רובים, שושנים ורוקנ'רול לפנים

קיפץ על הבמה וצרח בכובע קאובוי, משקפי שמש ושפם. אקסל רוז | צילום: Jason Merritt, GettyImages IL

ההופעה שלגאנז נ' רוזס באולם ה-O2 בלונדון התחילה (כרגיל) בשאגות סוערות מהולות בלא מעט שריקות בוז - עד שעלתה הלהקה על הבמה, קצת לפני 23:00 בלילה, החליטו הרבה אנשים בקהל לעזוב, ומי שנשאר כבר היה די מעוצבן. ההופעה הסתיימה שעתיים אחרי שהפסיקו הרכבות - מה שגרם לכעשרת אלפים איש לנסות להדחס יחד לאוטובוס היחיד שעוד עבד באזור.

וירטואוזיות מוזיקלית ואש חיה

קשה לומר שגאנז נ' רוזס משתדלים לגרום לך לאהוב אותם. הסירוב של אקסל רוז לעלות על הבמה בשעה סבירה הוא אחד מסימני ההיכר המיתולוגיים של הלהקה. אבל אם ההמתנה והכאוס שלאחר מכן לא מפריעים לכם, ואם אתם מאוד, מאוד מאוד אוהבים רעש, וירטואוזיות מוזיקלית ואש חיה, ההופעה הזאת היא בשבילכם.

לקח לו זמן להתחמם. אקסל רוז | צילום: Jason Merritt, GettyImages IL ההתחלה הייתה די חלשה: אקסל - בכובע קאובוי, משקפי שמש ושפם - קיפץ על הבמה וצרח את שיר הנושא של אלבומה האחרון של הלהקה, "Chinese Democracy", בקול עייף שבקושי נשמע מעל לרעש העצום שמאחוריו, ביצוע שקצר קריאות בוז נוספות מצד חלק מהמעריצים. "Welcome to the Jungle" הצליח קצת לחמם את הקהל, אבל ההופעה המשיכה משם במונוטוניות מדאיגה, עם שירים מנופחים מהאלבום, שמתוכם הביצוע ל-"Better" היה היחיד שהתקבל בהתלהבות אמיתית.

ההופעה התחילה באמת רק ב-"Sweet Child of Mine"

פה ושם, בזמן שאקסל נעלם לצד הבמה (יש שמועות שכל כמה שירים הוא רץ לשאוף מספר שאכטות ממיכלי חמצן), טומי סטינסון על הבס וריצ'ארד פורטאס על הגיטרה נתנו סולואים מעולים, אבל הקהל עדיין לא התרגש יותר מדי. אפילו גרסה בומבסטית של "Live and Let Die", מלווה בפיצוצי אש מטורפים, לא הצליחה באמת להלהיב וכבר התחילה נהירה המונית אל הבר.

גאנז נ' רוזס: Another Brick In The Wall ו-November Rain

רק סולו מדהים של הגיטריסט די ג'יי אשבה (החבר הטרי ביותר בלהקה) הקפיץ את העניינים סוף סוף, עם מעבר ל-"Sweet Child of Mine", שהתקבל על ידי הקהל העייף בצרחות של שמחה. כאן ההופעה באמת - באמת - התחילה. הגיטריסטים ניגנו גרסה מיוחדת ל"Another Brick In The Wall" של הפינק פלויד, אקסל התיישב ליד הפסנתר, והקול שלו, שכנראה היה מרוסן עד אותה הנקודה, פתאום חזר להיות מה שהיה פעם. הוא ניגן סולו בפסנתר ועבר לביצוע מופלא של "November Rain". בהמשך הגיע רון במבלפוט ת'אל עם סולו גיטרה מעולה ("Glad to be Here"), שהוביל לגרסה מרגשת של "Don't Cry". מכאן והלאה, הקהל כבר היה מהופנט.

גאנז נ' רוזס מארחים את איזי סטרדלין ב"Dead Flowers"

גאנז נ' רוזס מארחים את איזי סטרדלין ב"14 Years"


ההפתעה הגדולה של הערב היתה איזי סטרדלין, הגיטריסט המקורי של הלהקה, שהגיח לנגן במספר שירים, ביניהם "Knocking on Heaven's Door", "14 Years", הקאבר ל"רולינג סטונז" "Dead Flowers" (הסטונז השפיעו על אקסל ואיזי, שבעבר עלו לנגן איתם, כשגאנז חיממו את הסטונז), והלהיט שסגר את הערב בגדול, "Paradise City". זו הפעם השניה שאיזי, שעזב את גאנז בשנת 91', הצטרף ללהקה על הבמה (הפעם האחרונה הייתה ב-2006). האירוע ההיסטורי התקבל על ידי הקהל בשאגות הצפויות, ואקסל ציין בנוסטלגיה: "אתם יודעים, אני רוצה לספר לכם משהו. איזי כתב מילה אחת - אחת! - מהשיר 'Welcome to the Jungle'. אתם יודעים איזו מילה? Jungle. רואים? לא הייתי חייב לספר לכם את השיט הזה".

 קרוב לאחת בלילה, חמישית מהקהל כבר עזב

יחד עם איזי סטראדלין ועם הקלידן דיזי ריד, שהצטרף עוד בשנת 90' היה מרשים לראות על הבמה חצי מההרכב של גאנז נ' רוזס שבזמנו קצר את התהילה הגדולה באלבום הכפול "Use Your Illusion" (מי שחסרו היו המתופף מאט סורום, הבסיסט דאף מק'קגיאן וכמובן הגיטריסט סלאש).

קל להניח שגאנז נ' רוזס הם לחלוטין נחלת העבר - אבל אחרי שלוש שעות של קפיצות וצרחות - דבר שהם עושים עכשיו כמעט כל יום על במה אחרת בעולם, אי אפשר שלא להתרשם. למרות ההתחלה הצולעת, ההופעה הייתה מהוקצעת, מהנה ולעתים אפילו מרגשת. רק חבל שבנקודה בה דברים באמת התחממו, קרוב לאחת בלילה, חמישית מהקהל כבר עזב. אבל אם גאנז נ' רוזס הם כוס התה שלכם, רוצו לפארק הירקון בשלושה ביולי. ואולי כדאי לשקול להביא איתכם שק שינה.

הסולו שמוביל ללהיט. אקסל ובמבלפוט ב"Don't Cry" | צילום: Gettyimages IL, getty images

>> הדרישות של אקסל רוז מההפקה בארץ: כירופרקטית, מסאז'יסטית, חדר כושר ו-9 אמבטיות