אתמול המלצנו לכם על מתנות לחגים בתחום המיינסטרים, המוזיקה הים-תיכונית, האוספים ושירי ארץ ישראל, והיום הגיע תורו של הרוק הישראלי, בעברית ובאנגלית, עם שלל אמנים, להקות והרכבים מצויינים.
ואם אתם כבר כאן, קבלו גם המלצות לאלבומי היפ הופ, מוזיקת עולם ואמונה של יוצרים ישראלים שיצאו לאחרונה.
4. רוק ישראלי בעברית
אביב גדג' - "תפילה ליחיד"
כמעט הכל כבר נכתב ונאמר על היצירה הנהדרת הזו, שמומלצת בחום לכל מי ששם יד בזמנו על האלבומים של אלג'יר ומעוניין לעשות עוד צעד קדימה. גדג' כותב שירה שעומדת לבדה גם ללא המוזיקה. כשהוא מחבר אליה את הקול המיוסר והכובש שלו, את הגיטרות של רון בונקר או את הזעם הכבוש בו, נשאר רק להתפעל ולהודות. אחר כך מגיעות המחשבות העמוקות והחלומות הלא ברורים בלילה.
מאיה רוטמן – "ממשיכים אחורה"
מאיה רוטמן הולכת בשבילים שסללו לה זמרות כמו דנה ברגר, טל גורדון, רונית שחר ואיגי וקסמן. הולכת, וכמעט ולא נופלת. באלבום הבכורה שלה היא מצליחה לצאת מקלישאות הרוק הנשיות ולהיות גם רכה וגם מחוספסת, גם מובנת וגם חידתית, גם מרוחקת וגם אחת שבא לך לחבק, גם כותבת שירים טובים וגם יודעת לתת מפיק המוזיקלי (יפתח שחף) לעשות את שלו. לא מעט זמן חיכינו שתצמח כאן רוקרית שהצעקה שלה תהיה גם מנומקת וגם כזו שנעים לשמוע. אף אחד לא חשב שהיא תבוא מהעונה הכי רוקיסטית של "כוכב נולד", אבל היום זה כבר לא כל כך משנה.
מה מחביא ליבי ב"כיסים"
ליבי - "כיסים"
היתה ציפיה כלשהי מליבי (לי בירן, ליבי רן, איך שתרצו) לצאת מ"כוכב נולד" ולהפוך תוך אלבום אחד לתקווה הלבנה הקטנה של הרוק המקומי, אולי אפילו האלטרנטיבי. בפועל זה לא קרה, ו"כיסים" הוא אלבום שהולך לכיוונים מאוד מסחריים, בואכה "סימפל פלאן" ו"האחים ג'ונאס". כשליבי יהיה גדול הוא יוכל להיות רוקר אמיתי, בינתיים הוא גרסה מעט אפלולית של עברי לידר. מומלץ בחום לרכוש את האלבום לכל נערה בגילאי עשרה שאוהבת גיטרות.
סינרגיה אקוסטית עם רמי קליינשטיין
כשלהקות רוק נעצרות בדהירה שלהן, הן מתחילות ללכת לצדדים ולחפש גרסאות אקוסטיות, הקלטות מהופעות חיות, אוספים ושיתופי פעולה. בקטע הזה סינרגיה שיחקו אותה, כיוון שהצליחו לקמבן לתוך הפרויקט האקוסטי פיגורה מסדר הגודל של רמי קליינשטיין, אמן גדול שבעשור האחרון הלך ודעך, כמו שקורה לרבים מבני גילו. אלא שמעז יצא מתוק. החיבור בין הלהקה לזמר הוא אכן סינרגטי, במיוחד עבור מי שאהב את השירים האלה כשהם הביאו את ההופמנים לתואר להקת השנה. למעריצים ולמי שרוק אמריקני חלול- אך-נשמע-טוב עושה לו את זה.
