אפרים שמיר הוא זמר, מוזיקאי ויוצר רב זכויות במוזיקה הישראלית, שרק לפני חודשיים הקסים 100 אלף מעריצים בפארק הירקון בהופעות של להקתו "כוורת". שמיר נפרד אז מהקהל במשפט "לא נשכח את זה בחיים".
לצד זאת, שמיר ידוע כאמן ואדם דעתן, שבניגוד לאמנים אחרים לא חושש לחשוף את דעותיו הנחרצות בפומבי בדף הפייסבוק שלו, גם אם הן מרגיזות רבים. הוא התעמת בעבר עם בן ארצי על דברים שכתב על אביו שלמה ארצי, ובהמשך מתח ברדיו ביקורת גלויה על שרית חדד ואמר: "אני נהנה להרגיז".
>> בני אלבז שר: "הוא לא מת, הוא עדיין חי"
ביומיים האחרונים, מאז שהלך לעולמו הרב עובדיה יוסף ז"ל, שהלווייתו קיבצה מאות אלפים, מתעמת שמיר בפייסבוק שלו עם גולשים שזועמים על דבריו אודות הרב המנוח. שמיר כותב דברי התרסה, ביקורת, אירוניה ולעג, ולא חשש לפרסם משפטים כמו: "כשמישהו מת צריך לומר עליו משהו טוב. הרב עובדיה מת....טוב". בהמשך הסביר את עצמו: "אני לא שמח שהוא מת ולא כתבתי שאני שמח. כתבתי שטוב כי הוא מן הסתם סבל מאוד", ולאחת הגולשות כתב: "מותו לא מצער אותי, כי בחיי לא היתה לו כל חשיבות. יותר צר לי על מאמיניו".
התגובות הקשות לא אחרו לבוא. שמיר ספג נאצות, קלות, איומים ואיחולים מוות. גולשים מתנגחים בו באלימות מילולית, מייחלים למותו ומאחלים לו שלל צרות. שמיר הגיב ב: "לכל אלה שמאיימים עלי באלימות פיזית, דעו לכם אני מחזיק עלי טייזר ואם יהיה צורך אחשמל לכם את הצורה, ראו הוזהרתם".
שמיר אף מכנה את חלק מהגולשים "ערסים", מודה להם על כך שהם לא באים להופעות שלו, ומתריס: "ערסים רבים מבקשים ממנ הזכיר להם מאיפה אני מוכר להם - אז אני זה שחירבן לכם על הראש". מנגד הוא מבהיר: "הכוונה בערסים היא לא למזרחיים, אלא לאנשים פרימיטיבים, וולגרים ועובדי אלילים, כאלה יש מכל העדות". הוא כותב גם: "אוהבי באבות ומשתטחים על קברי צדיקים, אני רואה בכם אנשים פרימיטיבים וטיפשים. אני חי במאה ה-21 ואתם בחשכת ימי הביניים. אני בזוי בעיניכם ואתם בזויים בעיניי...".
אפרים שמיר נוהג להעלות בדף שלו פוסטים של אתרי חדשות, וכך נהג גם הפעם. הוא לעג לאריה דרעי ששאל "איך העולם יסתדר בלי השמש?", וכתב: כמו שהוא הסתדר בלי סטאלין, קים הצפון קוריאני, הרבי מלובביץ', ועוד טיפוסים שבלעדיהם אי אפשר". לנשיא פרס, שאמר שכאשר נשק לרב עובדיה חש בגדולת ישראל, כתב שמיר: "שמעון, תפסיק לבלבל את המוח". על מלחמות הירושה בש"ס כתב: "לזה אתם קוראים כבוד המת? גופתו חמה עדיין". על כתבה שכללה את הקללות של הרב עובדיה הגיב ב: "זה גם הסגנון שמאפיין את קהילתו, קללות וגידופים".
לבסוף התנצל שמיר על כך שגולשים נפגעו מדבריו, באמצעות פרסום דיאלוג שניהל בפייסבוק עם גולשת בת 17: "להלן שיחה שניהלתי אתמול עם נערה ממוצא מזרחי, ממש לא ערסית, נהפוך הוא בחורה ישרה אינטליגנטית מחונכת יודעת להסביר את עמדתה היטב בלי לנבל את הפה והיא כולה בת 17,תענוג".
וכך כתב לה שמיר: "הרב עובדיה אף פעם לא חסך את הביקורת הנוראית שלו כלפי אנשים כמוני ולא שמתי לב שזה הפריע לך, אני מבין את העצב שיש לך על מותו כי הוא מין הסתם חשוב בחייך אך באותה הזדמנות את יכולה להבין את העובדה שמותו לא מצער אותי כי בחיי לא היתה לו כל חשיבות יותר צר לי על מאמיניו... בעיניך אלה הערות מגעילות ,בעיניי הן מצחיקות ,ברור לי שיש ביניינו חילוקי דעות בעיניין ה'הומור' אבל כמו שאמרתי זהו קיר שלי בו אני כותב את השטויות שלי ולכתוב שטויות זה לא נגד החוק לגבייך באופן אישי אני מצטער שנפגעת ועל כך אני מבקש את סליחתך ומאד מתרשם מהסיגנון המתון שלך ודברייך המנומקים היטב".
הפוסטים השונים של שמיר זכו למאות לייקים בפייסבוק, ובכך, אולי, רואה עצמו שמיר קול אחר (חילוני למהדרין, סולד מדת ואמונה), שלא מוכן להיכנע לקודים של עולם התקשורת העכשווי עם הפוליטיקלי קורקט, ומבטא את מה שאולי חשים אחרים, אך לא מעזים לומר בגלוי.