הקריירה הארוכה והמפותלת של מאור כהן הגיעה עם השנים לכיוונים שונים ומגוונים. הוא היה הילד הפרוע שצרח ב"רוקסן" ובפסטיבל ערד. הוא היה רוק-סטאר להמונים שמכר אלבום זהב ומעבר לכך בגלל להיט כמו "שישי שבת". הוא הוציא אלבום משירי המשורר הצרפתי שארל בודלר, הריץ מופע מחווה לקלאסיקות אמריקניות משנות ה 40, הקים צמד ("הבליינים") שעשה מחווה לאייטיז הרבה לפני שזה היה באופנה, הוביל סופר-גרופ מצליחה ("הזבובים"), שחיממה את כוורת בפארק הירקון ושיתף פעולה עם מוזיקאים אלטרנטיביים כמו רע מוכיח ("צמד ראות") ועם כאלה ששואפים למיינסטרים כמו פיטר רוט ("טוב לנו יחד").
לצד כל אלה המשיך מאור כהן את רוח השטות והנונסנס של דני סנדרסון מצד אחד, ואת הכריזמה הכובשת של אריק איינשטיין מצד שני. הוא נע תמיד בין להיטים גדולים ("הכי יפה בעולם") לבין אלטרנטיבת שוליים מבדרת ("זה נכון"). ההופעות שלו הפכו עם השנים לקאלט של ממש, שמשלב מופע סטנד אפ מתמשך וקורע מצחוק עם רוקנ'רול בריח של גולדסטאר. החן שלו, השובבות, הקריצה, שקשה לעמוד בפניהם, אפשרו לו להמשיך ולהוציא אלבומים לא מסחריים גם כשהרוק הישראלי היה על הפנים. הוא תמיד ידע להמציא עצמו מחדש ולחפש את הדבר הבא.
מי שהכיר את מאור כהן מקרוב לא התפלא לראות אותו יום אחד בקאסט של "ארץ נהדרת", "מסודרים" או טלנובלה מצליחה. מאור כהן הוא אנטרטיינר במלוא מובן המילה - איש במה מדהים, בדרן שיודע לתת בראש, מופיען שיודע לרגש, רוקר שיודע להצחיק. כשמחפשים מישהו שעונה להגדרה "אלטרנטיבי" דווקא הוא, שתמיד עשה מה שבא לו עם המון קסם אישי, שאף פעם לא חזר על עצמו ולא נתן לתכתיבים כלשהם להגיד לו מה לעשות, עונה עליה. מאור כהן הוא איש של מיינסטרים וגם של קצה, ועדיין היה ונשאר אדם נפלא (אסף נבו).
