_c.jpg "חמי רודנר, ג'ון לנון בהיכל (צילום: ענבל מור)")
היום (חמישי) ייפתח בחולון פסטיבל הביטלס, שימתח על פני סוף השבוע הקרוב ויציע מבחר מופעים המבוססים על שיריהם הגדולים של ארבעת המופלאים מליברפול, כולל, בין היתר, מופע לזכרו של ג'ורג' האריסון. אחת ההופעות המעניינות תתקיים מחר בערב (שישי, 27.5, מרכז שטיינברג, 20:30) ותקבץ על במה אחת את חמי רודנר, שלמה גרוניך, ירמי קפלן, תמר אייזנמן ולהקת הקאברים לביטלס, ה"מג'יקל מיסטרי טור", מחוזקת בכלי נשיפה.
רב-גוניות ועיבודים חדשים
הערב קוטלג כ"הפסיכדליה של הביטלס", אבל חמי רודנר, שמוביל אותו מבחינה מוזיקלית, מיד עושה סדר: "הערב מורכב מאנתולוגיה של שירים של הביטלס שאנחנו בחרנו לבצע. יש לי נטייה לאהוב את הפסיכדליה של הביטלס, אבל יש בערב הזה כל מיני צבעים. אחד הדברים שאני הכי אוהב בביטלס זה הרב-גוניות האדירה שלהם, מהכי כבד כמו "Tomorow Never Know" ועד הכי עדין כמו "And I Love Her". בהרבה מהשירים לקחנו חירות לעבד אחרת, בצורה שובבה, להמציא את הגלגל ולהשאיר אותו שלם".
-מאיפה בא החיבור שלך לקטע הפסיכדלי של הביטלס?
"עקרונית, אין דבר שהביטלס עשו שאני לא אוהב. במוזיקה הפסיכדלית יש משהו בלראות את העולם בצורה של הזיה שאני מאוד מתחבר אליו, או לראות אותו כאבסורד. זה מה שהפסיכדליה עושה".
-הקהל שאוהב את הביטלס מחפש את הרענון והחידוש או גרסאות צמודות למקור?
"במופע שאנחנו עושים יש איזון שאני מנסה לשמור עליו בין המקור לבין חדשנות בגישה למקור. יש שירים שאין טעם לנסות לעשות אותם אחרת, כי הם כל כך קלאסיים בצורה שלהם, למשל 'Ticket To Ride' שהעיבוד שלו מושלם ולא מצאתי טעם לנסות ולשנות אותו. מצד שני יש למשל את 'אובלדי אובלה דה', שזה אחד השירים שמעריצי הביטלס הכי בזים לו, והכנו בסגנון צועני-מזרח אירופאי ונתנו לעצמנו להשתולל, כי פחות יש אליו סוג של כבוד.
"ננגן כמה שירי פוסט-ביטלס של לנון ומקרטני"
"מבחינת צבעים יהיו כלי נשיפה שמוסיפים גוון של גרוב רקיד. אני אוהב דברים שאפשר לרקוד איתם, ותהיה בערב הזה גם חתיכה אקוסטית ועדינה. ועוד משהו שתמיד היה חסר לי - כמה שירי פוסט-ביטלס שאני מאוד אוהב. למשל ממקרטני 'Live And Let Die' ו-'Let Me Role It'".
-יהיו שירים שכולכם תבצעו יחד?
"אני שואף שכולם יהיו יחד על הבמה, ויהיו כמה קטעים שכולנו נהיה ולסירוגין. שלמה גרוניך ביקש שהקטע שלו במופע יהיה אחיד וכמובן שזה כך, משום הכבוד האדיר שאנחנו רוחשים לו. הוא גם הכין עיבודים מדהימים ל'The Full On The Hill' פול ו-'Lucy In The Sky With Diamonds'. מתמר אייזנמן וירמי קפלן ביקשתי יותר להתערבב וכך יהיה".
"ההתייחסות לנושא בתקשורת לא מספיק מעמיקה"
-לפני יומיים חגגו 70 לבוב דילן, לא מזמן היה מופע לזכר ג'ון לנון ועכשיו פסטיבל ביטלס, זו לא קצת יותר מדי התרפקות על העבר?
"זה כמו שתזמורת סימפונית תחזור מדי פעם למוצארט, בטהובן ובאך, שתמיד יהיו ברפרטואר שלה. לדעתי זה מאוד חשוב במדינה וחברה תרבותית, מדי פעם ואולי אפילו לעיתים קרובות, לתת כבוד לענקים שעל כתפיהם אנחנו עומדים. חשוב להעביר את המוזיקה הזו בצורה חיה לדור יותר צעיר שיוכל להעביר לדור שאחריו, כי זו מוזיקה שהיא בעלת חשיבות לאנושות. אני לא תמיד אוהב איך שמתייחסים לזה ברמת התקשורת, כי שואלים איזה מהביטלס אתה הכי אוהב או איזה שיר אתה הכי אוהב. זה לא מספיק מעמיק. צריך להבין שזה באמת משהו חשוב לנגן אותו על במה, זו שליחות בעיני. אני התפרסמתי ככותב שירים וזה לא בא על חשבון היצירתיות או דברים חדשים שאני עושה".
"הביטלס ובוב דילן זו המוזיקה הכי טובה שנכתבה במאה ה-20. המתנה שהם נתנו לעולם יותר חשובה מתרומה של הרבה נשיאים, מלכים וראשי ממשלות. הם סיפקו השראה לדורות הבאים ואנחנו מתיחסים אליה ברצינות ותשוקה רבה. למשל, ה'מג'יקל מיסטרי טור', שכבר עשר שנים מנגנים ביטלס, עשו איתנו המון חזרות על העיבודים החדשים וזה נפלא איך שהם באים בהמון רצינות ותשוקה ומתוך רצון לרענן את השירים הקלאסיים. כי קאברים רגילים בסוף יכולים לעייף את מי שמנגן אותם".