1. זו היתה הפעם השניה שלי בהופעה של מדונה תוך שנתיים, וכנראה זו גם היתה הפעם האחרונה. את הכרטיסים קיבלתי מחבר שעובד באחד מהמוסדות הפיננסים שמפסידים בשבועות האחרונים את התחתונים שלהם. הוא, קיבל את הכרטיסים מאיזה ברוקר שכנראה גם הפסיד את התחתונים שלו, אבל לפני חודש עוד היה לו מספיק כסף בשביל להתחנף. סביר להניח, שבאווירת הפאניקה המשתלטת על האלפיון, (איד? שמחה לאיד? מי אמר שמחה לאיד?) ראשונים להיפגע יהיו כרטיסי החינם העוברים במעטפות לבנות מידו של אדם המרוויח שכר מופרז לידו של אוכל חינם, חבר של חבר, שמגיע מישראל ללונדון לראות את ההופעה הכי טובה בעולם עאלק.
2. אם להיות יותר מדויק, זאת היתה ההופעה האחרונה של מדונה, בשבילי לפחות, לא רק בגלל הקריסה בשוק ההון, אלא בעיקר בגלל שזאת הופעה גרועה ומשעממת. כל מי שאומר לכם אחרת לא מבין כלום, או סתם נובוריש. האם גם לכם יצא לשמוע בשבועות האחרונים כמויות גדולות מבעבר של אנשים, בעיקר עשירים שלא מבינים במוסיקה, שמספרים שיש להם כרטיס למדונה באתונה, ברלין, פריז, לונדון או אמסטרדם? אולי גם אתם קניתם ב 400 דולר למדונה במדיסון סקוור גרדן בניו יורק? אם כן, אז חבל על הכסף. תעמדו בחוץ כשעה לפני המופע, הציעו את הכרטיסים במחירי רווח או הפסד, ותלכו לאכול משהו או לראות אנשים צעירים מנגנים מוסיקה של הזמן הזה. העיקר, חסכו מעצמכם את הזוועה.
3. אולי זה בגלל שראיתי אותה לפני שנתיים. אז, בקונפיישן טור, היא הגיעה אחרי אלבום טוב, בכושר שיא, עדיין לא מבוהלת מחגיגות הפיפטיז, והרביצה שואו כמו שצריך. בלי לנסות למצוא חן, בלי להתחכם. הפעם היא ניסתה למכור שוב את אותו הטריק, רק עם שירים הרבה יותר גרועים ובלי התלהבות. מישהו שמכיר מישהו שעובד שם, אמר לי שמדונה בוכה כל פעם לפני שהיא עולה לבמה, מאחורי הקלעים. שאין לה חשק לכל זה. האמת, רואים.
4. עניין השירים הוא קריטי יותר ממה שנדמה. הרי זמרת גדולה היא לא היתה אף פעם, אבל כשהקול הגרוע מתלבש על ביטים מיושנים ונהמות לא ברורות שכוללות בעיקר את המילה FUCK, זה פשוט משעמם. היא אחרי אלבום איום, ומשום מה היא מגישה יותר מחצי ממנו על הבמה. תוסיפו את ההתעקשות שלה להחזיק גיטרה ביותר מדי שירים (לא מספיק להוכיח שאת רוקרית בשני שירים? למה ב – 7? ), להבליט את הקול שלה על חשבון קולות הליווי והבחירה התמוהה להתקמצן ולא לשיר להיטים, ותקבלו ערב מעניין בערך כמו ערב הקראת שירתו של אברהם סוצקובר בתיאטרון היידיש עם יענקלה בודו.
5. השואו האגדי והמפורסם של הגברת אמור היה לחלץ אותה מתהומות הכלום, אבל הפעם, השואו לא עובד. סאונד גרוע, מסכים זולים, תנועות צפויות של פתיחה וסגירה של רגליים, רקדני ברייקדנס שנמצאים על הבמות של מדונה כבר 20 שנה, ולהקה צוענית שהגיעה היישר מהטרנד הצועני של 1999. מי שלא ראה הופעה גדולה בחייו יתלהב. אני העדפתי להעמיק את ההתבוננות בקשת האדירה שמחזיקה את שני הקצוות של הגג באצטדיון וומבלי המחודש, יצירה ארכיטקטונית נפלאה באמת.