לפני כשבע שנים היתה השחקנית ירדן בר כוכבא שותפה בהרכב "לולה" לצד אבי גרייניק, עידן אלתרמן ויסמין קידר, רביעייה שהותירה אחריה אלבום אחד ולהיט רדיו אחד, "ימים של שקט", ששרד יפה עד היום. עכשיו בר-כוכבא חוזרת עם "יש מישהו שסולח", דואט ראשון מתוך אלבום חדש שהקליטה במשותף עם הזמר והיוצר דידי שחר, המוכר בין השאר ככותב להיטים למירי מסיקה, אייל גולן, הראל סקעת ואחרים.
"לכל אורך הקריירה שלי אני בוררת בקפידה הצעות עבודה", אומרת בר-כוכבא. "במשחק זה אותו הדבר. לפעמים אני עושה רק פרויקט בשנה, לפעמים גם זה לא. אני חייבת להתחבר לחלוטין למשהו שאני חתומה עליו, ובתוך הכל גם צריכה לעניין את עצמי כי חשובה לי הדרך ולא רק התוצאה. בקיצור, אני מצבור מהלך של פחדים ונוירוזות, ואין פלא שהם מצאו דרך להשתחרר מתוכי בשירים שכתבתי עם דידי, והתוצאה היא אלבום שאני אוהבת עד כלות אבל לא תמיד רוח הצחוק והעליצות שורה עליו. אם הסינגל שיצא לרדיו נשמע נוגה, קחו בחשבון שהוא השיר הכי אופטימי מתוך האלבום השלם בדרך".
-כמה זמן לקח לכם להבין שהחיבור ביניכם יוביל לאלבום משותף?
"לקח כמעט שנתיים להשלים את הקלטות האלבום, אבל רק שתיים-שלוש פגישות כדי להבין שזה מה שעומד לקרות. הקליק היה מיידי. אני התחברתי ללחנים שלו והוא למילים שלי. זו הייתה אחת הפגישות המקריות בין אנשים העובדים במקצוע, וכמעט מיד מבינים שזו לא פגישה מקרית. באלבום של 'לולה' הייתי שותפה בכתיבת שבעה שירים, כך שהיה לי ניסיון עבר מוצלח בעבודת צוות מוזיקלית. גם נוכחות המעבד המוזיקלי נדב ביטון עזרה לשנינו, כי נדב הוא איש נעים הליכות בצורה יוצאת דופן והאולפן שלו מרגיש כמו בית. פשוט לא רצינו לעזוב. תהליך ההקלטות היה בהתאם נינוח להפליא, אבל מה לעשות ומגיע רגע בו צריך להודות שהעבודה הסתיימה והגיע הזמן לתת לקהל לשפוט את השירים".
-את כבר לא ילדה מתלהבת שרוצה להיות זמרת השנה ברשת ג'. מה תחשב הצלחה בעיניך?
"להיות זמרת השנה ברשת ג'. ברצינות, זה לא משהו שאני מתנגדת לו עקרונית. אני רוצה שנצליח. שיאהבו מה שעשינו. אם אני ודידי היינו חושבים שעצם העובדה שהאלבום הוקלט זו הצלחה, לא היינו מוציאים את השירים בכלל. רק מניחים את המאסטר על המדף, מסתכלים עליו ומתמוגגים".
ירדן בר כוכבא מנהלת בעשרים השנים האחרונות מסלול קריירה שנגע כמעט בכל קצוות העשייה התרבותית. היא הייתה חלוצת סטנד-אפ, מנחת תוכניות נוער בטלוויזיה ("תוסס"), שחקנית דרמטית מוערכת על המסך ("מרחק נגיעה", "מר מאני", "בנות בראון") והבמה ("חיותה", "תסתכלו עלי"), ובימים אלה שבה לתיאטרון הרפרטוארי בקומדיה "המכוער" בתיאטרון חיפה לצד שרון אלכסנדר, נורמן עיסא ויואב בר לב.
"לא שרתי כמה שנים טובות, כי לא היה בי צורך חזק מספיק לבטא את עצמי בדרך הזו", היא אומרת, "אני שרה כשיש לי על מה לשיר, ומ'לולה' עד המפגש עם דידי לא התגבשה בי אמירה כזו. היו בעיקר שירים שנכתבו למגרה, חלקם נשארו שם שנים".
-בחרתם בשם "מה שבאור נעלם" לאלבום שבדרך.
"קשה לנו לשים לב ולהעריך את כל הפרטים הקטנים כשאנחנו באור. נראה לנו שכל מה שאנחנו צריכים נמצא בהישג יד, אבל כשיורד החושך אנחנו קולטים מה החמצנו. במידה מסוימת אפשר לומר ש'מה שבאור נעלם' זו דרכי להגיד: 'אתם לא מבינים כמה טוב לכם'".
-יהיו הופעות?
"אנחנו מקווים לעלות לבמה בהקדם. לחרוש לתוך החורף. אלו שירים של חורף, אז אין לנו הרבה זמן לבזבז".
-עכשיו, כשחזרת גם לתיאטרון, תקופות ההיעלמות שלך מאחוריך?
"אין לדעת, הכול תלוי בהצעות שאקבל. גם את התפקיד ב'המכוער' לא רציתי בהתחלה לעשות, כי יש לי בעיה עקרונית עם מנטאליות העבודה בתיאטראות רפרטוארים. אבל שכנעו אותי לקרוא את המחזה והבנתי שזו קומדיה ייחודית ויוצאת דופן. עדיין, תהליך החזרות היה קשה מאד עבורי, למרות שעל הבמה אני נהנית מכל רגע. מה לעשות? משעמם אותי ללכת בתלם".