתי ללמוד עברית, הוא הסביר לי איך להגות את המילים בלי שהוא אפילו ידע שהוא עושה את זה.
אריק הוא ההיסטוריה של ישראל. בחוכמה האדירה שלו, הוא הצליח לכתוב שירים שצפו כל מה שקרה טרם זמנו. הוא שר על דברים שעשו לו לא טוב. הוא קלט שמשהו מתקלקל כאן, משהו לא בסדר, וניסה לעשות הכול כדי להחזיר אותנו לאותה תמימות שהייתה לנו פעם.
כולם רצו להיות חברים שלו
אמנם על מה שעברתי עם שמוליק לא דיברנו. הם היו חברים, וזה היה מובן. לא כעסתי עליו לרגע, ידעתי שהוא מבין מה עובר עלי והוא היה שם בשבילי למרות שלא דיברנו על זה.
בשנים האחרונות כולם תהו למה הוא מסתגר לא הצליחו להבין או לקבל למה הוא לא מופיע. אבל אני כל כך הבנתי אותו. אריק לא היה מוכן לעשות דברים שלא עשו לו טוב. והופעות לא עשו לא טוב, הוא לא הרגיש כבר בנוח לעמוד על הבמה, ובאמת – למה הוא היה צריך את הלחץ הזה? בשביל מה זה טוב?
בהתחלה הוא עוד היה יוצא מהבית, היה יושב כל הזמן ב"כתר המזרח" באבן גבירול. היינו נפגשים שם לפעמים והרבה אנשים היו באים אליו ומדברים איתו וגם עם זה הוא לא הרגיש כל כך בנוח. הוא העדיף להיות בבית, עם הילדים, האישה והמוני הנכדים שלו והעולם המוזר שנפתח בפניו עם חזרת בתו בתשובה. איך אפשר שלא להבין אותו?
אבל למרות הסגירות שלו, היו לו המון המון חברים. כל הזמן. אני חושבת שכולם רצו להיות חברים שלו. ומי שהוא רצה שיהיו חברים שלו, היו הכשרונות הצעירים. הוא כל כך אהב לגלות אותם, כמו שגילה את שלום חנוך, את מיקי גבריאלוב וגם עכשיו את גיא בוקאטי. וכל אחד מהם הוא פשוט היה הופך לחבר הכי טוב שלו וזה לא הפתיע אותי. הוא נתן את עצמו, את האמתיות שלו, את הצניעות שלו. ישר מהלב. מי לא ירצה להיות חבר שלו?
לא ידעתי שזה יגיע, ולא התכוננתי לזה. רק אתמול ראיתי שאתה מתכוון להתחיל לכתוב טור חדש. אז לא הספקתי להגיד לך: אני אוהבת אותך אריק. אני אוהבת אותך מאוד. תמיד אהבתי.