הדורבנים, חם ומחמם בום, מצוירים בסלון
הדורבנים – "אחד אחרי השני"
הדורבנים, שהודיעו השבוע על התפרקותם, התנהגו בעידן פוסט-איתי גלוסקא כמו בחורה מלאה שהורידה כמה קילוגרמים, אבל נשארה עם המקומות הנכונים. כלומר – קלילים יותר, סקסיים יותר, מגניבים יותר. הם עדיין מזריקים לווריד את מנות הדיסקו-גרוב-רוק שהאחים מזיג כנראה ספגו עוד ברחם, עדיין רואים בלהקות הצבאיות מצד אחד, בדני סנדרסון על נגזרותיו באמצע, ובג'יימס בראון מהצד השני את אבות המזון שלהם, ועדיין יודעים לכתוב שירים לא רעים בכלל. הדיסק המושלם למסיבה מגניבה עם החבר'ה.
חם ומחמם בום - "גשמים שעוד ירדו"
יוסף סווייד (בפעם האלף - לא השחקן הערבי, אלא המוזיקאי הדתי) הוא מוזיקאי מוכשר ויום אחד עוד עשוי לצמוח לדמות שתשלב בתוכה איכויות שיזכירו את אברהם טל ומוש בן ארי מצד אחד ואת שולי רנד ואהוד בנאי מצד שני. אלא שבאלבום השני של להקתו "חם ומחמם בום" (בפעם האלף – שם מעצבן) השיר הטוב ביותר הוא גרסת כיסוי ל""Lover Lover Love של לאונרד כהן. ההפקה המוזיקלית של דן תורן מבליטה את ההברקות של הלהקה והניהול האמנותי של חיים שמש מסתכל כרגיל עשר שנים קדימה. אלבום לצעירים שחושבים שהם הדבר האמיתי, מנוער הגבעות ועד הבומבמלה (בפעם האלף - הרב קרליבך תותח).
מצוירים בסלון - "מצוירים בסלון"
גם את הלהקה הזו הפיק דן תורן, אבל זה לא אומר כלום. יונתן אברהמי וחבריו הם שפיץ של נגינת רוק איכותית יחסית במקום שבו אנשים בקושי יודעים להחזיק גיטרה. הם נכונים, הם טובים, הם רועשים, הם מדליקים, יש להם אחלה סאונד וכיף לראות אותם בהופעה. "אהבתי לקרוא" הוא אפילו שיר מרגש, כשנזכרים בנסיבות שבהן נכתב. לאלבום בכורה זה מספיק, השאלה היא מה יהיה איתם הלאה.
רונן בן-טל ואור כשדים - "שקיות"
קלישאת רוק אומרת שלהקות גדולות לא מתפרקות אף פעם. "אור כשדים" התה להקה גדולה מבחינה מוזיקלית, קצת פחות מבחינת ההצלחה. בהפוך-על-הפוך דווקא מותו של המתופף ז'אן ז'ק גולדברג, שאמור היה לסתום עליה את הגולל הביא בסופו של דבר לאיחודה בערב לזכרו, ולהוצאת מאז משולש שכולל את האלבום היחיד של הלהקה ושני אלבומים של רונן בן-טל, אחד ותיק ואחד חדש. חובה בביתו של כל חובב רוק ישראלי באשר הוא.
5. רוק ישראלי באנגלית
The Alchemystique
ומגיבור אייטיז שעשה קאמבק לגיבור סבנטיז. נטי (טוב נו, נטע) וייסמן היה שם כשפורטיס וסחרוף למדו לנגן, והפרויקט החדש בהנהגתו "האלכמיסט" עושה משהו שמזכיר את מה ש"פלונטר" עשה בשעתו - מחבר את ישראל לעולם, ואת ההווה לעבר, עם חדות ודיוק ומעוף ודמיון. יש כאן יותר מדי אנרגיות חזקות ושירים טובים כדי שלא תעזו להרשות לעצמכם לוותר עליו.
