רצף התביעות הייצוגיות מעלה את שאלת האפקטיביות שלהן. תחום ההופעות הגדולות בישראל הפך בשנים האחרונות למורכב יותר, עידן התמימות חלף והקהל, שחלקו כבר ראה הופעות דומות בחו"ל, דורש מהאמנים שמגיעים לארץ ומהמפיקים שמביאים אותם, סטנדרטים גבוהים יותר מבעבר.
מצד שני, לא בטוח שתביעות ייצוגיות הן הפתרון מאחר ועד היום זה לא ממש הצליח. המקרה הקרוב ביותר לזה של ריהאנה, הוא ההופעה של להקת מטאליקה באיצטדיון רמת גן לפני שלוש שנים וחצי, שבה קרסה מערכת ההגברה ארבע פעמים לפחות. כמו כן שונה מיקום הבמה באיצטדיון כך שהמופע התקיים לרוחב הדשא. מעריציה המאוכזבים של הלהקה הגישו תביעה על כך שכרטיסים שניקנו למרחק מסוים מהבמה הביאו אותם למיקום רחוק יותר, אולם בית המשפט דחה את התביעה.
"תביעות ייצוגיות מסתיימות בדרך כלל בפשרה בין הצדדים", מודה עורך הדין הרשקוביץ, שכאמור מגיש את התביעה הייצוגית השנייה מול מפיקי ריהאנה. "קשה לדעת מה יקרה במקרה הזה, אבל כשיגיע הרגע לקבל החלטה – אני מאמין שזה יהיה תלוי בנתבעים".
"אם בית המשפט יקבל תביעה ייצוגית כזו, כל ענף ההופעות בישראל ייפגע, בפרט מופעים מחו"ל ומופעי פארק גדולים", אומר מקורב למפיקים בסר ומור יוסף. "התובעים לא מבינים שהם עומדים לגרום לקריסה של הענף הזה, וחבל".
"הקהל הרב הוטעה, וקיבל מוצר נחות"
כמו כן נתבעים בתביעה השנייה גם שני העומדים בראש החברות הללו - שי מור יוסף, מנכ"ל ושותף ב"בלוסטון", וגיא בסר, מנכ"ל "פלס". הנימוק של התובעים בהגשת תביעה אישית נגד השניים, הוא שבמידה והחברות לא יעמדו בתשלום - אם וכאשר יחליט בית המשפט שעליהן לפצות את התובעים - הרי שמור יוסף ובסר יישאו באחריות אישית ויאלצו לכסות את התשלום מכיסם.
התביעה החדשה כוללת גם התייחסות להופעה עצמה, כולל הפלייבקים, התלבושות שלא הוחלפו ואיכות מסכי הוידיאו. "הקהל הרב הוטעה, וקיבל מוצר נחות בהרבה משפרסמו והבטיחו הנתבעים", נכתב בתביעה. "משך רוב זמן ההופעה לא שרה הזמרת בפועל, אלא הושמעו הקלטות (Playbacks) של השירים. זו אינה הופעה חיה". עוד נכתב: "הזמרת לא החליפה תלבושות, וצילומי הוידיאו במסכים היו באיכות ירודה מאוד... הנתבעים לא עדכנו את הצרכנים ב'פגמים הצפויים", לכאורה, והיו להם חודשים רבים לעשות כן. ככל הנראה קיוו, כפי שמקובל במחוזותינו, ש'יהיה בסדר'".
התביעה מתייחסת בפירוט רב גם לנושא אורך ההופעה, שהתקצרה בעקבות איחור של שעה במועד תחילת המופע: "ההופעה החלה באיחור בלתי סביר של שעה ועשר דקות, שעתיים וארבעים דקות ביחס לשעה הנקובה בכרטיס הכניסה לאירוע. ההופעה ארכה רק כשעה ו- 20 דקות, זמן קצר בהרבה מאשר הובטח, ואשר ניתן היה לצפות לו בהופעה מסדר גודל כזה ולאור הופעות קודמות של הזמרת בעולם".
מה כתוב בחוזה?
האם המפיקים יכולים לפצות את הקהל ולתבוע את כספם מריהאנה? האם אפשרות של איחור הייתה מגובה באופן כלשהו בחוזה מול הכוכבת או שמא, כפי שטוענים התובעים, מדובר ברשלנות של מפיקים שבפעם הראשונה בחייהם מפיקים מופע בכזה סדר גודל?
התובעים מסבירים כי הם מסתמכים, בין היתר, על הכתבה אודות המופע ששודרה בחדשות סוף השבוע בערוץ 2. הכתב אילן לוקאץ' ליווה את המפיקים מור יוסף ובסר במשך כל יום המופע. הוא שאל אותם מה יקרה במצב של איחור, והם ענו שריהאנה תעלה לבמה ב-21:00: "היא תעלה כמו ילדה טובה ותופיע, ותכבד את הקהל הישראלי ואת החוזה שהיא חתומה עליו, אלא אם כן היא רוצה להפסיד הרבה כסף". מנגד, אומר מקורב למפיקים: "נראה לך שחברה כמו 'לייב ניישן' שהיא חברת ענק בינלאומית תכניס סעיף לחוזה של ריהאנה, שידועה באיחורים שלה, שאסור לה לאחר?".
התביעה עומדת להסתמך על חלק נוסף בכתבה, לפיו בשעה 16:45 ידעו המפיקים שריהאנה עדיין בים המלח. "לכל הפחות הם היו צריכים לעדכן את הקהל שעומד להיות איחור", אומר מגיש התביעה עורך הדין הרשקוביץ. ואילו המקורב למפיקים מנסה להסביר: "שי וגיא עשו כל מה שהם יכלו. הם העמידו לרשות ריהאנה מסוק, שתוך 20 דקות החזיר אותה מים המלח לתל אביב. בשעה 19:30 היא כבר הייתה במלון שהכינו לה מראש".
ממשרד יחסי הציבור של רני רהב, שמייצג את החברות "בלוסטון" ו"פלס", נמסר בתגובה לתביעה השנייה: "אין תגובה".