_c.jpg "דנה וישינסקי (צילום: אורי גרינברג)")
דנה וישינסקי בת ה-23 היא ביתם של השחקן שלמה וישינסקי והבדרנית אסנת וישינסקי. אחרי שנה וחצי של לימודי מוזיקה בבית הספר "רימון" ותוך כדי לימודי שנה ב' לתואר בפסיכולוגיה ותאטרון באוניברסיטת תל אביב, היא מעלה הערב (ראשון) בתאטרון תמונע בתל אביב את מופע הבכורה שלה. כבר מהשירים שהוציאה עד כה לרשת ניכר שמדובר בכישרון גדול, גם כיוצרת וגם כזמרת.
"כתבתי על זונה, על מלצרית, סיפורים מהחיים"
"זו הופעה עם הרכב של חמישה נגנים, כולל אותי, אני בפסנתר וקלידים ויש תופים, בס, סקסופון, גיטרה וזמרת ליווי", מספרת וישינסקי היפהפיה. "כל הטקסטים והלחנים שלי ויש גם שני קאברים ל'ג'וולין' של דולי פרטון ול'ואלס להגנת הצומח' של נעמי שמר. הסגנון המוזקלי שלי מגוון, רוק ובלוז וכל מיני דברים אחרים, כשהכל בעברית חוץ מהקאבר".
-על מה כתבת את השירים?
"יש הרבה נושאים, סיפורים מהחיים, על זונה, על מלצרית, הרבה אמירות נשיות לדעתי. כתבתי גם על זוגיות. יש לי כרגע זוגיות יציבה וזה אחלה".
-מה אומרים ההורים?
"ההורים מאוד מרוצים ומאוד מתרגשים. ההתרגשות מאוד גדולה כי זה משהו שלא היה ברור שיקרה. זה לא שכילדה חלמתי להיות על במה זה קרה יותר בשנתיים האחרונות. זה לכאורה טבעי, כי גדלתי בבית כזה, אבל זה גם לא טבעי לי. ההורים עודדו אותי, הם מעודדים כל דבר, להיות זמרת או פסיכולוגית, מה שאבחר. אמא שלי פוחדת כי זה מקצוע לא הכי יציב ויש בו קשיים אבל הם מאמינים בי".
"נולדתי למצב של לגור בשני בתים"
-מה הם מייעצים מנסיונם?
"אבא שלי מגיע לחזרות לאחרונה ונותן טיפים מנסיונו על במה. יש לו עשרות שנות ניסיון והוא גם מאוד נדהר, זה לא ממקום של להגיד לי מה לעשות. הוא מאוד מעריך את היצירה שלי ואומר שכל העצות שלו הן בעירבון מוגבל. ברגע שאני מחליטה משהו הוא לגמרי מאחורי. אין עניין של לדחוף אותי. לקח לי זמן להתחיל ואני עושה הכל די בקצב שלי. אני חושבת שהוא היה שמח לראות אותי ממשיכה את דרכו כשחקנית בקאמרי".
-ואמא שלך, אסנת וישינסקי?
"היא מאוד מאמינה בי, מתרגשת ואוהבת את החומרים. היא קצת הופתעה מהטוויסט שקרה לי ויותר חוששת מהמקום שיהיה לי מקצוע אמיתי ביד. לכן אני מאוד רוצה גם ללמוד פסיכולוגיה".
-כתבת שירים על דברים שקרו בבית, על הפרידה שלהם?
"הגירושים של ההורים שלי קרו כשהייתי בת 5 ולכן הם לא זכורים לי כמשהו טראומטי. גדלתי למצב של לגור בשני בתים. אבל אחי זו אבידה גדולה".
"השיר מבקר את התפילה ואת ההתנחמות ברחמי אלוהים"
דנה וישינסקי היתה בת 16 כאשר אחיה, סמל ראשון ליאור וישינסקי ז"ל, נהרג במאי 2004 ב"אסון הנגמ"שים", מפגיעת טיל פלסטיני בנגמ"ש עמוס חומרי נפץ, בו נסע כלוחם בצוות המנהרות של ציר "פילדלפי", הגבול הדרומי של רצועת עזה עם מצרים. דנה, שחיה את הכאב על מות אחיה יום יום, כתבה שיר דווקא מהמקום שמבקר את פסטיבל השכול של החברה הישראלית.
"על אחי יש לי שיר אחד שקשור אליו. הוא נקרא 'אל מלא ברחמים', זה טייק-אוף על התפילה המפורסמת עם כל מיני טקסטים שלקוחים מכל מיני תפילות והוא מוצג בצורה די הפוכה לתפילה, לא מהמקום המאמין, אלא מהמקום שמבקר את התפילה ואת כל מערכת השכנוע העצמי שעובדת כשמאבדים מישהו ואז אומרים שאלוהים מרחם על מי שנפל ומתנחמים ברחמים שלו. אבל חשוב לי להבהיר שזה לא מופע על שכול, אלא רק שיר אחד שהוא חלק ממני".
-יש לך ביקורת על איך שהשכול נתפס?
"כן, ולאו דווקא ספציפית לאח שלי. יש את כל סיסמאות הגבורה והגאווה שאני ממש לא מתחברת אליהן. זה משהו בחברה שנהוג להגיד אותו וככה לנחם. בעיני אין באמת נחמה בכל הסיסמאות האלה של השכול שהן ריקות מתוכן. אולי יש נחמה במקומות אחרים לא במקומות האלה".
"גדלתי על אלברשטיין, איינשטיין, רביץ, כספי ורכטר"
-ממי הושפעת מוזיקלית?
"גדלתי על חוה אלברשטיין, אריק איינשטיין ויהודית רביץ. אני מאוד אוהבת מוזיקה עברית של פעם וגם מחוברת ליוני רכטר ומתי כספי. היום אני לומדת פיתוח קול אצל רחל הוכמן כבר שנתיים וזה גם משהו שעזר לי להיות איפה שאני היום. אבל אין לי מודל לחיקוי מגיל צעיר, כי התחלתי להופיע רק בשנים האחרונות".
-מה לגבי סינגלים או אלבום?
"עוד לא הקלטתי כלום בצורה מקצועית ואין לי מפיק מוזיקלי. אני עולה על הבמה הערב בתמונע בתל אביב ואחרי זה נמשיך, נצבור ניסיון ובהמשך נקליט גם משהו".