אסף אבידן והמוג'וז - "Poor Boy, Lucky Man"
עכשיו, כשכל אירופה יודעת מי הם אסף אבידן והמוג'וז, זה הזמן להישען אחורה בנחת, לקחת לגימה ארוכה מהוויסקי לעצום עיניים בערגה, להאזין לאלבום החדש (שיצא בינתיים רק בארץ) ולהיזכר איך היתה לנו את הזכות לגדול יחד איתם. האלבום החדש הוא לא עוד מאותו דבר, אלא לוקח את סימני ההיכר האהובים שיש בלהקה הזו וביוצר שבמרכזה וצועד איתם כמה צעדים קדימה, למקום הרפתקני יותר, לא מובן מאליו, לא נדוש. התוצאה מרתקת.
The Car sitters – "No Time"
אין לנו הרבה להקות שגם מנגנות טוב, גם מגניבות, גם סוחפות וגם יודעות לעשות גוד-טיים. מה שיפה בקאר-סיטרז, חוץ מנועה מרגלית הסקסית, שמנגנת גיטרה כאילו היא הבת של איזי סטרדלין, הוא שהם עדיין לא התקלקלו, לא נהיו עדיין מסחריים ולא מורחי רגשות. חדים, כוחניים, ישירים, מוצקים ורעבים. מודל לאיך להקת רוק בתחילת דרכה צריכה להישמע.
Noble Brats - "Life In This Order"
אוהבים את זה כבד יותר? גראנג'י? הארד-קור? צרפו לקאר-סיטרז את הנובל בראטס, להקתו של יניב פלג, שאלבום הבכורה שלה נותן תחושה שהגראנג' לא מת וסיאטל קמה לתחייה בכיכר דיזינגוף. פלג הוא זמר רוק לא רע בכלל, וכותב שיש לו דבר אחד או שניים להגיד על דיכאון קליני, אשפוזים ואזורים חשוכים בנשמה. מיועד למי שרוק אמיתי עדיין עושה לו את זה.
Buffalos
הבאפאלוז - עומר הרשמן, סיוון לשד, יאיר יונה וחבריהם, הם להקה שחבריה כבר עברו כברת דרך מסוימת באינדי הישראלי. האלבום שלהם נשמע בשל, מוקפד ובנוי היטב. מה שמלמד שגם לואו-פיי-אינדי-פולק-פסיכדלי צריך לדעת לעשות. אם אתם מחפשים אלבום אחד של להקה אלטרנטיבית טובה, עם זמרת מעניינת, להימלט איתו מאימת הגפילטע פיש - לכו על ה"Buffalos".
גלעד כהנא – "The Walking Man"
אפשר לחלק את העולם לכאלה שגלעד כהנא הוא עבורם אליל וכאלה שלא סובלים אותו. כי קשה להישאר אדיש. הבעיה עם האלבום הזה, היא שכמה שהוא ניסה להיות Cool זה הצליח לו פחות. אז עזבו אתכם מתדמיות ותנו לג'ירפה הכי מבריקה במזרח התיכון לקחת אתכם למסע אישי וחברתי ברחובות תל-אביב. אולי זה יהיה פחות משעשע אבל לא פחות מעניין.
Infected Mushroom – Legend Of The Black Shawarma
כבר מזמן הפסקנו לנסות להבין או לנתח את המוזיקה של הלהקה הישראלית הכי מצליחה בעולם. מאלבום לאלבום הם נהיים יותר טובים, עשירים ברעיונות, פתוחים בראש והו, כמה טובים. זה רוק, זה דאנס, זה טראנס, זה הכל ביחד - מוזיקה שכאילו נולדה בשביל הרגליים, אבל מצליחה לעבוד גם על הראש והלב. זוזו הצידה כי הפטרייה המזוהמת עומדת לנחות לכם עמוק לתוך הצלוחית של הדבש, בדיוק על התפוח.